בש"פ 6675/08 מדינת ישראל נ. לואי אבו אלכבאש

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מעבר לתשעה חודשים החל מיום 6.8.2008 או עד למתן פסק דין בת"פ 8318/07 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - חוק המעצרים ).

העובדות

1.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום במסגרתו הואשם כי שהה בישראל שלא כדין,

עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 וכן יוחסו לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין ), הפרעה לשוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין ונהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961.

2.

לפי כתב האישום, המשיב הינו תושב סמוע, יישוב בתחום הרשות הפלסטינית, כאשר בזמן הרלוונטי לכתב האישום שהה בישראל שלא כדין.

3.

ביום 30.10.2007 בסמוך לשעה 16:20 נהג המשיב ברכב מסוג מיצובישי פג'ארו במושב חלץ, למרות שהוא אינו מחזיק ברישיון נהיגה. שוטר שנהג ברכב משטרתי של משמר הגבול הבחין במשיב והחל לנסוע אחריו תוך שהוא קורא למשיב לעצור באמצעות מערכת הכריזה. המשיב, אשר הבחין בשוטר ובקריאתו לעצור, האיץ את נסיעתו ונהג במהירות ובפראות לכיוון כביש 352. השוטר הפעיל את צופר הכריזה והמשיך לנסוע אחרי המשיב כשהוא כורז לו לעצור. המשיב התעלם מקריאותיו של השוטר לעצור ופנה ימינה לכביש מספר 352, שהוא כביש ראשי בין-עירוני בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. המשיב חצה את קו ההפרדה הרצוף ונהג בנתיב הנגדי, בניגוד לתנועה, אל מול ניידת משטרה שנסעה על כביש זה בכיוון הנגדי ושנאלצה לבלום בלימת פתע. המשיב המשיך בנסיעה מהירה לעבר צומת חלץ, כששני רכבי המשטרה דולקים אחריו.

4.

בצומת חלץ עמדו באותה העת מספר כלי רכב בנתיב נסיעתו של המשיב והמתינו לפינוי הצומת על מנת לפנות לכביש מספר 232. המשיב נסע לעבר הצומת במהירות, סטה לכיוון הנגדי ונכנס לצומת מבלי לעצור ובלי לתת זכות קדימה לכלי הרכב שנסעו בכביש 232 וזאת בכוונה לפגוע בנוסעים או בכלי רכב או לסכן את בטיחותם. נהג רכב שנסע בכביש מספר 232 מכיוון איבים לצומת חלץ, נאלץ לבלום בלימת חירום ולסטות לשוליים על מנת למנוע התנגשות ברכב בו נהג המשיב.

5.

המשיב המשיך בנסיעה מהירה לכיוון צומת איבים, כאשר במהלך הנסיעה עקף כלי רכב שנסעו בנתיב תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, סטה לנתיב הנגדי ונסע בו בניגוד לכיוון התנועה. המשיב נכנס לצומת איבים מבלי להאט ופנה שמאלה לכביש מספר 334 לכיוון קיבוץ רוחמה. במהלך הנסיעה בכביש 334 עקף המשיב שיירת כלי רכב תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, סטה לכיוון הנגדי ונסע בו בניגוד לכיוון התנועה וזאת בכוונה לפגוע בנוסעים או בכלי רכב או לסכן את בטיחותם. נהגי כלי הרכב שנסעו כדין על הכביש נאלצו לסטות לשוליים הימניים על מנת למנוע התנגשות ברכב בו נהג המשיב.

6.

המשיב המשיך בנסיעה מהירה מאד לכיוון היישוב רהט, עד שהשוטרים שדלקו אחריו איבדו את עקבותיו והוא אותר לבסוף באמצעות מסוק משטרתי ברהט. המשיב ניסה להתחמק מהמסוק ונהג את רכבו לרחובות צדדיים ברהט, אולם בסופו של דבר נכנס לסמטה ללא מוצא ונעצר על ידי השוטרים שהגיעו למקום בעקבות הדיווח של המסוק. כאשר הגיעו השוטרים למקום, החל המשיב להתפרע ולהתנגד למעצרו, עד שנעצר בסופו של דבר.

הליכים קודמים

7.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו לאור מסוכנותו, הנלמדת מאופי העבירות בהן הואשם, עברו הפלילי ונכונותו לסכן חיים. כמו כן, טענה המבקשת כי לא ניתן לתת במשיב אמון וכי קיים חשש שהמשיב יימלט מהדין. ביום 12.11.2007 קיבל בית המשפט קמא (כבוד השופטת ו' מרוז) את הבקשה, נוכח הסכמת המשיב, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

8.

ביום 26.11.2007 הוקרא למשיב כתב האישום ולבקשת ההגנה, נדחה התיק ליום 23.12.2007. ביום זה ביקש ב"כ המשיב, עו"ד ט' אלמכאווי, לדחות את הדיון בשנית והדיון נקבע ליום 8.1.2008. ביום 8.1.20008 ביקש בא כוח המשיב דחייה נוספת לצורך הידברות בין הצדדים והתיק נדחה בשלישית ליום 22.1.2008. ביום זה ענה המשיב לכתב האישום ומסר כי אינו מכחיש כי שהה באופן בלתי חוקי בישראל ואינו מכחיש כי נהג ברכב הפג'ארו, אולם טען כי לא ביצע את המעשים שייוחסו לו בכתב האישום. משכך, נקבע התיק לישיבת תזכורת ליום 24.3.2008 ולהוכחות ליום 16.4.2008.

9.

בישיבת התזכורת שנערכה ביום 24.3.2008 הודיעו הצדדים כי לא הצליחו להגיע להסכמה ביניהם ומועד ההוכחות שנקבע נותר בעינו. לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 16.4.2008 לא התייצבו שני השוטרים שדלקו אחר המשיב ושזומנו מטעם התביעה ועל כן, נדחתה ישיבת ההוכחות ליום 6.5.2008. ביום זה העידו שני השוטרים והתיק נקבע להמשך שמיעת ההוכחות ליום 2.9.2008. נקבע כי בישיבה זו יזומנו עדי התביעה הנותרים.

טענות המבקשת

10.

לטענת המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד י' שרף - המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו הרבה לציבור. לטענתה, המשיב סיכן את חייו, את חיי השוטרים ואת חיי הנהגים האחרים על הכביש וכל זאת על מנת להימלט מהשוטרים. עוד טוענת המבקשת כי עברו הפלילי של המשיב, הכולל שתי הרשעות, האחת בגין עבירה של נהיגה מסוכנת והשנייה בגין עבירה של שהייה בלתי חוקית, יש בו כדי לחזק את מסוכנותו של המשיב.

במסגרת הדיון שהתקיים לפניי טענה באת כוח המבקשת, כי נוכח מסוכנותו של המשיב, אין מקום לשחררו ממעצר, למרות שדחיית ההליכים נובעת במידה לא מבוטלת מהתנהלות התביעה, ובפרט נוכח אי התייצבותם של השוטרים לעדות.

11.

בנוסף, טוענת המבקשת כי הזלזול הבוטה שהפגין המשיב בחוק ובנציגיו, מלמדים כי אין ליתן בו אמון שיכבד את תנאי השחרור במידה וישוחרר ממעצרו וכי אין בכוחה של חלופת מעצר כדי להשיג את מטרות המעצר.

12.

לבסוף, טוענת המבקשת כי נחישותו של המשיב להימלט מן השוטרים, בהינתן כי מדובר בתושב הרשות הפלסטינית אשר שהה בישראל שלא כדין, מקימים יסוד סביר לחשש מפני הימלטותו מן הדין.

13.

לאור כל האמור לעיל, מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב כאמור לעיל.

טענות המשיב

14.

מנגד, מתנגד המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד ט' אלמכאווי – לבקשה. לטענתו, הגם שהמשיב מואשם בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ציבורי, הרי שהמעשים המיוחסים לו מצויים "במדרג הנמוך ביותר" של "פרשיות מרדף" מסוג זה.

15.

עוד טוען המשיב כי תקופת המעצר בת תשעת החודשים הקבועה בחוק המעצרים אינה הוראה "מן השפה אל החוץ" ואין מקום להאריך את המעצר מעבר לתקופה זו, בפרט נוכח העובדה כי האחריות לדחיות במשפטו של המשיב מוטלת במידה רבה על המבקשת.

16.

לבסוף, טוען המשיב כי נוכח היותו תושב הרשות הפלסטינית, חל אמנם קושי ממשי למצוא לו חלופת מעצר, אך אין בכך כדי להצדיק את הארכת מעצרו, שכן לו היה ההליך מתנהל כנגד תושב ישראל, הוא היה משוחרר ממעצר זה מכבר.

17.

לאור כל האמור לעיל, מתנגד המשיב להארכת מעצרו בכלל או לחילופין, מבקש לצמצם את תקופת המעצר המוארכת עד ליום 2.9.08, בו צפויים להעיד עדי התביעה הנותרים.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, החלטתי להיעתר לבקשה.

19.

איני מקבל את טענתו של בא כוח המשיב לפיה המעשים המיוחסים למשיב מצויים "במדרג הנמוך" של עבירות מסוג סיכון חיי אדם בתחבורה ציבורית. המשיב, השוהה בישראל שלא כדין, נהג ברכב ללא רישיון נהיגה; נמלט מן המשטרה שנאלצה לערוך מרדף ממושך אחריו, ואף להסתייע במסוק לשם כך; חצה מספר פעמים קו הפרדה רצוף, נהג כנגד כיוון התנועה, אילץ כלי רכב לרדת לשולי הכביש על מנת להימנע מהתנגשות ברכבו ולסוף, נאלץ לסיים את מנוסתו הואיל ונקלע לסמטה ללא מוצא, לאחר שאותר על ידי המסוק המשטרתי. רק באורח נס לא גבה מסע זה מחיר דמים. אין להקל ראש במעשים המיוחסים למשיב כלל וכלל, וחומרה זו אף מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי משאותר ודרכו נחסמה התפרע וניסה להתנגד למעצרו.

20.

המעשים המיוחסים למשיב ונסיבות ביצועם מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב. מסוכנות זו נלמדת אף מעברו הפלילי של המשיב, הכולל שתי הרשעות קודמות בעבירות של נהיגה פוחזת ברכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון, אי ציות לרמזור אדום, שהיה בלתי חוקית בישראל והפרת צו שטח סגור. עבר מכביד זה, בשילוב העבירות שבביצוען מואשם המשיב כעת, מלמדים כי ההליכים הקודמים שהתנהלו כנגד המשיב לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות דומות ואף חמורות יותר.

21.

יתר על כן, המעשים המיוחסים למשיב מקימים כנגדו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים חשש כי המשיב, אשר היה נחוש להימלט מן השוטרים אשר דלקו אחריו במהלך המרדף שהתנהל כנגדו, ימלט מאימת הדין במקרה שישוחרר מן המעצר. בהקשר זה מקובלת עלי טענת המבקשת, לפיה אין ליתן אמון במשיב, אשר לא ציית להוראותיהם של שוטרים בעת מילוי תפקידם, כי ימלא אחר הוראותיו של בית המשפט היה וזה יחליט לשחררו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים [השוו: בש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' אלטסד (לא פורסם, 27.11.06)]. עילת מעצר זו קמה גם מן הטעם שהמשיב, שאינו תושב ישראל, עלול להימלט לשטחי הרשות הפלסטינית על מנת להתחמק ממשפטו [ראו למשל: בש"פ 362/97 אבו-עזום נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.1.97); בש"פ 10776/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.12.2007)].

22.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 6.8.08 או עד למתן פסק דין בת.פ. 8318/07 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.