החלטהעליוןבית המשפט העליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 6686/00 ארמונד אדרי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · מעצר עד תום הליכים וחלופת מעצרערר על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מעצר עד תום ההליכים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הערר נדחה. בית המשפט קבע כי נוכח חומרת העבירות והסיכון הנשקף לאשת העורר, אין חלופת מעצר, ואינו מוצא מקום להתערב בהערכת הערכאה הדיונית. ההחלטה התקבלה ללא תשובה מטעם המדינה.

העובדות

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בגין עבירות של תקיפה, איומים, אינוס, ניסיון לאינוס, תקיפת בן זוג והיזק בזדון. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום המשפט, ודחה הצעה לחלופת מעצר. לא נטענה השגה על קיום ראיות לכאורה לרוב הנסיבות שבכתב האישום.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר חלופת מעצר לעורר המואשם בעבירות חמורות נגד בת זוגו?

הלכות

  1. 1

    כאשר העבירות המיוחסות בוצעו בנסיבות חמורות והסיכון לבת הזוג בולט, אין מקום לחלופת מעצר, וההערכה של הערכאה הדיונית נשענת על תשתית עובדתית מספקת ואינה מצדיקה התערבות

    ״אני סבור שבנסיבות העניין היתה להערכה האמורה תשתית עובדתית מספקת״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חלופת מעצר
  • ראיות לכאורה
  • תקיפת בן זוג
  • ניסיון לאינוס
  • מעצר בית
  • סיכון

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

בש"פ

6686/00

בפני:

כבוד השופט א' מצא

ה

עורר

:

ארמונד אדרי

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערר

על החלטת בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו

מיום 20.8.00 בב"ש

91943/00

שניתנה על ידי כבוד

השופט

ע' מודריק

תאריך

הישיבה: כ"ז אלול תש"ס (27.9.2000)

בשם

העורר: עו"ד ש' פלישמן

בשם

המשיבה: עו"ד ע' שחם

החלטה

העורר עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי על-פי כתב אישום המייחס לו עבירות תקיפה, איומים, אינוס, ניסיון לאינוס, תקיפת בן זוג והיזק בזדון. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום בירור המשפט. בערר שלפניי טוען הסניגור כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו הצעה לחלופת מעצר שהוצגה לו על-ידי הסניגוריה. אין בידי לקבל טענה זו. העבירות המיוחסות לעורר בוצעו, כמתואר בכתב האישום, בנסיבות חמורות ביותר; ובפי הסניגור לא היתה כל השגה על קיומן של ראיות לכאורה ביחס לרובן של הנסיבות שנטענו בכתב האישום. בהתייחסו לאפשרות לשחרר את העורר בתנאים של חלופת מעצר, כתב השופט המלומד בהחלטתו:

"נראה לי, שדי, הרבה יותר מאשר די, באותן נסיבות שלגביהן יש ראיות לכאורה כדי לשלול כל מחשבה בדבר שחרורו של המשיב בערובה. הסיכון הנובע ממנו לאשתו בולט ביותר, ואינני חושב שניתן להתגבר עליו גם באמצעות מה שקרוי מעצר בית. המעשים הנקובים בכתב האישום מלמדים על הסיכון ועל נחישותו של המשיב שעשויה לדחוף אותו לבצע פעולות איומות ונוראות".

אני סבור שבנסיבות העניין היתה להערכה האמורה תשתית עובדתית מספקת. לא מצאתי יסוד להתערב בהערכה זו. לפיכך אני מחליט לדחות את הערר מבלי לבקש עליו תשובה.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"ס

(27.9.2000).

ש

ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

00066860.

F03

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בבש 91943/00

הלכות

  1. 1כאשר העבירות המיוחסות בוצעו בנסיבות חמורות והסיכון לבת הזוג בולט, אין מקום לחלופת מעצר, וההערכה של הערכאה הדיונית נשענת על תשתית עובדתית מספקת ואינה מצדיקה התערבות