בש"פ 6688/12 מדינת ישראל נ. גולן לנקרי

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מ"ת 21075-08-12, כבוד השופט נ' אבו טהה ) מיום 9.9.2012, בה הורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שמונה סעיפי אישום שונים שבהם מיוחסות למשיב מספר של עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש; מספר עבירות של איומים; מספר עבירות של מעשה סדום; ומספר עבירות של אינוס. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב ובת זוגו (שהייתה קטינה בזמנו) (להלן: המתלוננת ) עברו לגור יחדיו בבית אמה של המתלוננת באילת. זמן קצר לאחר מכן, גילתה המתלוננת למשיב כי אינה בתולה כפי שסבר, ומאותו מועד החלו אירועי האלימות, האיומים והתקיפות המיניות שהפנה המשיב כלפי המתלוננת.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בדיון שהתקיים ביום 9.9.2012 הסכים המשיב לקיומה של עילת מעצר סטטוטורית וכן לקיומן של ראיות לכאורה נגדו. יחד עם זאת, טען כי מדובר בתשתית ראייתית בעלת עוצמה נמוכה. על כן, הוא עתר לשחרורו לחלופת מעצר בבית הוריו בדימונה בפיקוח אימו, שני אחיו ובן דודו. מנגד, טענה העוררת כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי התרשם לחיוב מהערבים, ובאשר למסוכנותו של המשיב, נקבע כי מדובר במסוכנות קונקרטית כלפי המתלוננת ובני משפחתה, וכי החלופה המוצעת היא בדימונה וכוללת פיקוח אנושי ואלקטרוני. לנוכח כל אלה, קבע בית המשפט כי ניתן לאיין את מסוכנות המשיב ולהשיג את תכלית המעצר באמצעות החלופה שהוצעה. אשר על כן הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בתנאי הערובה הבאים: עליו לשהות בתנאי מעצר בית מלאים בבית אימו בדימונה, תחת פיקוחה ופיקוח שני אחיו ובן דודו; איזוק אלקטרוני; הפקדה כספית בסך 10,000 ש:ח; ערבות עצמית בסך 50,000 ש"ח; ערבות צד ג' בסך 50,000 עבור כל אחד מהערבים; איסור יצירת קשר במישרין או בעקיפין עם המתלוננת או עם מי מבני משפחתה עד תום ההליכים; המשיב ילווה עד אחד הערבים לשירות המבחן לכשיוזמן.

מכאן הערר שלפניי, שבמסגרתו טוענת העוררת, בין היתר, כי התנהגותו האלימה של המשיב מעידה על מסוכנות חמורה הנשקפת ממנו למתלוננת. לעמדתה, אין בחלופת מעצר בכלל וזאת שנקבעה בפרט כדי להשיג את מטרת המעצר. העוררת טוענת כי שחרור המשיב לחלופת מעצר מהווה הימור מסוכן על בטחונה של המתלוננת, וזאת לנוכח מעשי האלימות והמעשים המיניים שביצע בה בעבר במסגרתה של מערכת יחסים המתאפיינת באובססיביות קשה. לגישת העוררת, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו מבלי שהיה לפניו תסקיר מטעם שירות המבחן הבוחן לעומק את מידת מסוכנותו של המשיב. על כן, טוענת העוררת, יש לפעול לכך שמידת מסוכנותו של המשיב תיבחן על ידי שירות המבחן בטרם תיבחן החלופה המוצעת.

מנגד, טוען המשיב כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, הוא נעדר עבר פלילי והוא כבר לא בקשר עם המתלוננת מזה זמן רב. המשיב מדגיש כי הוא והמתלוננת נפרדו כששה חודשים לפני שהיא הגישה את התלונה, כך שאין ממש בטענה בדבר המסוכנות הנשקפת ממנו כלפיה.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות.

אכן, המעשים המיוחסים למשיב חמורים ביותר, כמו גם נסיבות ואופן ביצועם. אולם, בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את טענות הצדדים, ובחן היטב את החלופה המוצעת, קבע כי יש בחלופה זו, יחד עם מכלול התנאים המגבילים שנקבעו, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. אני סבור כי לנוכח כל אלו, החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הינה סבירה, ואיני מוצא מקום להתערב בה. יחד עם זאת, מצאתי שיש מקום להעלות את סכום ההפקדה שבה חויב המשיב לסכום של 50,000 ש"ח תחת הסכום שאותו קבע בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הערר נדחה. המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בכפוף לתנאים שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולאחר שיפקיד את הסכום שנקבע לעיל.