בש"פ 669/16 מדינת ישראל נ. פלוני

1.בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.1.2016 להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר ביתית בתנאים מגבילים (מ"ת 24312-12-15, השופט ב' שגיא ).

כתב האישום וההליכים עד כה

2.ביום 13.12.2015 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי שבו יוחסו לו עבירות של אינוס (3 עבירות בסך הכול) לפי סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), מעשה סדום (2 עבירות) לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, וכן מעשה סדום נוסף לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין.

3.כתב האישום מייחס למשיב שלושה אישומים שנסבים כולם על מעשים מיניים שביצע המשיב, גבר כבן 48, בקטינה בת 12, שאותה הכיר לאחר שבאה לפגוש בחברה שהתגוררה בשכנות אליו. האישום השלישי עוסק במקרה שהתרחש לאחר שהמשיב כבר נחקר במשטרה בגין מעשים מיניים בקטינה, וחרף זאת יצר עמה קשר, הזמין אותה לדירתו וביצע בה עבירות נוספות.

4.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע, בהסכמת המשיב, כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לו, ובשלב זה הורה על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו.

5.ביום 18.1.2016 נתן שירות המבחן את תסקירו. מן התסקיר עולה כי המשיב נעדר עבר פלילי או התמכרותי. הוא בעל השכלה אקדמית ועובד בתחום הרווחה. המשיב מכחיש את המיוחס לו, ושולל בעיה בתחום המיני. שירות המבחן התרשם מתפקודו התקין במעגלי החיים השונים, אך גם מקשיים להתייחסות לקשייו, תוך טשטוש אחריותו להתנהגות מינית פוגעת. בהתייחס לחלופת המעצר המוצעת – שהות בדירה שכורה בקריית מלאכי בהשגחה ופיקוח של ששה מאחיו ואחיותיו (לסירוגין), קבע שירות המבחן כי הוא נמנע מלהמליץ על כך לנוכח החשש שהאחים לא יוכלו לעמוד בנטל הפיקוח, בשל מטלות החיים שלהם בגידול ילדים ובעבודה.

6.ביום 24.1.2016 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו שבה הורה, כאמור, על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת. בית המשפט המחוזי קבע כי הוא נותן משקל להתרשמותו מן המפקחים שהם "אנשים נורמטיביים, שומרי חוק, אשר יהיה ביכולתם לוודא כי המשיב מקיים את תנאי החלופה". הוא הורה שכל אחד מן המפקחים יחתום על ערבות צד שלישי בסך 75,000 שקל וזאת בנוסף לערבות עצמית בסעיף 250,000 שקל והפקדה במזומן בסך 10,000 שקל. נאסר על המשיב ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת ולעשות שימוש בטלפון או לגלוש באינטרנט. כן נאסר על הכנסת קטינים למקום שבו ישהה המשיב. בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב הביצוע של החלטתו עד ליום 26.1.2016 בשעה 11.00 לצורך הגשת ערר.

הטענות בערר

7.המדינה טוענת כי יש להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

8.המדינה טוענת כי המסוכנות העולה מן המעשים המיוחסים למשיב, כמו גם מכך שהוא משליך אחריות על הקטינה, היא משמעותית ביותר. באופן יותר ספציפי, המדינה מצביעה על המסוכנות המיוחדת העולה מכך שהמשיב המשיך במעשיו ואף הזמין אל דירתו החדשה את הקטינה לאחר שכבר נחקר במשטרה על מעשיו הקודמים. המדינה טוענת כי הקושי לתת אמון במשיב גובר לנוכח העובדה שהכחיש את יחסיו עם הקטינה חרף קיומן של ראיות לקשר בין השניים. בנוסף על כך, המדינה מדגישה כי קיים קושי בכך שתסקיר שירות המבחן אינו כולל התייחסות עדכנית למצבה של הקטינה, בשים לב להשלכות שעשויות להיות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר על הסיכונים שלהם היא חשופה. פרט למסוכנות הנשקפת מן המשיב, המדינה טוענת כי שחרורו לחלופת מעצר כרוך גם בחשש לשיבוש הליכי משפט, לנוכח האפשרות שהקטינה תעיד במשפט, וכי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לכך.

9.המשיב טוען כי בית המשפט המחוזי שקל היטב את מכלול הנסיבות, ובכלל זה את עברו הנורמטיבי ואת ההתגייסות המלאה של אחים ואחיות רבים בעלי רקע נורמטיבי, ואף למעלה מכך. בהתייחס לחששות שעלו בתסקיר באשר לפניוּת של חלק מן האחים לפיקוח בשל מטלות חייהם האחרות, ציין בא-כוח המשיב כי שתיים מן האחיות שאינן עובדות (אהובה ונעמה) התחייבו להילוות למשיב ולגור עמו בדירה במתכונת מלאה של "שבוע-שבוע". כן הוא הדגיש את מחויבותה של האחות שגרה בקרית מלאכי להצטרף אליהן בשעות הערב באופן קבוע.

דיון והכרעה

10.לאחר ששקלתי את הדברים החלטתי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

11.בפתח הדברים אציין שהמדינה צודקת לחלוטין בטענתה כי קבלת עדכון על מצבה של הקטינה, לרבות התייחסות לשאלה האם היא גרה בביתה או מקבלת טיפול, היא חיונית במקרה זה, בעיקר כאשר מביאים בחשבון את העובדה שהקשר בין המשיב לקטינה היה מתמשך. לא ניתן היה להחליט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר ללא מידע חשוב זה.

12.אולם, למעשה, אני מוצאת את הקושי במקרה זה כחורג מעבר להיבטים הנוגעים לתסקיר, ולכן לאחר ששקלתי את הדברים השתכנעתי כי אין די בכך שאורה על הזמנת תסקיר משלים. שחרורו של נאשם בעבירות מין כלפי קטינה, ולא כל שכן עבירות שנעברו ביותר מהזדמנות אחת, כרוך במסוכנות לא מבוטלת. בית משפט זה קבע בעבר כי " אינוס הוא מן העבירות החמורות המקימות חזקת מסוכנות ולפיכך רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן להסתפק בחלופת מעצר" (בש"פ 4811/15 אגבאריה נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (28.7.2015)). בהקשר זה, בית המשפט המחוזי סבר כי יש להבחין, לעניין המסוכנות בלבד, בין סיטואציה של "אונס רחוב" לבין מאפייניו של המקרה דנן. כשלעצמי, אינני בטוחה בכך, וכל מקרה צריך להיבחן לגופו. אולם, מכל מקום, דומה שבית המשפט המחוזי לא ייחס משקל מספיק לאמור באישום השלישי לכתב האישום, הן מהיבט המסוכנות והן מהיבט החשש לשיבוש. כזכור, אישום זה נסב על מעשים שביצע לכאורה המשיב לאחר

שכבר נחקר במשטרה בגין מעשים מיניים בקטינה. אני סבורה שיש לייחס לכך משמעות רבה בבחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. התנהגות זו מעידה לכאורה לא רק על כך שהמשיב מתקשה לזהות את הבעייתיות במעשיו, אלא גם על היעדר מורא מהחוק ומן הרשויות. בנסיבות אלה, לא ניתן לתת במשיב את האמון הנדרש לצורך שחרורו לחלופת מעצר. יודגש, כי אין בהחלטתי זו כדי להטיל דופי כלשהו במפקחים שהוצעו. אדרבה, ההתגייסות לטובת המבקש מצד משפחתו הייתה מרשימה וראויה לציון. אולם, בנסיבות העניין ובשים לב להיבטים הנוגעים בקטינה שהוזכרו לעיל, אני סבורה שאין די בכך.

13.סוף דבר: הערר מתקבל כאמור בפסקה 10 לעיל.