בש"פ 6690/02 משה מוזס נ. פרקליטות המדינה

העורר, החשוד במכירת מקרקעין של אחרים באמצעות מסמכים מזויפים, נעצר בתאריך 30.7.02 עד לתאריך 5.8.02. זאת, לאחר שבית-משפט השלום בחיפה מצא כי יש יסוד לחשש שהעורר עלול לשבש את הליכי החקירה אם ישוחרר. עררו לבית-המשפט המחוזי בחיפה נדחה.

בגדר נימוקיהם, ציינו שופט בית-משפט השלום ושופט בית-המשפט המחוזי שדנו בעניינו את בחירתו בזכות השתיקה כאחד מן הנימוקים למעצרו.

בערר שבפני מיקד העורר את עררו בתקיפת נימוק זה. לטענתו, מעצרו נועד אך לשבור את רוחו.

באת-כוח המדינה, עורכת-הדין נעמי כץ, מסכימה כי עצם העובדה שהעורר בחר בזכות השתיקה אינה יכולה להקים עילה למעצר. אלא שלטענתה, החשש לשיבוש החקירה, הנמצאת בעיצומה, מחייב את מעצרו של העורר.

אכן, ברי, כי המעצר לא נועד לשבור את רוחו של העצור ואין הוא, כשלעצמו, יכול לשמש בידי המשטרה אמצעי חקירה. זכות השתיקה היא זכותו של העצור, גם אם בסופה של הדרך - במשפטו - אפשר כי ניתן יהיה להסיק ממנה מסקנות לחובתו.

ברם, במקרה שלפנינו החקירה בעיצומה, וככל שאני מבינה, קיים חשש ממשי שהעורר ינסה לשבשה. עברו הפלילי של העורר מחזק חשד זה.

אשר-על-כן, אני דוחה את הערר. עם זאת, לאחר שנמסר לי כי יש בדעת המשטרה לבקש את הארכת המעצר אל מעבר לתאריך הנקוב בצו המעצר הנוכחי, ראוי להטעים, כי יהיה צורך בבדיקה קפדנית על-ידי בית-המשפט, הדן בבקשה להארכת המעצר, מדוע נדרש המשך המעצר. אף יש לשקול אפשרות, אם הדבר ניתן, לקבוע לעורר חלופת-מעצר. זאת - לשם הסרת כל ספק - גם אם העורר ממשיך לדבוק בשתיקתו.