בש"פ 6691/01 יצחק כהן נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של מעשה מגונה וניסיון למעשה סדום בקטין. בבית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה לחובתו של העורר, אך נטען כי ראוי לבחור בחלופה למעצר, על פיה ישהה העורר במרכז לגמילה מסמים.

בעניינו של העורר הוגשו שני תסקירים מטעם שירות המבחן. בתסקיר הראשון צויין כי קיימת אינדיקציה כי העורר סובל מבעייתיות בתחום המיני, וכי קיימת סכנה מפני התנהגותו בתחום זה, אם ישוחרר ממעצרו. הדיון נדחה על מנת לאפשר לשירות המבחן לבחון חלופת מעצר מתאימה, ובתסקיר משלים שהוגש מטעמו, המליץ שירות המבחן כי העורר ישהה במוסד סגור לגמילה מסמים, מתוך הנחה כי המדריך במוסד יוכל לשמש עבור העורר כמקור תמיכה והשפעה לשמירת תנאי השחרור המגבילים.

בית המשפט המחוזי סבר כי החלופה המוצעת למעצר אינה ראויה, משהעורר עצמו שולל כל אפשרות שהוא משתמש בסמים מסוכנים, ומשנטען מטעמו כי הוא נגמל משימוש בסמים, עוד לפני שנים. בית המשפט המחוזי גם פסק, כי כיוון שהרקע לביצוע העבירה אינו מעורבות בסמים מסוכנים, ומשהמדובר בעבירות מין שאין להם דבר עם השימוש בסמים, אין לאמץ את חלופת המעצר, שהוצעה על ידי שירות המבחן. וחשוב יותר - בית המשפט המחוזי לא שוכנע, כי יש בחלופה כדי לבטל את החשש מפני מסוכנתו של העורר, בשל שאין באותו מוסד די השגחה.

כנגד החלטה זו מופנה הערר. עיקר טענתו של העורר הוא כי ראוי היה כי בית המשפט יאמץ את המלצת תסקיר שירות המבחן, מה גם שאין לעורר הרשעות קודמות בעבירות מאותו סוג המיוחס לו היום.

2.לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי שיש בו כדי להצדיק התערבות בה. שירות המבחן עצמו הביע חשש מפני שחרור העורר ממעצר, אף כי היה נכון לבחון חלופה שונה מזו שהציע העורר, לאמור - שהות בבית הוריו. דא עקא, שהחלופה האחרת שהוצעה - שהות במוסד גמילה - אף היא אינה ראויה, כפי שהובהר בהחלטת בית המשפט המחוזי. התוצאה היא שדין הערר להדחות, אולם, העורר יהיה רשאי להציע לבית המשפט המחוזי חלופות אחרות ושונות למעצר, על מנת שבית המשפט ישקול אותן.