בש"פ 67/06 פרחאן גבועה נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט זלוצ'ובר) אשר הורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

2.העוררים ונאשם נוסף הואשמו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של איומים, קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, חבלה ברכב במזיד, והסגת גבול כדי לעבור עבירה (ת"פ 8258/05). האישומים בכתב האישום עוסקים כולם בשורת אירועים אשר אירעו, על-פי הנטען, בסביבות מחצבה לכריית חול בסמוך למזבלת ערד. ביום 4.4.04 זכתה חברת א.ג. מחצבות בע"מ (להלן: החברה ) במכרז לזכויות כריית חול והפעלת המחצבה בשטח האמור, אולם בסיור שערך מנהל החברה במקום נתחוור לו כי מזה שנים רבות מתבצעות באיזור המחצבה עבודות כרייה על ידי קבוצת תושבים, בהם העוררים. עורר 1 טען בהקשר זה כי הוא בעל השטח, וכי ימנע כרייה על ידי אחרים. מעורבות אנשי מנהל מקרקעי ישראל הביאה את הצדדים להסדר, על-פיו העורר 1 יכרה חול במחצבה יחד עם קרובי משפחתו באמצעות טרקטור, וירכוש אותו מן החברה בהקפה. על אף שכרה חול במשך החודשים ינואר עד מרץ בשנת 2005, נמנע עורר 1 מלשלם את תמורת החול שכרה. עקב כך, מנעו נציגי החברה את כניסתו לאתר המחצבה. בתגובה לכך, העוררים ואחרים החלו בנקיטת פעולות לסכל את העבודה התקינה במחצבה, בין היתר, על ידי עצירת משאיות שהיו בדרכן למחצבה להעמיס חול. בדרך זו, ביקשו למנוע מנהגי משאיות גישה למחצבה, ולסכל בכך את קניית החול מהמחצבה. כתוצאה מכך, מאז חודש מרץ 2005 ועד אוגוסט 2005, ולמעט במספר מקרים, לא נכנסו משאיות למחצבה, אף שהמחצבה המשיכה לפעול והעסיקה עובדים.

על-פי

האישום הראשון , עורר 1 נכנס במהלך חודש מרץ שנת 2005 אל אזור המחצבה ואיים על מנהל העבודה כי יסתלק מן המקום שמא הדבר "יעלה לו ביוקר". בגין כך נאשם בעבירת איומים. על-פי האישום השני , במהלך אותו חודש, קשרו העוררים קשר למנוע בדרך של סחיטה באיומים מנהגי המשאיות מלהיכנס לאתר המחצבה. בגין כך, נאשמים העוררים בקשירת קשר לביצוע פשע. יתר האישומים מפרטים את אופן הוצאתו של הקשר מן הכח אל הפועל.

על-פי האישום השלישי , ביום 10.4.05 הציב עורר 1 – ביחד עם אחר – את רכבו כך שהוא חסם משאית שעשתה דרכה אל המחצבה, והורה לנהגה שלא להמשיך בדרכו ולא להגיע לאיזור הכרייה תוך שהוא נוקט באיומים שונים. נהג המשאית פנה לדרך חלופית, בה המתין לו אדם אחר, אשר איים עליו אף הוא לבל ייכנס אל המצבה. הנהג הבטיח לכבד את דרישת המאיים, אולם משפונתה לו הדרך המשיך בדרכו למחצבה. בשלב זה הגיע עורר 1 למקום, וחזר על איומיו. בצר לו, פנה נהג המשאית משם ועלה על כביש בין-עירוני, שבו נתיב אחד בכל כיוון נסיעה. במהלך נסיעתו בכביש זה דלקו אחריו עורר 1 ועורר 3, בשני רכבים נפרדים. במהלך המרדף שהתפתח, נסעו העוררים 1 ו-3 בנתיב הנגדי, חרף קו הפרדה רצוף המסומן עליו, ובכך אילצו רכבים שבאו מן הכיוון הנגדי לסטות אל שולי הכביש על מנת להימנע מהתנגשות חזיתית. בסמוך לצומת תל ערד, עלה בידי עוררים 1 ו-3 לחסום את המשאית ולהביא לעצירתה הפתאומית בשולי הכביש. בשלב זה, כך נטען, לאחר שנותקו צינורות האויר והייצול של המשאית על ידי משתתפים אחרים, כדי שלא תמשיך בנסיעתה, פנה עורר 1 אל תא הנהג וניסה לפותחו ללא הצלחה. הוא פנה אל הנהג מבעד לחלון וטען בפניו כי יכול היה לחתוך לו את צינורות המשאית באופן שהיתה נגרמת תאונה, ודרש לקבל את פרטיו האישיים ואת רשיונותיו. בסופו של דבר, חוברו צינורות האויר והייצול של המשאית, ונהג המשאית נסע לדרכו. בגין אישום זה נאשמים עורר 1 ו-3 בסחיטה באיומים ובסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

על-פי האישום הרביעי , הגיעה ביום 11.4.05 משאית אחרת לתחומי המחצבה. נטען, כי העורר 2 עמד מחוץ לשטח המחצבה ואיים על נהג המשאית כי יעזוב את המקום. משסרב הנהג לעשות כן, נכנס עורר 2 אל שטח המחצבה, ניגש אל הנהג ופתח באיומים שנועדו להניעו לצאת מן המקום. לאחר שאויים על ידי אדם נוסף, הנאשם אף הוא בפרשה זו, עזב הנהג את המקום ועלה על כביש מספר 31. אז החלו לדלוק אחרי משאיתו שני רכבים ובהם העורר 2 ועוד שותפים למעשים במטרה לעוצרה: האחד נסע מלפניו, והשני לשמאלו, על הכביש הנגדי, תוך שהוא מסכן כלי רכב שבאים מנגד. נהג המשאית סירב לעצור, ובסופו של יום נסתיים המרדף. בגין מעשים אלו נאשם עורר 2 – יחד עם אחר – בעבירת סחיטה באיומים.

על-פי

האישום החמישי , ביום 22.6.05 הגיעה משאית אחרת לשטח המחצבה, ולאחר שהחלה להעמיס חול, הגיעו למקום שלושת העוררים והחלו לצעוק וליידות אבנים לעבר הדחפור המעמיס, תוך שהם מורים לנהג המשאית לרוקן את החול שהועמס ולצאת את המקום. הנהג ציית לבסוף לדבריהם. במקביל, איים עורר 1 על אחד העובדים במקום כדי להניעו לצאת מתא הדחפור בו הסתגר, תוך שהוא אוחז בידו במפתח צינורות גדול. מאחר שהעובד לא ציית, החלו שלושת העוררים – יחד עם אחרים – ליידות אבנים גדולות על חלונות תא נהג הדחפור. החלונות נופצו, ובשלב זה הזעיק העובד למקום את קרובי משפחתו, ושלושת העוררים עזבו את המקום. לאחר דברים אלו, התקשר אדם, שזהותו לא ידועה, אל העובד, ואיים עליו לבל יהין לבוא שוב אל המחצבה. בגין מעשים אלה מואשמים העוררים בסחיטה באיומים, בחבלה בכוונה מחמירה, בחבלה ברכב במזיד, וכן בהסגת גבול כדי לעבור עבירה.

על-פי

האישום השישי , ביום 3.8.05 נסעה משאית עמוסת חול מן המחצבה לכיוון באר שבע. עם הגעתה לכביש מספר 31, הגיח מולה רכב ובו מספר אנשים, אשר הורו לנהג לעצור תוך שהם מנופפים באלות. נהג המשאית סירב לעשות כן, והאיץ את מהירותו. הרכב נסע לצידו, בנתיב הנגדי, בעוד הוא מסכן את המכוניות הנוסעות מנגד ונאלצות לסטות לשולי הכביש כדי להימנע מהתנגשות חזיתית. בהמשך התקדם הרכב הדולק מלפני המשאית ועצר, נוסעיו ירדו אל השוליים ומשחלפה המשאית על פניהם יידו עליה אבנים וגרמו לניפוץ שמשותיה. בשלב זה הגיע למקום רכב נוסף, אשר נסע לשמאלה של המשאית, ואילצהּ לעצור בשוליים. אל הנהג התקרב עורר 3, יחד עם אחרים, ואלה החלו להכות בתא הנהג באמצעות אלות ואבנים, תוך שהם מנסים לפרוץ את תא הנהג, לנפץ את השמשות ומראות הצד, ולהכות בדפנות תא הנהג. הנהג נענה לאיומים שהופנו כלפיו, ורוקן את החול שבתוך ארגז המשאית. במהלך פעולתו זו נשלף אקדח על ידי אחד הפורעים, ונורו שתי יריות באויר. לאחר שעזבה החבורה, ובה עורר 3, את המקום, הגיע עורר 1 ואיים על הנהג כי לא יהין להיכנס עוד למחצבה. בגין מעשים אלה נאשמים עוררים 1 ו-3 בסחיטה באיומים, בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובחבלה ברכב במזיד.

הפירוט הרב של עובדות האישומים נועד להבהיר את רוחב יריעתם של המעשים בחבורה המיוחסים לעוררים שהתבצעו לאורך זמן, את טיבם, היקפם וחומרתם.

3.עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצר העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים (ב"ש 21326/05). ביום 25.9.05 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לעצור את העוררים. נקבע, כי מתקיימות ראיות לכאורה בכל האישומים, בין היתר בהתבסס על מצלמות שהותקנו על ידי חוקר פרטי על גבי חלק מן המשאיות, שהיוו נשוא פרשת האישומים. כן נפסק, כי מסוכנותם של העוררים עולה מתוך האישומים עצמם, ומכאן שהיא מקימה עילת מעצר. אשר לחלופת המעצר, המליץ שירות המבחן לשחרר את העוררים בערובה, וזאת על אף התרשמותו כי קיים סיכון בהתנהגותם. בית המשפט פסק, כי הנסיבות החמורות של המקרה, ריבוי העבירות, העובדה שהעוררים פעלו בצוותא, האימה שהוטלה על נהגי המשאיות – כל אלה אינם מאפשרים ליתן אמון בעוררים, ומכאן שאין מקום להחיל חלופת מעצר בעניינם. בית המשפט הוסיף והעיר, כי אפילו היה שוקל בחיוב הטלת חלופה, הרי החלופה המוצעת אינה מאפשרת את הרחקתם של העוררים זה מזה, ולכן היא אינה חלופה קבילה.

4.הערר בפני מופנה הן כנגד עוצמת הראיות בעניינם של העוררים והן לעניין חלופות מעצר שלא הוחלו לגביהם.

אשר לעוצמת הראיות:

לא היתה מחלוקת לעניין קיומן של ראיות לכאורה לגבי האישום הראשון. אשר ל אישום השלישי נטען כי לא די בהודעתו במשטרה של נהג המשאית וזיהויו את העורר 1 והשותף. כן נטען כי בגוף ההודעה של הנהג לא נזכרים פרטים מזהים בקשר אליו, ולכן אין בטחון שמדובר אכן בהודעה של נהג המשאית. מהחקירה עולה כי מוסר ההודעה סירב להזדהות, וקצין הבטחון של המפעל, האמור להכירו, לא היה נוכח בעת גביית ההודעה, ולכן לא ברור מהי זהות מוסר ההודעה, ואם מדובר, אכן, בנהג המשאית. יתר על כך, מתמליל הוידאו לא ניכר כי הופעל איום מצד העורר כלפי הנהג, ובצילומי המצלמה הנסתרת שהיתה במשאית אין חיזוק לפרטי האישום אודות המרדף. כמו כן, אין אינדיקציה לגבי טיבה של הקלטת הצילום ואמינותה, ואין זה ברור אם הקלטת עברה עריכה. גם נסיבות הצילום של האירוע על ידי העד אורי סבר לוטות בערפל. מכל מקום, הקלטת אינה מעלה דבר כנגד העורר. ממילא, אין בסיס למסקנה כי לקח חלק במרדף.

אשר

לאישום חמישי – אין ראייה כי העורר הורה לנהג המשאית להוציא את משאיתו או שאיים עליו (הודעת סמירה מ-28.6.05). גם ההודעה של המתלונן סלים גבועה ביחס להמשך האירועים היא דלה, ויש בקיעים ברצף גרסתו בעניין מעורבות העורר 1. גרסת העורר 1 (מיום 11.8.05) הינה כי נהג השופל ניסה לדרוס אותו, ובעקבות זאת זרק עליו אבן אחת. העימות בין השניים לא מוסיף לאימות גרסת ההפללה, כך לטענת ההגנה.

אשר

לאישום השישי – חלקו של העורר 1 מסתכם רק בסיומה של התקרית, כשהגיע למקום והציג עצמו כאחד מבני המשפחה, והודיע למתלונן יחיה כי אסור לו להיכנס למחצבה. רק ביום 7.8.05 זיהה המתלונן את העורר מתוך תמונות, וזיהוי כזה אינו עומד בכללים.

אשר לעוצמתן הדלה של הראיות כנגד עוררים 2 ו-3 נטען:

לעניין

אישום 4 כנגד עורר 2 , הראיה היחידה היא קלטת הוידאו בצירוף תמליל, ומהם לא עולה איום מצד עורר זה כלפי הנהג, אלא ניסיון לדבר על ליבו של נהג המשאית לעזוב את המקום. אין ראיות נוספות לגבי עורר 2 ביחס לאישום 4, והסתמכות על הקלטת בלבד דלה במשקלה.

אשר לאישום 5 – מצויה עדותו של סלים גבועה, הטוען כי זרקו עליו אבנים, והוא קושר לעניין זה את עוררים 1, 2 ו-3 ואחרים.

אשר

לעורר 3 ביחס לאישום השלישי, הראייה הקושרת אותו נובעת מאורי סבר, החוקר הפרטי, שהבחין בו יורד מהסובארו לאחר המרדף. ההגנה מטילה ספק לגבי זיהויו. בצילום הוידאו לא נראה עורר 3 כמי שנטל חלק במרדף.

אשר לאישום 6 ביחס לעורר 3, הבסיס הראייתי מצוי בהודעות המתלונן קרנאווי. בתחילה אמר מתלונן זה שאינו מכיר את האנשים שהשליכו לעברו אבנים, ואינו מעוניין להגיש תלונה. לאחר מכן זיהה בתמונות את עורר 3, וזיהוי זה בתמונה לא היה מוצק.

עד כאן לטענות העוררים לעניין ההיבט הראייתי.

5.עיינתי בחומר הראיות, ובאתי לכלל מסקנה שצדק בית המשפט המחוזי כאשר הניח קיומן של ראיות לכאורה בעניינם של העוררים, כנדרש לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים. קיים חומר חקירה רב בידי התביעה, המספק את הצורך הראייתי הנדרש להליך בשלב זה. לגבי כל האישומים וכל העוררים קיימת תשתית ראייתית לכאורית המערבת אותם לכאורה בעבירות המיוחסות להם באישום. ההגנה העלתה טיעונים שונים לגבי משקל הראיות השונות, אולם, ככלל, המשקל הראייתי אינו עומד במוקד הבחינה הראייתית בהליך מעצר, שכן הליך זה בוחן, מעצם טיבו, את הראיות במבט-על, ולא נועד לרדת לחקר משקלן של הראיות, דבר שיש לעשותו בהליך העיקרי באמצעות חקירה נגדית ועימות גרסאות אגב חקירת העדים. מבחינת כמות הראיות וטיבן, עונה הליך זה על המבחן הראייתי הנדרש לצורך עמידה בדרישת קיומן של ראיות לכאורה, ואינני רואה צורך ומקום להיכנס לפירוט המצוי בכל ראייה וראייה בתיק התביעה. מקובל עלי, בעיקרו, הניתוח הראייתי המפורט שעשה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, ואיני רואה צורך לחזור עליו. יש לציין כי בית משפט זה (כב' השופטת ארבל) הגיע למסקנה דומה בערר שהובא בפניו בעניינו של השותף, הוא הנאשם 2. כפי שציינה השופטת ארבל באותו עניין, אין צורך להיזקק לתהיות והתמיהות עליהן מצביע הנאשם בחומר הראיות, וענייננו בראיות גולמיות שטרם עברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, ולא ניתן, ואף אין מקום, להכריע בשלב זה בשאלת משקלן של הראיות ועל-פיהן את שאלת אחריותו של הנאשם.

אין בטענות ההגנה כדי להצביע על בקיעים מהותיים בחומר הראיות שיש בהם כדי לערער את התשתית הראייתית הלכאורית שהובאה.

6.אשר לחלופת מעצר, טוענת ההגנה כי טעה בית המשפט קמא כאשר סירב להורות על שחרורם של העוררים. אשר לעורר 1, נטען כי הוא נעדר עבר פלילי, ולכן מסוכנותו אינה ברמה גבוהה ואין גם חשש מהימלטותו מן הדין. הוא חי חיים נורמטיביים עד לאירוע זה, וניתן לתת בו אימון כי יקיים את תנאי השחרור באם תוחל לגביו חלופה. כן הדגיש את הסיוע החשוב שנותן עורר 1 למשטרה. גם לגבי העוררים האחרים, אף שלהם עבר פלילי, נטען כי ראוי לשחררם בחלופות הנותנות מענה למסוכנותם. כן נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר לא שעה להמלצות שירות המבחן לשחרר את העוררים בחלופות מעצר.

7.העבירות המיוחסות לשלושת העוררים הן קשות וחמורות, ומשקלם המצטבר מעורר אימה. הן נושאות אופי של פשיעה מאורגנת, על הסיכונים המשתמעים מכך. אין המדובר רק בעבירות הנוגעות לכרייה בלתי חוקית של חול, שהיא עבירה חמורה כשלעצמה, הגורמת נזק בלתי הפיך למשאב טבעי (רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל , פד"י נג(3) 312, 325). המדובר הוא בהתארגנות של קבוצה, אשר הפילה את חיתתה על הסביבה, ובאמצעי אלימות, איומים קשים, והשלטת טרור, מנעה מצרכנים של חול מלצרוך את החומר לו נזקקו. קבוצה זו שמה לה למטרה לשבש באופן קשה את פעילותה העיסקית הסדירה של חברה שקיבלה זיכיון לכרייה בשטח, ולגרום, למעשה, להשתקתה על דרך ניהול מסע הפחדה וכפייה בכח הזרוע שנועד לאפשר השתלטות בלתי חוקית על שטח הכרייה. התנהגות החבורה, ששלושת העוררים הם צד לה, מזכירה תמונות רחוקות מן העבר, מלב "המערב הפרוע", שבו לית דין ולית דיין, ואיש הישר בעיניו יעשה. תופעות אלה של אלימות קשה ומתמשכת בחבורה, השמה לה למטרה לרכוש שליטה בכח ובלא זכות על מקורות טבעיים לצורך הפקת תועלת חומרית פרטית הן חמורות ומסוכנות, ומחייבות נקיטת צעדים הולמים לבלום את הסכנה הטמונה בהן לאינטרס הציבורי.

8.העורר 1 חסר עבר פלילי, אולם היה הרוח החיה בביצוע שורת העבירות החמורות המיוחסות לקבוצה בכתב האישום. לעורר 2 עבר פלילי ומאסר על תנאי בר-הפעלה; לעורר 3 שתי הרשעות קודמות בגין עבירות התפרצות, סחר בסמים, החזקת סמים לצריכה עצמית, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, 3 עבירות של הפרת הוראה חוקית ועוד. הוא ריצה 2 עונשי מאסר בפועל.

יש לציין, כי שירות המבחן בתסקיריו הצביע על סיכון בהתנהגותו של עורר 1. לגבי עורר 2 – ציין כי הוא תופס את מעורבותו בעבירות כהתנהגות צפויה ומקובלת במציאות חייו. אשר לעורר 3, נכתב כי הוא מכור לסמים קשים ויש סיכון בהתנהגותו. על רקע מכלול נתונים אלה, לא היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן לשחרר את העוררים בחלופת מעצר. יצויין כי גם החלופות – הקונקרטיות שהוצעו לא נמצאו מתאימות בערכאה הדיונית, ואיני רואה להתערב במסקנה זו.

9.על רקע המסוכנות המובנית בעבירות המיוחסות לעוררים, ועל רקע חלקו המרכזי של עורר 1 (אף שהוא בעל עבר נקי) ועברם הפלילי של עוררים 2 ו-3, אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט קמא בדבר אי התאמתן של חלופות מעצר בעניינם. בצד מסוכנותם של העוררים, קיים גם חשש לשיבוש הליכים באם ישוחררו, נוכח מסעות ההפחדה שניהלו כלפי נהגים אשר הביעו אימה וחשש לגורלם וגורל בני משפחותיהם.

לאור האמור, הערר נדחה.