בש"פ 6706/04 יהושע פנקר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 27/6/04 בב"ש 91992/04 (מפי כבוד השופט ח' כבוב), לפיה דחה בית המשפט את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתפ"ח 1048/04.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה בנסיבות אינוס, איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. על פי הנטען בכתב האישום העורר החל להיפגש עם המתלוננת עוד בהיותה קטינה, ולאחר מספר חודשים, כאשר סירבה לקיים עימו יחסי מין תקף אותה והודיע לה כי בתוך שבועיים יקיימו יחסי מין. בהגיע התאריך, אנס העורר את המתלוננת. כעבור זמן מה החל העורר לבצע במתלוננת מעשי סדום ומעשים מגונים בנסיבות אינוס תוך שהוא מאיים עליה ומכה אותה בתדירות של שלוש

- ארבע פעמים בשבוע במשך מספר שבועות. לאחר שהמתלוננת ניסתה לנתק את קשריה עם העורר, הגיע זה לבית אימה, החל לצעוק ולאיים כי ירצח את המתלוננת. בנוסף, המשיך לאיים עליה טלפונית במשך מספר שבועות. תקופה ארוכה לאחר מכן המתין העורר למתלוננת ליד ביתה ושוב הכה אותה.

בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח חומרת העבירות, האיומים כלפי המתלוננת, העובדה שהעורר הורשע חודש קודם לכן בגין איומים כלפי חברתו לשעבר ותסקיר המעצר שהוגש בעניינו, אין מקום לתת בעורר אמון כי יפסיק להטריד את המתלוננת ולא יפגע בה. נקבע כי אף חלופת מעצר לא תוכל להשיג את מטרת המעצר ולכן הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים בעניינו.

ביום 8/6/04 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. לטענתו, הסכמת הצדדים טרם ההחלטה האמורה הייתה כי הוא ישוחרר אם יינתן בעניינו תסקיר מעצר חיובי. לפיכך, טוען ב"כ העורר, כי חוות הדעת של הפסיכולוגית ד"ר כהן הממליצה על שחרורו מהווה נסיבה חדשה המצדיקה דיון מחדש בהחלטה על המעצר. בית המשפט קמא דחה את כל טענותיו של העורר.

בערר שלפני העורר שב וטוען כי לאור חוות הדעת החיובית של הפסיכולוגית יש לקבל את בקשתו לעיון חוזר. בנוסף טוען העורר כי יש לתת את הדעת לזמן הרב שחלף מאז מעצרו.

דין הערר להידחות. העבירות המיוחסות לעורר, שלגביהן נמצא שקיימות ראיות לכאורה, מעידות על התנכלות חמורה ומתמשכת של העורר למתלוננת, אשר התבטאה במעשי אונס, מעשי סדום, תקיפות ואיומים מתמשכים. כל אלה מעידים על מסוכנות רבה של העורר כלפי המתלוננת, מסקנה אשר מתחזקת לאור הרשעתו של העורר באיומים כלפי חברתו לשעבר. בנסיבות אלה קיבל בית המשפט קמא עוד בחודש מרץ 2004 את בקשת המדינה ועצר את העורר עד לתום ההליכים, החלטה שעליה העורר לא ערר לפני בית משפט זה.

את הבקשה לעיון חוזר ביסס העורר בעיקר על חוות הדעת הפסיכולוגית שהומצאה בעניינו. אשר לטענה בדבר הסכמת הפרקליטות לשחרור בחלופת מעצר אם יתקבל תסקיר חיובי, הסכמה זו התייחסה לתסקיר מעצר שיינתן על ידי שירות המבחן ולא לחוות דעת פרטית. גם ההסכמה לאפשר לד"ר כהן לבדוק את העורר בבית המעצר אינה מלמדת על הסכמה מראש לקבל את המלצותיה. אשר לחוות הדעת של ד"ר כהן לגופה, עצם העובדה שדעתה של ד"ר כהן שונה מדעתו של שירות המבחן אינה סיבה מספקת לקיים עיון חוזר בהחלטה על המעצר. למעשה, הדבר היחיד שהשתנה מאז קבלת תסקיר המעצר הוא שבניגוד לעבר, אז כפר העורר בכל קשר עם המתלוננת, היום, הוא מודה, בעצת בא כוחו (כפי שהאחרון הודה במהלך הדיון בפני בית המשפט קמא ולפני), בכך שקיים קשרים עם המתלוננת, הגם שהוא מכחיש את העבירות המיוחסות לו. ב"שוני" זה בעמדת העורר אין כדי להצדיק שינוי ההחלטה על המעצר. הוא הדין בטענה בדבר חלוף הזמן מאז ההחלטה הקודמת (שלושה חודשים) והעובדה ששמיעת משפטו של העורר טרם החלה. לגבי הטענה האחרונה אציין, שלטענת ב"כ המשיבה, שלא נסתרה על ידי העורר, לפחות חלק מהעיכוב נבע מדחיות שהתבקשו על ידי העורר עצמו לשם מציאת הסדר טיעון.

הערר נדחה.