בש"פ 6715/02 מוסא בו חאלד עקול נ. מדינת ישראל

העורר, שנפסל פסילה מינהלית מלנהוג ברכב, נהג בתקופת הפסילה במכונית וכאשר נתקל בניידת משטרה, נמלט מפניה כדי למנוע את בדיקת הרכב. שתי ניידות שדלקו אחריו וכן שני שוטרים שניסו לחסום אותו כאשר הם עומדים בדרכו, לא הצליחו במשימתם. במהלך המרדף נהג העורר בצורה פרועה, חצה צמתים באור אדום, עבר מנתיב לנתיב בצורה מסוכנת ומהירות נסיעתו הייתה גבוהה ביותר, כל זאת בכבישים בהם התנהלה תנועת כלי-רכב. העורר גם ניסה להתחמק מאימת-הדין בכך שהשפיע על אדם אחר, בעל רשיון, להציג עצמו כמי שנהג במכונית.

בשל מעשים אלו הואשם העורר בשורה של עבירות תעבורה וכן בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, קשירת קשר לביצוע פשע וחבלה בכוונה מחמירה.

לבקשת המדינה הוא נעצר עד לתום הליכי המשפט, לאחר שלא חלק על מרבית העובדות שנטענו נגדו, ובית-המשפט המחוזי סבר כי גם אם יזוכה מעבירת החבלה בכוונה מחמירה, די בעבירות האחרות שיוחסו לו כדי להקים עילת מעצר. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי לנוכח חומרת התנהגותו ועברו הפלילי, אין מקום גם לקביעת חלופת מעצר.

בערר שבפניי הטעים העורר, כי בית-המשפט שגה בציינו מספר הרשעות קודמות בעבירות שהעורר כלל לא עבר, וכי המדובר באירוע ממוקד שיסודו ברצונו של העורר להימלט מן המשטרה, אשר בעטיו של רצון זה הסתבך העורר בעבירות התעבורה ואף בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. העורר אף טען, כי בנסיבות אלו ראוי היה לקבוע חלופת מעצר.

טענות אלו אינן יכולות להתקבל.

אכן, נראה לי כי אין סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. אך גם ללא התייחסות לעבירה זו, התנהגותו הבלתי-מרוסנת המלווה בזלזול ובאדישות לחיי-אדם מלמדת על מסוכנותו של העורר. עברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות אלימות, לרבות שוד, אף מחזק את החשש כי העורר ימשיך בפעילותו הפלילית אם ישוחרר ממעצרו.

חלופת מעצר מושתתת על מתן אמון בנאשם. אמון כזה לא ניתן לתת בעורר שהפר, כאמור, את צו הפסילה לנהיגה. התנהגותו של העורר בכללותה בפרשה על רקע הרשעותיו הקודמות שוללת קביעת חלופת מעצר.

הערר נדחה איפוא.