בש"פ 6715/07 מדינת ישראל נ. פיטר פרוקופייב

1.

המשיב הואשם בבית המשפט המחוזי בסדרת עבירות אלימות שבוצעו על ידו בשעות הלילה המאוחרות של 20.7.07, ובהן שתי עבירות שוד בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים, תקיפה, היזק בזדון והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות.

על פי הנטען, במהלך שהייתו עם שלושה מחבריו הוא תקף אחד מהם (סרגיי) בפניו, תוך גרימת חבלות לראשו ותוך שהוא נוטל ממנו את ארנקו ואת משקפיו. אחר כך נפנה לשני (ויקטור), היכה גם אותו, תלש בכוח שרשרת זהב שהיתה על צווארו ולקח ממנו את מכשיר הטלפון שלו ואת ארנקו. הוא בעט בגופו על מנת שיגלה לו את הקוד הסודי למשיכת כספים בכרטיס האשראי שהיה בארנקו, ולאחר שנמסר לו הקוד משך בשתי משיכות סכום של 600 ש"ח. כתוצאה מהמכות שהיכה את ויקטור, נגרמו לו חבלות ניכרות בפניו. הוא הותיר במקום את ויקטור כשהוא מחוסר הכרה, והורה לסרגיי להתלוות אליו אחרת "יהיה כמו ויקטור". כך הגיע לחנות סמוכה, החל להתווכח עם המוכר על מחיר בקבוקי הבירה, ניפץ שלושה בקבוקים על הדלפק ונקלע לקטטה שפרצה עקב כך. אחד הניצים נמלט מפניו מחוץ לחנות ונכנס למכונית שחלפה באקראי במקום. המשיב דלק אחריו, טיפס על תא המטען של הרכב וניפץ ברגלו את השמשה האחורית של הרכב. שוטרים שהוזעקו למקום אוימו והותקפו אף הם על ידי המשיב.

המשיב, לאחר שהשוטרים הצליחו להשתלט עליו, הובא לבית החולים ושם פגש בויקטור, אחד מהמותקפים על ידו קודם לכן. הוא פנה אליו ואמר לו כי ימסור לשוטרים כי מסר לו מרצונו את הארנק ששדד ממנו.

אלו המעשים והעבירות המיוחסים למשיב בשלושת האישומים שבכתב האישום. המדינה ביקשה לעוצרו עד לתום ההליכים, וביום 2.8.07 החליט בית המשפט קמא לשחררו לחלופת מעצר של מעצר בית בבית ידידתו בקרית גת, בפיקוחה ובפיקוח שתי ערבות חלופיות נוספות.

בפני ערר המדינה כנגד החלטת השחרור בערובה.

2.

בנימוקי הערר ובטיעוניה מפנה המדינה למסוכנות הנודעת מהמשיב נוכח הצטברות מעשי האלימות הקשים בהם הוא מואשם. שני מעשי שוד אלים רצופים, תוך פגיעות גופניות קשות בשני המתלוננים סרגיי וויקטור, תקיפה אלימה של שוטרים, הסתערות על המכונית שחלפה במקום תוך ניפוץ שמשתה, ושאר מעשים ועבירות שבכתב האישום.

אין למעשה חולק כי חומר החקירה, ובעיקרו הודעתו השניה של המשיב והודעות המתלוננים והשוטרים, עולים כדי ראיות לכאורה למיוחס לו. בעברו של המשיב הרשעות קודמות בעבירות אלימות, בגינן ריצה כבר תקופות מאסר. המעשים המיוחסים לו בוצעו שעה שמאסר על תנאי ועומד כנגדו, ויהיה בר הפעלה אם יורשע בדינו.

3.

בית המשפט קמא מצא בהחלטתו כי אכן יש ראיות לכאורה, "וכי עוצמתן בינוניות ביחס לחלק מהאישומים אך חזקה ביחס לאחרים".

במהלך הדיון בערר הסכים בא כוח המשיב כי חולשת הראיות הלכאוריות מתייחסת לעניין עבירת ההדחה בחקירה נשוא האישום השלישי, אולם ככל שהדברים אמורים באישומי השוד בנסיבות המחמירות, תקיפות השוטרים ושאר העבירות שבשני האישומים הראשונים, עולה חומר החקירה כדי ראיות לכאורה.

עיינתי בתיק החקירה, ואכן עולים הדברים כדי ראיות לכאורה – וברמה משמעותית ביותר – לעניין עבירות האלימות הרבות המיוחסות למשיב.

4.

אין חולק כי נוכח האישומים שבכתב האישום והראיות הלכאוריות להוכחתם, קמה עילת המעצר בעניינו של המשיב, וזאת לאור המסוכנות הרבה העולה מהתנהלותו עמוסת האלימות, הפגיעות בגוף, הפגיעות ברכוש והאלימות כנגד השוטרים. עם זאת, בית המשפט קמא פנה לשקול היתכנותה של חלופת מעצר בעניינו:

"על פי עיקרון 'מקבילית הכוחות', ככל שעוצמת הראיות נחלשת, יש להעדיף חלופת מעצר. כפי שאמרתי, המקרה שלנו אינו חד משמעי לכיוון של ראיות פחותות, אך עדיין מחייב בדיקה רצינית של חלופת מעצר".

חלוק אני על כבוד השופט קמא לעניין תוקפן הלכאורי של הראיות בענייננו. שני האישומים מקימי עילת המעצר – דהיינו, האישום הראשון והשני – מוכחים לכאורה ברמה משמעותית ביותר. גם אם אניח חולשת מה בתוקף הראיות הלכאוריות לעבירת ההדחה בחקירה, אין בכך לדעתי כדי ליצור בעניין המשיב דנן את אותה "מקבילית הכוחות".

די בשלל מעשי האלימות והבריונות הקשים ביותר המיוחסים למשיב בשני האישומים הראשונים והמוכחים לכאורה כדבעי, כדי להעיד על מסוכנותו המיידית והמוחשית לכל מי שעלול להוותו להיקלע למחיצתו.

משנוסיף על כך את עברו בפלילים של אלימות, את תעוזת ונחישות אלימותו כנגד כל הנקרה בדרכו – לרבות קבוצת שוטרים שהוזעקה למקום ואת העובדה כי גם מאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו לא היה בו כדי להרתיעו – וידענו כי לא תסכון לאיש חלופה שאינה מעצר של ממש.

בהינתן כל אלה, החלטתי לקבל את הערר, לבטל את החלטת בית המשפט קמא ולהורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו.