בש"פ 6727/96תדמיר מכון תערובת אגודה שיתופית בע"מ (בפירוק) נ. אבן ספיר

1.המבקשת היא אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (בפירוק) המפעילה מכון תערובת העוסק בייצור מזון לבעלי כנף. המשיבה קנתה מהמבקשת תערובת. לטענת המבקשת לא שילמה המשיבה למבקשת עבור רכישותיה במהלך שנת 1988 ואילך.

המשיבה מסרה למבקשת שלושה שיקים על חשבון חובה אולם השיקים חוללו. ביום 20.7.89 הגישה המבקשת בלשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע השיקים. כן הגישה למשקם ביום 2.6.94 דרישת חוב בהתאם לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב - 1992.

ביום 4.9.95 נתן המשקם "פסק משקם חלקי" ובו קבע כי החוב הבסיסי של המשיבה למבקשת, ליום 31.12.87, עומד על 772,006 ש"ח; חובה הכולל, ליום 31.12.91, עומד על 559,680 ש"ח; לאחר הפחתה של 20% מהחוב הבסיסי, בתוספת הצמדה וריבית, עומד החוב להסדר, ליום 31.12.91 על סך 170,612 ש"ח. המבקשת טענה כי בפסק החלקי התעלם המשקם מסכום של 1,291,219.75 ש"ח הנובע מריבית שבו נקבה בדרישת החוב שהגישה. בקשתה לתקן את הפסק החלקי נדחתה. כן נדחתה בקשתה שהגישה לבית המשפט המחוזי לבטל את הפסק החלקי.

מכאן בקשתה להרשות לה לערער.

2.בית המשפט המחוזי עיין בכל טענותיה של המבקשת וקבע כי לפני המשקם היו כל הנתונים המספריים הדרושים לחישוב הסכומים לצורך קביעת חובה של המשיבה, אם כי אין הם חלק מהפסק. התוצאה שאליה הגיע המשקם הושגה בדרך אחרת שנראתה לו מתאימה ביותר להגיע לתוצאה מאוזנת ואין מקום להתערב בה. לדעת בית המשפט המחוזי מסקנה זאת גם עולה "בקנה אחד עם התכלית של חיזוק סופיות פסקי המשקם, כפי שנוהג בית המשפט לגבי פסקי בוררות". עוד ציין שאין דרכו של בית משפט לחטט בפסק בורר כדי למצוא בו עילות להתערבות. כך יש לנהוג גם כאן.

עיינתי בפסק החלקי של המשקם, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, בטענותיה של המבקשת ובתשובתה של המשיבה. לא מצאתי מקום להתערב בפסק החלקי ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי שקיימה אותו מן הטעמים שפירט בהחלטתו.

הבקשה נדחית.