בש"פ 6730/06 פרנסיס אמסיס נ. מדינת ישראל

א.עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת דותן) בב"ש 92368/06 מיום 14.8.06, בגדרה הוחלט על מעצר העוררים עד תום ההליכים נגדם (העורר בבש"פ 6730/06 יכונה להלן העורר 1 ואילו העורר בבש"פ 6731/06 יכונה להלן העורר 2).

ב.ביום 9.7.06 הוגש כנגד העוררים כתב אישום המייחס להם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות אותה ביצעו בצוותא חדא. לפי כתב האישום, בעת שפסע רמי מזרחי (להלן המתלונן) סמוך לתחנה המרכזית בתל-אביב, אחז העורר 1 בחוזקה בצווארו, ואילו העורר 2 אחזו מאחור ושניהם יחדיו גררוהו למקום מסתור. העורר 1 סטר בפני המתלונן והיכהו באגרופיו בצלעות בטנו וכן הורה לו לרוקן את כיסיו. העורר 2 הגיש לעורר 1 מוט ברזל, וזה האחרון היכה את המתלונן בעזרת המוט בכל חלקי גופו ובמיוחד בירכו השמאלית, ובד בבד דרש מהמתלונן, על דעת העורר 2, למסור לידיו את מכשיר הפלאפון שברשותו. העורר 1 דחף את המתלונן והפילו ארצה. העורר 2 אחז בכתפי המתלונן על מנת למנוע את התנגדותו לשדידת המכשיר. העורר 1 אף איים על המתלונן באמצעות סכין כי ירצח אותו, וזאת בכדי שהלה ימסור לו את מכשיר הפלאפון. לבסוף מסר המתלונן את המכשיר לידי העורר 1. לאחר מכן דרש העורר 1 מהמתלונן כי ימסור לו 300 ש"ח בעבור החזרת הפלאפון שזה עתה נגנב הימנו, תוך שהוא מאיים עליו כי אם יערב את המשטרה, ירצח אותו.

ג.בדיון בבקשת המשיבה למעצר העוררים עד תום ההליכים, ביום 23.7.06, הודו העוררים בקיומן של ראיות לכאורה ובקיומה של עילת מעצר. בית המשפט המחוזי (השופטת לבהר-שרון) הורה על הכנת תסקירי מעצר לגבי שני העוררים, תוך שהוא מציין כי אף שכתב האישום מייחס לעוררים עבירת אלימות קשה- עברם אינו מהחמורים, וכי יתכן ויש מקום לאבחן בין שניהם, הן לגבי חומרת המעשים המיוחסים להם והן לגבי שחרורם לחלופת מעצר.

לאחר שהונחו תסקירי מעצר, הורה בית המשפט המחוזי ביום 14.8.06 על מעצר העוררים עד תום ההליכים. בית המשפט קבע ששירות המבחן נמנע מהמלצת שחרור לא רק על סמך התכחשות הנאשמים למיוחס להם בכתב האישום אלא אף על סמך אורחות חייהם והתנהלותם, עברם הפלילי, ולאחר שמצא כי חלופות המעצר המוצעות אינן ראויות. לגבי העורר 1 קבע שירות המבחן, כי אביו - שהוצע כמפקח - אינו מודע לאופן בו הוא מנהל את חייו וכי יש לאב השפעה שולית על העורר 1. לגבי העורר 2, פסל שירות המבחן את חברתו כמפקחת, וקבע כי המידע שמסרה לשירות "בחלקו מטושטש ובחלקו אינו תואם את המידע שמסר לנו בנימין (העורר 2)". כן לא מצא בית המשפט ממש בטענת באי כוח הנאשמים כי התסקירים טעונים השלמה. עם זאת קבע בית המשפט כי "אין בכך כדי למנוע מהסניגורים לפנות לשירות המבחן ולהציע בחינה נוספת של חלופות המעצר המוצעות, ואם יהיה שירות המבחן סבור שיש מקום לבחינה מעין זו, שינוי הנסיבות יצדיק פניה מחודשת לבית המשפט".

ה.בערר העורר 1 נטען כי הכחשת העורר 1 באשר לעובדות כתב האישום ולהיכרותו עם העורר 2, אינה צריכה להיזקף לרעתו בהישקל שחרור לחלופת מעצר. טענה כגון זו עולה אף בערר העורר 2, תוך שהודגש שהעורר 2 לא זוהה על ידי קורבן העבירה במסגרת מסדר זיהוי חי. עוד נטען, לגבי עורר 1 כי לא היה על שירות המבחן לבחון את ידיעת האב באשר לאורחות חייו של בנו ודי בכך, שאף לפי שירות המבחן, ביטא האב הבנה לאחריות שנוטל הוא על עצמו כמפקח; בית המשפט לא בחן חלופות אחרות לשחרור ולא הורה על הנחת תסקיר משלים לחלופות שהוצעו בדיון ביום 14.8.06 (מעצר בית בפיקוח דודו או שילוב של איזוק אלקטרוני בשילוב עם פיקוח האב). בהקשר זה נטען ששירות המבחן לא קבע באופן גורף כי לא ניתן להתגבר על מסוכנות העורר 1 באמצעות חלופה, אלא שלל אך את חלופת המעצר הספציפית שעמדה בפניו, קרי מעצר בית בפיקוח האב. נטען עוד כי אין עברו של עורר 1 מכביד.

בערר העורר 2 נטען עוד, כי שירות המבחן לא בדק את כל החלופות שהוצעו על ידיו (פיקוח על ידי אביו ואיזוק אלקטרוני), ואשר על כן יש מקום להורות על הכנת תסקיר משלים שימצה את הבדיקה, לשם בחינת שחרורו לחלופת מעצר; עברו הפלילי של העורר אינו מכביד, כנטען, וחלקו במעשים המתוארים בכתב האישום קטן מחלקו של העורר 1.

ו.הדיון רובו ככולו נסב על השאלה מה משמעות החלטתו של בית המשפט המחוזי לגבי שירות המבחן, ככל שיוצעו לו חלופות אחרות מטעם הסניגורים, והאם נחוצה החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי. נטען בהקשר זה על-ידי באי כוח העוררים, כי לא נבדקה בתסקירי שירות המבחן מסוכנות העוררים, וכי התסקירים לא היו ממצים.

ז.בא כוח המדינה סבר, כי ההליך הנכון לתסקירים משלימים הוא פניה לעיון חוזר, שכרגע אין לו מקום גם לפי עמדה עדכנית של שירות המבחן.

ח.נראה לי כי יש מקום לייתר את הויכוח. לדידי, החלטתו של בית המשפט המחוזי, המתירה לסניגורים לשוב ולפנות לשירות המבחן, מהווה אסמכתא שיפוטית כדת וכדין, גם אם לא נוסחה כצו לשירות המבחן לערוך תסקירים משלימים. התוצאה היא, מבלי שאקבע כל מסמרות שהם, שאם הסניגורים סבורים, כי בידם להציע חלופות חדשות של ממש אשר יש מקום לבדקן (ואומר כאן במאמר מוסגר כי על פני הדברים איני רואה כשלעצמי בנסיבות התיק דופי בתסקירים ובעמדה שהובעה בקשר לחלופות שהוצעו) – רשאים הם לפנות לשירות. אם יתרשם השירות, האמון על שאלות המסוכנות ועל בדיקת חלופות, כי יש מקום לבדיקה המוצעת, יעשה כן כדרכו המקצועית, והתסקירים המשלימים יונחו בפני בית המשפט המחוזי, במסגרת הליך לעיון חוזר. לדעתי – כאמור – אין צורך באסמכתא נוספת, אך הנה מתלווה גם החלטה זו, בחינת "מכה בפטיש" (שהוא "גמר מלאכה", ראו בבלי שבת ע"ה, ב').

ט.תוצאת הערר היא איפוא הבהרה כאמור.