בש"פ 6737/03 בוריס סיגל נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות רכוש: קשר לביצוע פשע ועוון, שימוש במסמך מזויף, זיוף, התחזות ועבירות נוספות. מכתב-האישום עולה, כי העורר קשר קשר עם אחר לגנוב מכוניות מחברות השכרה, תוך שימוש במסמכים מזויפים וזהות בדויה, ובמספר מקרים עלה בידיו לגנוב בדרך זו כלי-רכב ולמוכרם.

בית-המשפט המחוזי (השופט צבי גורפינקל) נענה לבקשת המדינה והורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים, ובגדר החלטתו זו כתב את הדברים הבאים:

נקבע כי מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול אותו פוגעים בסדרי החברה, בזכויות היסודיות של יחידות ועל כן יש בהם כדי לסכן את בטחון החברה ובטחון של אדם. עדיין ניתן לשחרר במקרים כאלה, אולם כאשר העבירות מבוצעות באורח שיטתי, בהיקף ניכר, תוך התארגנות ותחכום, נקבע כי במקרים כאלה לאור הסיכון של בטחון הציבור ורכושו, נוצרת עילת מעצר ואין לשחרר לחלופת מעצר.

לגישה זו אין בידי להצטרף. אכן, אפשר שבמקרים שתאר בית-המשפט המחוזי, לאחר בדיקה אינדיבידואלית, אין מנוס מלעצור את הנאשם. ברם, מעצר על-פי סוג העבירה בלבד אינו ראוי. מעצר כזה אינו מגלם את האיזון הנכון בין טובת הציבור לבין זכותו החוקתית של הנאשם לשמירה על חירותו. ואכן, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, שהוחק ברוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ביטל את עילת המעצר ההרתעתית, שהיא חומרת העבירה, ואך קבע חזקת מסוכנות הניתנת לסתירה, ואף זאת בעבירות אלימות קשות ועבירות סמים בלבד.

חומרת העבירה היא נסיבה רלוואנטית לצורך בחינת השאלה אם קיים חשש לביטחון הציבור, אך היא רק אחד השיקולים להוכחת החשש לפגיעה בשלום הציבור, ואסור שגורם זה יאפיל על הגורמים האחרים. כך באשר לשלילת עילת המעצר, ברם גם בהתקיים עילה כזו, אין לעצור נאשם אם ניתן להסיר את החשש לביטחון הציבור בדרך של שחרור בערובה, בתנאי שחרור שפגיעתם חמורה פחות ממעצר.

העבירות במקרה שלפנינו אינן נמנות עם העבירות המקימות חזקת מסוכנות. ברם, אף אם אלך בדרכו של בית-המשפט המחוזי, שסבר כאמור שהתחכום וההיקף הם היוצרים עילה, השאלה המרכזית היא, כמובן, אם ניתן להסיר את חשש המסוכנות בדרך של חלופת מעצר.

לעורר סדרת הרשעות במרמה, שעניינן שימוש בכרטיס אשראי מזויף, ובוצעו סמוך לשנת 1988. בגין עבירות אלה לא הוטל עליו עונש מאסר בפועל ומעולם לא היה כלוא. בנסיבות אלה, נדרש היה לקבוע לו, למצער, חלופת מעצר.

אני מקבלת איפוא את הערר, ומורה על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים, שייקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

עד לקביעת תנאים אלה ומילוי אחריהם יישאר העורר במעצר.