בש"פ 6743/08 נתן ילסקי נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בגין שלושה אישומים: ניסיון לביצוע מעשה סדום, איומים ומעשים מגונים. על פי הנטען בכתב האישום, בעקבות מסיבת רעים ולאחר שנותר לבדו בדירה עם המתלוננת, החל העורר לבצע בה מעשים מגונים וניסה להחדיר את איבר מינו לפיה בניגוד להסכמתה. המתלוננת, כך נטען, הדפה את העורר מעליה והוא תקף אותה בכך שחבט באגרופו בפניה. לאחר שאיימה עליו כי תזמין משטרה, הודיע לה העורר, כך על פי כתב האישום, שאם תעשה כן הוא יהרוג אותה.

המשיבה ביקשה להורות על מעצרו של העורר במשפטו. בית המשפט המחוזי הורה על ביצוע המעצר לאחר שהחלופה שהוצעה לו במעמד הדיון לא נמצאה ראויה. יחד עם זאת, נקבעה ישיבה נוספת להמשך הדיון לצורך קבלת תסקיר מעצר שבו תיבחן חלופת מעצר אחרת.

2.

הערר מופנה כנגד ההחלטה הזו והוא נסמך על שני אדנים: הראשון - הקושי הראייתי שקיים לדעת העורר כאשר בוחנים את עדויות המתלוננת. והאחר - שבחירת בית המשפט שלא להיעתר לבקשה להתיר לעורר לשהות בבית זוגתו חלף מעצר. העורר מצביע על מה שנראה לו כפרכות בעדותה של המתלוננת והתייחסות בלתי אחידה למעשים המיניים שבוצעו כלפיה על פי טענתה. בית המשפט המחוזי לא ראה סתירה בעדויות כי אם עדויות המשלימות זו את זו. בית-המשפט המחוזי קבע כי קיימת, לכאורה, תשתית ראייתית במידה הדרושה בשלב זה, בכל הנוגע לעבירות המין. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי הלכה פסוקה היא שעבירות של אינוס וניסיון לבצע עבירות אלה הן עבירות בעלות אופי אלים המקימות עילת מעצר. אכן כך, אך לא רק כך. עבירות אלימות, ובמיוחד אלימות קשה, מקימות עילת מעצר, ללא קשר לשאלה אם בוצעו עבירות אינוס ומעשה סדום. יש חומרה וסיכון הטבוע בחומרה זו מקום בו מבוצעת עבירה של תקיפה ובמיוחד כלפי אדם חלש יותר או מחוסר ישע. אפילו היינו יוצאים מתוך הנחה כי אין כל תשתית ראייתית באשר לביצוע עבירות המין (ולא כך הוא במקרה זה), הרי שאין מחלוקת ולא יכולה להיות מחלוקת כי במקרה שבפנינו קיימות ראיות לכאורה מספיקות לכך שהעורר ביצע עבירות של אלימות חמורה כלפי המתלוננת. עדות לכך מצויה לא רק בדברי הקורבן עצמם, כי אם בחבלות שנמצאו בפניה, בסימני הדם ובשברי הזכוכית בדירה שהעידו, כך נראה, על מאבק שהתקיים בין השניים. די בכך כדי להקים עילת מעצר במקרה זה ללא כל קשר לעבירות האינוס או לעבירת הניסיון לבצע עבירות מין אחרות. אלימות חמורה מעידה על מסוכנות גם בהתקיימה, בלא זיקה לעבירות המין. יתרה מכך, אין לומר כי גרסת המתלוננת בכל הנוגע לעבירות המין היא גירסה רעועה שאין להשתית עליה את ההחלטה בשלב זה.

באשר לחלופת המעצר שהציע העורר, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין בחלופת המעצר שהוצעה די, ובפועל אין בה כלום, בנסיבות המקרה. בית המשפט המחוזי, לפנים משורת הדין, בחר להמשיך ולבחון חלופות מעצר אחרות כך שבפועל הדיון בחלופת המעצר לא נסתיים. מוטב היה לו איפוא לערר זה שלא היה מוגש כפי שהוגש.

הערר נדחה.