בש"פ 6743/99 מדינת ישראל נ. יעקב אברמוב

לפנינו ערר ובקשה. הערר הוא עררו של הנאשם על דחיית בקשתו לעיון חוזר בהחלטת מעצר עד תום ההליכים. הבקשה עניינה בהארכת מעצרו של הנאשם מעבר לתשעה חודשים.

העובדות בקצרה הן כדלקמן:

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום ב25.1.99- בגין שני מעשי אונס, תקיפה, הטרדת עד, הפרת הוראה חוקית והדחה בחקירה. ביום 25.1.99 נעצר הנאשם עד תום ההליכים נגדו על-פי החלטת כבוד השופט ברלינר. בהחלטתו כתב השופט "אם תוך 6 חודשים מהיום המשפט לא יסתיים יהיה מקום לדון בעניין שנית". חלפו ששה חודשים, המשפט לא הסתיים, בית המשפט דן שנית במעצרו של הנאשם והחליט (ביום 14.7.99) שלא לשחררו ממעצרו בהוסיפו: "יש לקוות שביום 5.9.99 תעיד המתלוננת, ולאחר מכן אם תהיה אפשרות אולי, לשקול שוב את הדברים".

על החלטה זו הוגש ערר על-ידי הנאשם לבית משפט זה (בש"פ 5052/99) שלא מצא להתערב בה, אך הוסיף וציין כי המתלוננת אמורה להעיד ב5.9.99- וכי לאחר שזו תסיים את עדותה יהיה מקום לעיון מחדש בערר בשאלת המעצר.

המתלוננת אכן העידה והנאשם פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיין מחדש בהחלטת המעצר.

בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו, כי המסוכנות לציבור שרירה וקיימת והיא מבוססת על המפורט בכתב האישום והראיות לכאורה. על כך עררו של הנאשם לפנינו. בינתיים חלפו תשעה חודשים והמדינה מבקשת להאריך את מעצרו. שני העניינים ידונו במאוחד.

2.הרקע לעבירות המיוחסות לנאשם הם ניסיונות שלו לחדש בכוח - בתקופות שונות - יחסים עם שתיים מחברותיו, לאחר שאלה ביקשו לנתק את היחסים איתו. לגבי האחת הוגשה התלונה על ידה שנתיים לאחר המעשה המיוחס לנאשם, כשהוא נמצא במעצר לאחר תלונתה של האחרת, ממנו שוחרר כעבור מספר ימים בערובה, שאת תנאיה הפר.

3.אין חולק, כי העבירות המיוחסות לנאשם חמורות ביותר שבניסיונו לכפות עצמו על שתי חברותיו שביקשו לנתק את הקשר עמו, עשה בהן מעשים של אינוס, תקיפה ואף ניסה לשדל אחת מהן בדברי כיבושין במכתבים ששלח לה, לבטל את התלונה נגדו. כן יש להניח, שאם יורשע, ייענש בכל חומרת הדין. אולם לא זו השאלה העומדת בפנינו. השאלה היא אם יש במצב הדברים הנוכחי כדי להצדיק המשך החזקת הנאשם במעצר כל עוד לא הורשע בדין.

4.הערכאות השונות שדנו וחזרו ודנו בעניינו של הנאשם במספר החלטות, התייחסו בפירוט ובחומרה לקצב בו מתנהל משפטו של הנאשם. אין ספק שלבית המשפט הדן בעניינו אילוצים שונים של עומס ומצוקת כוח אדם שיפוטי. אולם בכל אלה אין כדי להקהות את חודה של הוראת החוק הקובעת כי נאשם שחלפו 9 חודשים מיום מעצרו ומשפטו טרם הסתיים, ישוחרר ממעצרו. אכן אותו חוק עצמו הסמיך את בית משפט זה, ורק את בית משפט זה, להאריך מעצר מעבר לתשעה חודשים מעת לעת, אולם יש לעשות כן במקרים חריגים לבל תהפוך תקופת תשעת החודשים לאמירה חסרת תוכן של ממש. מצוקת המערכת היתה ידועה למחוקק בחוקקו את סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים], תשנ"ו1996-, ואף על פי כן מצא לעגן בחקיקה את זכות היסוד של אדם, לרבות נאשם, לחירות, כל עוד לא הוכחה אשמתו ולקצר את משך התקופה שבה ניתן להחזיק אדם במעצר בטרם נקבעה אשמתו. עם זאת, עומדת כנגד זכותו של נאשם לחרות, זכותה של החברה להתגונן מפני רעתו החולה של הפשע וזכותם של יחידים לביטחון ולהגנה מפני פגיעה ברווחתו ובשלמות גופו של הפרט, בין אם מדובר בקורבן העבירה ובין אם מדובר בקורבנות פוטנציאליים. ככל שגדולה מסוכנות הנאשם וקרוב סיום משפטו כך יש להרחיקו מן החברה ולהגן עליה מפניו.

5.במקרה דנן, ההחלטה איננה קלה. מצד אחד, בוצעו עבירות חמורות - כמיוחס לנאשם. מן הצד האחר, עומד לפנינו אדם צעיר, כיום כבן 22, שעברו נקי, ומשפטו מתנהל בעצלתיים. כתב האישום הוגש ב25.1.99-, הקראה התקיימה ב21.2.99-, ישיבת הוכחות ראשונה התקיימה ב28.4.99- אז העידה אחת המתלוננות עדות חלקית ובית המשפט הפסיק את הישיבה. עדות אותה מתלוננת נמשכה ב16.5.99- וישיבות נוספות התקיימו ב10.6.99- וב5.9.99-. כיום קבוע המשפט לסיום עדי התביעה ב28.11.99- בשעה 12:30 וב16.12.99- בשעה 12:30. הנה כי כן, התקיימו עד היום - לבד מהקראה - 4 ישיבות של הוכחות, חלקן חלקיות וקבועות עוד שתיים. מאחר ואמורים עדיין להעיד עד תביעה ועדי הגנה, ספק אם יש מקום לאופטימיות שהמשפט יסתיים בדצמבר. צפי ריאלי יותר הלוקח בחשבון סיכומים, כתיבת פסק-דין, אולי תסקיר מבחן וגזר דין, מביא אותנו לשליש הראשון של שנת 2000 במקרה הטוב.

6.לאחר ששקלתי ואיזנתי בין השיקולים הרלבנטיים, נראה לי, כי אין זה המקרה בו יש להמשיך ולהחזיק את הנאשם במעצר. הטעמים לכך הם: קצב ניהול המשפט, המועד הצפוי לסיומו, העדר הרשעות קודמות של הנאשם המצביע על כך שאין הוא חי בדפוסי חיים עבריינים, הרקע של המעשים שבוצעו שאם כי איננו מקל מחומרתם, מתמצה הנאשם בקשרים עם חברות לשעבר שאין הנאשם מסוגל להינתק מהן ואף שבוחר בדרך קלוקלת ונפשעת כדי לשמור על הקשר, או לחדשו יש לראות את האירועים בפרספקטיביה זו.

7.הערותיהם של שופט בית המשפט המחוזי ושופט בית משפט זה שקבעו כי יהיה מקום לדון מחדש בשאלת מעצרו לאחר העדתן של המתלוננות במשפט נאמרו על אף שבית המשפט היה ער מלכתחילה לשאלת המסוכנות הטמונה בעבירות המיוחסות. הערות אלה יכלו לטפח אצל הנאשם ציפייה שאכן ישוחרר לאחר העדתן של המתלוננות, אלא שלאחר שאלה העידו, העלה בית המשפט שוב את נושא מסוכנותו של הנאשם בגלל מהות העבירות. נראה לי, כי בהתחשב בכל הנסיבות, יש בחלופת מעצר הולמת כדי לענות על תכלית המעצר ולהרחיק את הנאשם מכל אפשרות לסכן את המתלוננות או אחרים.

8.אשר על כן, מורה אני על שחרורו של הנאשם ממעצר וזאת אם תמצא לו חלופת מעצר הולמת שתשיג את תכלית המעצר. תכליתו של המעצר במקרה זה הוא ניתוק מלא של הנאשם מן המתלוננות ומן האפשרות ליצור קשר עם חברות אחרות.

בא כוח הנאשם הציע להרחיק את הנאשם לבית קרובי משפחה באופקים שם אין לו קשרים חברתיים והמקום רחוק מרחק רב ממקום מגורי המתלוננות. יש לבדוק אם קרובי המשפחה המוצעים והבית המוצע להחזקתו מתאימים להשגת תכלית זו. בנוסף לכך תופקד ערבות כספית של 15,000 ש"ח להבטחת תנאי המעצר שיטיל עליו בית משפט המחוזי כפי שימצא לנכון, אליו מועבר התיק כדי לעשות כן.

יש להעביר את התיק בדחיפות ולטפל בעניין ללא דיחוי על מנת שאם תמצא חלופה, ניתן יהיה לשחרר את הנאשם ממעצר.