בש"פ 6744/04 אהרון סופיוב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.6.04 בב"ש 9178/04 שניתנה על-ידי כבוד השופט ח' כבוב לפיה עוכב עונשו של העורר והוא שוחרר בתנאים של מעצר בית והפקדה במזומן על סך 20,000 ₪.

העורר הורשע בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת רחל גרינברג) ביום 11.3.04 בשני אישומים נפרדים המייחסים לו עבירות של קבלת דבר במרמה, שיבוש הליכי משפט, זיוף מסמך ובידוי ראיות. מן האישום הראשון עולה, כי העורר ניסה לפרוע צ'ק אשר נילקח במרמה ממעסיקו. באישום השני הורשע העורר בכך שביקש במרמה לרשום הערת אזהרה מכוח מסמך מזויף המעיד על הסכם מכר בינו לבין אדם מנוח. בנוסף, מכוח של אותו הסכם מזויף, הגיש העורר תביעה נגד עיזבון המנוח במסגרתה הגיש תצהיר שיקרי לבית המשפט.

בגין העבירות בתיק הנוכחי נגזרו על העורר 12 חודשי מאסר בפועל ו- 18 חודשי מאסר על תנאי בנוסף הושת עליו קנס כספי. כמו כן, הופעל מאסר על תנאי של 12 חודשי מאסר שהוטל על העורר בת"פ 11663/97.

העורר הגיש ערעור על פסק הדין ובד בבד ביקש לעכב את ביצוע העונש. לאחר שבקשה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום, המערער הגיש בקשה לעיכוב ביצוע העונש בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע, כי לא ניתן בשלב זה לבטל כליל את סיכויי הערעור. לאור כך, ולאור העובדה שמדובר בעבירות שבוצעו בתחילת שנות ה- 90, כאשר כתב האישום הוגש בשנת 2000 ועד כה לא ריצה העורר מאסר בפועל, החליט בית המשפט קמא לעכב את ביצוע העונש עד להכרעה בערעור. המבקש שוחרר בתנאים של מעצר בית (עם אישורי יציאה ספציפיים) בכפוף לערבות עצמית, ערבות צד ג' והפקדת מזומן. בנוסף, ניתן כנגד העורר צו עיכוב יציאה מן הארץ. החלטה זו היא נשוא הערר הנוכחי.

לטענת העורר נסיבותיו האישיות מצדיקות לבטל את מעצר הבית שהושת עליו וזאת כדי שיוכל לצאת את ביתו ולעשות לפרנסת משפחתו. המשיבה טוענת כי בפני בית המשפט המחוזי הסכים בא כוח העורר כי שחרורו של העורר יהיה בכפוף לכך שהעורר יישאר במעצר בית. בנוסף, לאור הרשעותיו הקודמות של העורר מסוכנתו אינה מאפשרת את שחרורו המלא.

דין הערר להידחות. ראשית, ב"כ העורר הסכים בפני בית המשפט קמא לכך שבד בבד עם עיכוב הביצוע יוטלו על העורר תנאים, בכלל זה ערבויות ומעצר בית. בפני העורר לא היה מיוצג, אך לא שמעתי ממנו סיבה המצדיקה נסיגה מההסכמה שנתן בפני בית המשפט קמא. גם לגופו של עניין אינני רואה מקום להיעתר לבקשה. מעשי המרמה בהם המערער הורשע מעידים על מסוכנותו ומקימים חשש שהעורר יחזור על מעשיו. חשש זה מתחזק לאור עברו הפלילי של העורר אשר כולל הרשעות בעבירות מרמה וזיוף נוספות. העורר אמנם היה משוחרר עד למתן פסק הדין ולא היה נתון כל אותה העת גם במעצר בית. אולם, לאחר שהורשע ומשחזקת החפות אינה עומדת עוד לזכותו, נקודת האיזון בין הפגיעה בחירותו של העורר בטרם נשמע ערעורו לבין הצורך להגן על הציבור מפניו משתנה, ועתה היא נוטה לעבר ההגנה על בטחון הציבור. מעבר לאלה, ניצב השיקול של אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, שיקול שאינו עולה בקנה אחד עם האפשרות שאדם שהורשע ונגזר דינו לעונש מאסר לא קצר יהלך חופשי בין הבריות (ראה: ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל

פ"ד נד(2) 241).

הערר נדחה.