בש"פ 6754/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ), לפיה יישאר העורר במעצר עד תום ההליכים במשפטו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות אלימות שונות כלפי אשתו וכלפי בנו. על-פי כתב האישום, ביום 24.4.2008 העיר העורר את בנו הקטין (להלן: המתלונן ) משנתו, הרים אותו, וזרק אותו על הרצפה. לאחר מכן, דרך העורר עם נעליו על ראשו של המתלונן. במעשיו אלה, גרם העורר למתלונן חבלה חמורה בראשו ולנפיחות גדולה במצחו. העורר, שחשד במתלונן כי גנב מפתח, המשיך ותחקר את המתלונן בעניין תוך שהוא מכה אותו בסטירות שגרמו למתלונן חבלה של ממש. חרף היזקקותו של המתלונן לטיפול רפואי, העורר לא הבהיל את המתלונן לקבלת טיפול, ואף מנע מאשתו (להלן: המתלוננת ) מלעשות כן תוך תקיפתה. בגין אלה הואשם העורר בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין, התעללות בקטין.

לעורר מיוחסת גם מסכת מעשים חמורים שביצע כלפי המתלוננת. בתאריך לא ידוע בשנת 2007 תקף העורר את המתלוננת במכת אגרוף לפניה, ובכך גרם לה לשטפי דם ונפיחות בעיניה שהצריכו טיפול רפואי. בחודש מרץ 2008 הכה העורר את המתלוננת הן באמצעות מקל הן באמצעות צינור השקיה בכל חלקי גופה וגרם לה לחבלות בידיה ובגבה. ביום 24.4.2008, כאמור, תקף העורר את המתלוננת וגרם לה חבלה חמורה, עת ביקשה להביא את המתלונן לקבלת טיפול רפואי. העורר הכה את המתלוננת באמצעות מקל מעדר בידיה, ובאמצעות קומקום בראשה, וכן איים לזרוק עליה אבן גדולה אם תעז לצאת את ביתם. עוד מיוחסים לעורר בכתב האישום מעשי תקיפה של המתלוננת מאז שנת 2005. כמו כן, בין שנת 2005 ליום 24.4.2008 איים העורר על המתלוננת, במספר רב של הזדמנויות, שישסף את גרונה עם חרב אם תגיש תלונה במשטרה. בנוסף, בחודש פברואר 2008 תקף העורר את אשתו במכות מקל בכל חלקי גופה, נשך אותה בעינה, ותלש משערות ראשה. בכך גרם לה לחבלות חמורות בעינה ובראשה. בגין אלה הואשם העורר בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, והדחה בחקירה.

2.

בית המשפט המחוזי החליט כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים במשפטו. זאת משקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום. לכך אף הסכים בא כוחו של העורר. לאחר שבחן את הראיות בתיק, ובכללם את אמרתו של העורר במשטרה שבה אישר פרטים הכלולים בתלונה, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי קיימות עילות למעצר המערער. בין היתר ציין בית המשפט המחוזי את אופיין האלים של העבירות בהן מואשם העורר והעובדה כי בוצעו כלפי בני משפחתו, מסוכנותו של העורר, וכן החשש משיבוש הליכי המשפט. באשר לחלופת המעצר שעליה המליץ שירות המבחן, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר למתלוננים, חרף הריחוק הגיאוגרפי בינה לבין אזור מגוריהם של המתלוננים.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

3.

העורר טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו וכי לא נתן את המשקל הראוי להמלצתו של שירות המבחן בדבר חלופת המעצר. העורר חוזר ומדגיש את הריחוק הגיאוגרפי של חלופת המעצר מבני משפחתו ואת הסכמתם של בני משפחתה של המתלוננת לחלופה. לטענתו, יש בה כדי לאיין את מסוכנותו כלפי המתלוננים. העורר מוסיף כי אין כל ראיה לניסיון מצידו לשבש את הליכי המשפט ועל-כן אין לבסס על שיקול זה את מעצרו עד תום ההליכים. לבסוף טוען העורר כי לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות הכוללות עבר פלילי "מינורי" כלשונו, וסבל מקשיי שמיעה.

דין הערר להידחות.

4.

העבירות המיוחסות לעורר הן קשות וחמורות. הן מערבות הפעלת אלימות כנגד בני משפחה וביניהם קטין. על כך יש להוסיף כי ההתפרצויות האלימות שבהן מואשם העורר הן התפרצויות בעלות אופי מתמשך, כפי שניתן להיווכח ממניעת הטיפול הרפואי בבנו – המתלונן. בנסיבות אלה, צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו לעצור את העורר עד תום ההליכים.

5.

ריחוקה הגיאוגרפי – במקרה זה אין המ דובר

במרחק גיאוגרפי רב במיוחד – של חלופת המעצר אינה חזות הכל. כך גם הסכמתם של בני משפחתה של המתלוננת. מול שיקולים אלה עומדים שיקולים כבדי משקל התומכים במעצרו של העורר עד תום ההליכים. התפרשות מעשיו של העורר על פני תקופה ארוכה, והאלימות הקשה שבה התאפיינו, גוברים בחשבון מסוכנותו. כמו כן, אין ממש בטענת העורר בדבר היעדר ראיות לניסיון שיבוש הליכי משפט מצידו. נוכח הראיות בדבר האיומים שהשמיע העורר כלפי המתלוננת לאורך תקופה ארוכה לבל תתלונן עליו במשטרה קיים חשש ממשי ששחרורו יוביל לשיבוש הליכי המשפט. אף בנסיבותיו האישיות של העורר אין כדי לשנות ממסקנה זו. ההיפך הוא הנכון – עברו הפלילי ה"מינורי" מעיד על אדם בעל שליטה עצמית נמוכה הנתון להתפרצויות של אלימות כלפי סביבתו.

אשר על כן, הערר נדחה.