בש"פ 6758/14 כליפה אפרים נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פרסקי ) במ"ת 5751-11-13 מיום 21.9.2014 אשר דחה את בקשת העורר לשחרורו במסגרת בקשה לעיון חוזר.

תמצית כתב האישום וההליכים בבית המשפט המחוזי

1.

ביום 29.11.2013 הוגשו כנגד העורר כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. על-פי עובדות כתב האישום, העורר הוא בעל המניות והמנהל בחברת אפי את עוז בע"מ (להלן: החברה ). בשנים 2013-2010 הייתה החברה בעלת מוסך מורשה וניהלה מגרש למכירה וקנייה של מכוניות. אחד מתחומי העיסוק של החברה היה שיקום כלי רכב שעברו תאונות ומכירתם. על-פי מסכת המעשים המתוארת בכתב האישום, העורר ביצע פעולות מרמה על-מנת לזכות בבעלות בכלי רכב שעברו תאונות קשות. זאת, במטרה למכור את הרכבים, תוך שהעורר נהג להציג מסמכים מזויפים באשר לתיקונים שביצע כביכול ברכבים. כן נהג העורר למכור את כלי הרכב ללקוחות מבלי ליידע אותם על הנזקים הקיימים בהם, עדי כדי סיכון חייהם.

2.

על-פי עובדות האישום הראשון, זייף העורר מאות מסמכים, באמצעות שימוש בחותמותיהם של בעלי מקצוע ללא ידיעתם. כמו כן, זייף חשבוניות מס והפעיל לחצים על שמאי כדי שזה יפיק עבורו דו"חות מבלי שיראה את התיקונים ברכבים בפועל. על-פי עובדות האישום השני מכר העורר 55 כלי רכב במצב של "אובדן להלכה" מבלי ליידע את לקוחותיו על מצב כלי הרכב, תמורת 3 מיליון ש"ח בסך הכל. על-פי עובדות האישום השלישי, הצהיר העורר לפני שוטרות סמויות שהיו במסווה של לקוחות, כי כלי הרכב אותם הציע למכירה חפים מתאונות אף שעברו תאונות קשות. כן תוארה הצעת שוחד לבעל תפקיד במכון בדיקה, לאחר שהשוטרות הסמויות ביקשו לבדוק את כלי הרכב. על-פי עובדות האישום הרביעי, זייף העורר ייפוי כוח של חברת ביטוח לצורך העברת הבעלות בכלי רכב ללקוחו. על-פי עובדות האישום החמישי, פעל העורר על-מנת להסתיר את מקור הכספים שקיבל עבור כלי הרכב הפגומים. באישום הששי מיוחסות למשיב עבירות של הונאת נושים, סילוק נכסים במרמה, פעולה ברכוש אסור והלבנת הון בשל כך שהעלים מן הבנק הבינלאומי הראשון לישראל 16 כלי רכב והעבירם לסוחר אחר. באישום השביעי מיוחסות לעורר עבירות מס בגין ניהול ספרי חשבונות כוזבים שלא כללו רישומים בעניין רכישות כלי רכב מסוימים. על-פי עובדות האישום השמיני, השמיט העורר מדו"ח הכנסות ממכירת כלי רכב בהיקף של כ-11.7 מיליון ש"ח ומסר דו"חות כוזבים במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס ערך מוסף. על-פי עובדות האישום התשיעי, בשני מקרים קיבל העורר הלוואה ומשכנתה בתנאים נוחים בהסתמך על מצגי שווא שהציג בפני הבנקים המלווים.

3.

ביום 30.1.2014 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר והורה על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו. שירות המבחן תיאר כי העורר מאופיין בקווי אישיות זיפניים ותועלתניים, ריכוז עצמי גבוה בצרכיו, אף על חשבון הזולת וכי הוא מתקשה לגלות אמפטיה כלפי המתלוננים. שירות המבחן העריך כי העורר יתקשה להציב לעצמו גבולות בחלופת מעצר ביתית. זאת, בהתחשב באופי העבירות בהן הואשם, אשר ניתן לבצען גם במסגרת חלופת המעצר. לפיכך, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של העורר.

4.

ביום 25.2.2014, לאור תסקיר שירות המבחן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בקשה לעיון חוזר נדחתה ביום 7.4.2014 וביום 13.5.2014 דחה בית משפט זה (השופט נ' הנדל ) ערר על החלטת בית המשפט לדחות את בקשת העורר לעיון חוזר. כמו כן, ביום 13.7.2014 דחה בית המשפט בקשה נוספת לעיון חוזר.

5.

ביום 20.8.2014 האריך בית משפט זה

(השופטת ד' ברק-ארז ) את מעצרו של העורר ב-90 ימים או עד למתן פסק הדין בעניינו, לפי המוקדם מבין המועדים, וכן הורה על עריכת תסקיר שירות מבחן עדכני בעניינו. זאת, משנקבע כי נוכח העבירות המיוחסות לעורר, המסוכנות הנשקפת ממנו איננה בלתי ניתנת לאיון בחלופת מעצר, וכן עקב חלוף הזמן מאז הוכן תסקיר שירות המבחן הקודם, והתמשכותם הצפויה של ההליכים נוכח החלפת הייצוג בתיק.

6.

ביום 14.9.2014 הוגש תסקיר שירות המבחן העדכני. שירות המבחן ציין כי עמדותיו של העורר והאופן שבו הוא תופס את עצמו ואת הסביבה לא השתנו, וכך גם לא ניכר שינוי במרכיבי הסיכון אשר אין בחלופת המעצר כדי להפחיתם. שירות המבחן שוחח עם קרוביו של העורר אשר הוצעו כמפקחים. חרף התרשמותו מהם ציין שירות המבחן כי בשל אופיו המניפולטיבי של העורר, המאפשר לו לגייס את סביבתו לצרכיו ולנווט את מעשיהם של אחרים, אין בחלופת המעצר כדי להפחית את הסיכון בעייננו. זאת, במיוחד לאור קשייו של העורר להבין את חומרת המעשים המיוחסים לו, השלכות מעשיו על הסביבה ונטייתו לפעול באופן שולי במצבי לחץ.

7.

ביום 21.9.2014 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה למעצרו עד לתום ההליכים. בית המשפט ציין כי גם בתסקיר המעודכן לא המליץ שירות המבחן על שחרור העורר לחלופת מעצר, וכן כי לא נמצאו נסיבות חדשות אשר בכוחן לשנות מהחלטותיו הקודמות של בית המשפט בעניינו של העורר. משכך, קבע בית המשפט כי לא ניתן להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר.

תמצית נימוקי הערר

8.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד שי לוי – שגה בית המשפט המחוזי כאשר הסתמך באופן מוחלט על המלצת שירות המבחן ונמנע מליתן משקל ראוי לעובדה כי מסוכנותו של העורר ניתנת לאיון בחלופת מעצר. כמו כן, נטען כי המלצת שירות המבחן, כשלעצמה, שגויה. זאת, לגישתו, מאחר שקביעת שירות המבחן לפיה עשוי העורר לגייס את סביבתו לצרכיו ולנווט את מעשיהם של אחרים, עומדת בסתירה להתרשמותו החיובית מהמפקחים אשר הוצעו. כמו כן, נטען כי שגה שירות המבחן כאשר זקף לחובת העורר את העובדה שנמנע מלהביע חרטה על מעשיו. לגישת העורר, אין לצפות מנאשם אשר כופר באשמתו ועומד על חזקת חפותו כי יביע אמפטיה למתלוננים ויחזור בו ממעשיו.

9.

לטענת העורר שני התסקירים בעניינו מצביעים על חלופת מעצר טובה ועל מפקחים פוטנציאליים טובים. חרף כך, נסמכים נימוקי בית המשפט המחוזי על המסוכנות הטמונה באישיותו של העורר ואופיו המניפולטיבי לכאורה, כפי שתואר בתסקיר שירות המבחן. נטען כי אין בנימוקים אלו כדי לשלול את אפשרות חלופת המעצר, שכן לו רצה העורר להמשיך ולעסוק בפעולות המרמה – שבהן טמונה המסוכנות הנטענת לגביו – יכול היה לעשות כן, גם בעת היותו מאחורי סורג ובריח, בשיחות הטלפון ובפגישות אותן הוא מקיים עם בני משפחתו. בנוסף, הפנה העורר להחלטותיו הקודמות של בית משפט זה בעניינו, כפי שתוארו לעיל. במיוחד הפנה העורר להחלטת השופטת ד' ברק-ארז אשר קבעה כי מסוכנותו של העורר אינה בלתי ניתן לאיון, וכן להחלטת השופט נ' הנדל אשר קבע כי אין להשלים עם קצב התקדמות ההליך בעניינו של העורר. כך, נטען כי לפני העורר הליך ארוך אשר חומר הראיות בו הוא רב ומונה מעל 40 קלסרים, וכן כי בחודשים דצמבר 2014 עד מרץ 2015 צפויות להתקיים 11 ישיבות בבית המשפט המחוזי. לגישת העורר, בנסיבות אלה, שבהן צפוי ההליך המשפטי בעניינו להימשך עוד זמן רב וקיימת חלופת מעצר שבכוחה לאיין את מסוכנותו, אין כל הצדקה להמשך מעצרו. בנוסף, הביע העורר את הסכמתו לקביעתם של תנאים מגבילים נוספים.

תמצית תגובת המשיבה

10.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד שרית משגב – התרשמות שירות המבחן מבוססת הן על-פגישותיו עם העורר והן על עובדות כתב האישום, מהן עולה כי העורר מגלה זלזול ארוך ומתמשך בחוק. זאת, בהצטרף לעברו הפלילי של העורר, הכולל עבירות של העסקת תושב זר שלא כדין; ניהול עסק ללא רשיון; וביצוע עבודות בלא היתר. כולן מהשנים 2008-2007. כן נטען כי על-פי עובדות האישום הששי, קיימים עדיין מספר רכבים אשר מקום המצאם אינו ידוע, שאותם מסתיר העורר. לפיכך, לגישת המשיבה, מסוכנותו של העורר אינה מתבטאת אך ביכולתו להשפיע על הסובבים אותו, אלא גם בחשש שמא יבצע פעולות בקשר עם אותם הרכבים. כמו כן, לטענת המשיבה מעצרו של המשיב עמד בפני ביקורתו של בית משפט זה פעמיים, הן בדחיית ערר על החלטת בית המשפט לדחות את בקשת העורר לעיון חוזר והן בהארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים, כפי שתואר לעיל. לגישתה, לא הצביע העורר על נתונים חדשים או שינוי נסיבות, המצדיקים את שחרורו לחלופת מעצר בניגוד להחלטותיו הקודמות של בית משפט זה.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בנימוקי הודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

12.

בהחלטה מיום 20.8.2014, באשר להארכת מעצרו של העורר ב-90 ימים נוספים, סברה חברתי השופטת ד' ברק-ארז כי מסוכנותו של העורר אינה בלתי ניתן לאיון באופן מוחלט. דעתי כדעתה. חרף שקיימת מסוכנות מסוימת, לה טענה כאמור באת כח המשיבה בדיון שלפני, אין מדובר במסוכנות גבוהה או כזו המקימה עילת מעצר אינהרנטית.

13.

השאלה המרכזית המצויה במחלוקת בין הצדדים הינה האם קיימת בנסיבות העניין חלופת מעצר הולמת דיה, באופן שניתן יהיה "להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה" כמצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בית המשפט המחוזי קבע כי הקושי בשחרור העורר לחלופת מעצר טמון כאמור באופיו המניפולטיבי ובחשש שמא ישפיע על מפקחיו הראויים, כפי שהעריך שירות המבחן. זאת, במיוחד נוכח אופיין של העבירות בהן הואשם העורר והיכולת לבצע עבירות זיוף דומות גם תוך שהוא נמצא במעצר בית.

14.

לאחר שעיינתי בתסקיר שירות המבחן העדכני, במסגרתו עמד שירות המבחן על אפשרויות הפיקוח על העורר, סבורני כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא בביתו של גיסו לשעבר של העורר, מר זאנדני יונתן, ובפיקוחו, וכן בפיקוח של מר דידי מיכאל, בן זוגה של בתו הצעירה של העורר, כך שבכל עת יימצא עם העורר אחד משני המפקחים. תסקיר שירות המבחן המעודכן מלמד כי המפקחים מודעים למחויבות שהם נוטלים על עצמם וכי הם מודעים לפרטי כתב האישום ולקשיים הפוטנציאליים שעשויים להתעורר מהפיקוח על העורר. מהתסקיר עולה כי מר זאנדני, בן 59, המתגורר במושב ינון, הוא אדם רציני ובעל יכולת לקחת אחריות בתפקיד הפיקוח, אשר רואה את עצמו כאחראי למנוע את הישנות מעשיו של העורר ומבין את נטייתו לפעול בדרכים שוליות לצורך פתרון מצוקותיו. כך גם תואר מר מיכאל כמפקח רציני המבין לעומק את תפקידו ואת המצופה ממנו. מר מיכאל הביע גם הוא באוזני שירות המבחן כי הוא מבין את האישומים העומדים כנגד העורר ואת הצורך בפיקוחו הרצוף וההדוק על העורר.

15.

אשר על כן, העורר ישוחרר לחלופת המעצר המוצעת בביתו של מר זאנדני במושב ינון, בפיקוחם ההדוק של שני המפקחים שהוצעו, כך שבכל שעות היממה יימצא עם העורר בבית אחד מן המפקחים. כמו כן, אני מורה כי יאסר על העורר שימוש בטלפון, טלפון סלולרי, מחשב או בכל אמצעי תקשורת אחר .

שחרורו של העורר לחלופת המעצר מותנה במילויים של התנאים הבאים בבית המשפט המחוזי: שני המפקחים יחתמו על ערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח כל אחד; הפקדה כספית במזומן (או באמצעות ערבות בנקאית) בסך 50,000 ש"ח.

16.

יובהר, והדברים הינם בבחינת מושכלות יסוד, כי הפרת תנאי כלשהו מהתנאים האמורים לעיל תביא להחזרת העורר באופן מיידי למעצר מאחורי סורג ובריח.