בש"פ 676/03 מדינת ישראל נ. סמואל סמואל

1.לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוגש כתב אישום המייחס למשיב את אלה:

א.

הוא נהג לאתר בחו"ל אנשים המבקשים להיכנס לישראל על מנת לעבוד בה, ותמורת תשלום נכבד הוא סייע להם בגניבת הגבול ממצרים, וכן הסדיר עבורם מקום לינה ועבודה. כן נטען, כי המשיב זייף עבור אותם אנשים אשרות שהייה ועבודה, על-ידי הטבעת חותמות מזויפות בדרכוניהם ואשר נחזו כחותמות של גופים ממשלתיים.

ב.

באחד המקרים עיכב המשיב את דרכונו של אחד האנשים להם סייע להסתנן לישראל, והחזיר לו את הדרכון רק לאחר שאותו אדם שילם לו סכום של 1,700 דולר.

ג.

במקרה אחר שדד המשיב מאחד האנשים סכום של 4,200 ₪, כשהוא נעזר לצורך כך באדם שהיה חמוש בנשק.

ד.

לבסוף נטען, כי חרף הוראה שאסרה עליו ליצור קשר עם מעורבים אחרים בפרשה, הגיע המשיב למקום בו שהה אחד מאלה להם סייע להסתנן לישראל ואשר זיהה אותו במסדר זיהוי, והוא עשה זאת מתוך כוונה להטיל בלבו אימה.

2.עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בעילות של חשש מפני שיבוש מהלכי משפט, המלטות מאימת הדין, השפעה על עדים או פגיעה בהם, וסיכון בטחון הציבור על-ידי ביצוען של עבירות נוספות מהסוג עליהן הוא נקרא לתת את הדין. המדינה הוסיפה ואמרה בטיעוניה, כי היקף התופעה של גניבת הגבול ממצרים גדל לאחרונה לממדים מדאיגים, והשימוש שעושים בכך גורמים פליליים ועוינים, מחייב מענה הולם של כל גורמי האכיפה במטרה למגר תופעה זו, ועמה את הסכנה הכרוכה בה לביטחון הציבור בישראל.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל) דחה את בקשת המדינה וקבע, כי המעשים אשר יוחסו למשיב אמנם חמורים הם, אולם הליך המעצר לא נועד להוות מקדמה על חשבון העונש, ועל כן הורה על שחרור העורר בכפוף להפקדתן של ערבויות שונות. המדינה לא השלימה עם החלטה זו, ומכאן הערר שבפני.

3.אכן, במעשים אשר יוחסו למשיב גלומה סכנה של ממש לביטחון הציבור, ואפשר שבמקרה המתאים יהיה ראוי לעצור את מבצעיהם של מעשים מסוג זה עד תום ההליכים. עם זאת יש לזכור, כי חלקם הארי של המעשים אשר יוחסו למשיב בוצעו בשנת 2001, ומאז ועד לאחרונה הילך המשיב חופשי. כך או כך, מכוח מצוות המחוקק (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1966), לעולם יהיה חייב בית המשפט לבחון חלופות אשר עשויות להשיג את מטרות המעצר מבלי לשלול את חירותו של נאשם. כך נהג בית משפט קמא, ואינני סבור כי הוא שגה כאשר החליט להימנע ממעצרו של המשיב ולהעדיף את החלופה שהאחרון הציע. עם זאת, חוששני כי הערבויות אשר נקבעו בערכאה הראשונה אין בהן כדי להבטיח את התייצבותו של המשיב למשפטו, מחד, והימנעותו ממעשים דומים במהלך המשפט, מאידך. על כן, ובצד ההחלטה להותיר את שחרור המשיב על כנו, יהיה שחרור זה מותנה באלה:

א.המשיב יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 100,000 ₪, בערבות בנקאית או במזומן.

ב.תינתן ערבות של צד ג' בסכום של 100,000 ₪.

ג.יוצא צו לעיכוב יציאת המשיב מהארץ.

ד.המשיב יתייצב בתחנת המשטרה בראשון לציון בימים ב' ו-ה' בשעה 17:00.

שחרור המערער בפועל יתבצע לאחר הפקדתן של הערבויות הנזכרות בסעיפים א' ו-ב' לעיל.