בש"פ 6763/04 מדינת ישראל נ. סאמי חטאר

זו בקשה על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 להאריך את מעצרם של המשיבים מעבר לתקופת תשעת החודשים הקבועה בחוק.

שני כתבי האישום הנדונים במאוחד מייחסים למשיבים קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות ייבוא, החזקה וסחר בסמים, הסתייעות ברכב לצורך עבירה והדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט. כמו כן, למשיב 1 מיוחסת עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה ופזיזות ורשלנות.

לפי המתואר בכתב האישום, המשיב 1 ביצע עסקת ייבוא סמים מלבנון, כאשר באמצעות אנשים שלישיים העביר תשלום בעבור סמים לספק הסמים הלבנוני. הספק העביר לאדם שלישי (הקרוי מוחמד) סמים שהוטמנו במכמן במטעי הקיבוץ ברעם. המשיב 1 יצא אל המקום ברכבו, אסף בדרך את מוחמד, ובאמצעותו העמיס לתא

המטען ברכבו את החבילות שהכילו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 2885.54 גר'. בדרכו חזרה המשיב נתקל במחסום משטרתי וניסה להימלט. בנוסו מפני המחסום המשיב נתקל במחסום דוקרנים נוסף. הוא סטה בפרעות מהדרך, תוך שהוא מנסה לדרוס שוטר והמשיך במנוסה. באותו אירוע מפקד המחסום נפצע משברי זכוכית משניסה לבלום את המשיב על ידי זריקת פנס לעברו. המשיב חמק מן המחסום, נטש את רכבו והמשיך במנוסה רגלית. הוא החביא את התיק עם הסם ונעלם מעיני השוטרים. במהלך המנוסה הוא השליך מנת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 0.7 גרם. באותה עת המשיב 2, לפי תיאום עם המשיב 1, המתין לו עם כלי רכב נוסף בתחנת דלק, על מנת ללוותו בדרך חזרה ולבדוק את הדרך. משהמשיב 1 לא שב כמתוכנן, עזב המשיב 2 את המקום ולמחרת ביקש למכור את כלי הרכב שבו עשה שימוש לצורך מעשיו. לאחר הדברים אלה המשיבים ניסו לשדל שני אנשים לתמוך בעדויותיהם בגרסת אליבי כוזבת שלהם.

המשיבים נעצרו עד תום ההליכים במשפטם וכעת בתום התקופה הקבועה בחוק המדינה מבקשת להאריך את מעצרם בתשעים ימים נוספים. באת כוח המבקשת מדגישה את מסוכנותם הרבה של המשיבים לנוכח כמות הסם הגבוהה בה בוצעה העסקה וכן את ניסיונם לשבש הליכי משפט בעניינם. לעניין קצב ניהול המשפט באת כוח המדינה טענה כי אחת הישיבות התבטלה בשל אי-התייצבותם של המשיבים.

לעניין קצב ניהול התיק, יש להעיר כי ישיבה אחת נדחתה ביוזמת בית המשפט. לאחר מכן, הייתה דחייה קצרה כדי לאפשר לצדדים לנסות לגבש עסקת טיעון בתיק. הצדדים לא הגיעו להסכמה וכעת התיק קבוע להמשך הוכחות, כאשר פרשת התביעה טרם הגיעה לסיומה.

למשיב 1 אין עבר פלילי ועד ביצוע העבירה הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי. למשיב 2 עבר פלילי בתחום הסמים. הוא הורשע, בין היתר, בהחזקת סם מסוג הרואין שלא לצריכה עצמית ובעת ביצוע העבירה היה תלוי נגדו עונש מאסר מותנה של שמונה חודשים.

עמדתה של המבקשת מקובלת עליי באופן חלקי. כידוע, הסמכות של בית משפט זה להאריך מעצרו של אדם מעבר לתקופה של תשעה חודשים הנה חריג לכלל לפיו משפטו של עצור חייב להסתיים בתוך התקופה האמורה והארכת המעצר מעבר לה צריכה להיעשות אך במקרים חריגים המצדיקים זאת.

מקרהו של המשיב 1 אכן חריג לחומרה. לא די בכך שתכנן וארגן את ייבוא הסם, העסיק בלדרים, קשר קשרים בלבנון והחזיק בכמות עצומה של הסם, אלא גם כשראה את מחסומי המשטרה סוגרים עליו ניסה להימלט תוך שהוא מסכן חייהם של אנשים במהלך בריחתו ולאחר מכן ניסה לחבל בחקירה ולבדות אליבי. צירוף מעשיו, חלקו הפעיל והמרכזי בעסקת היבוא, כמות הסם, התעוזה והדבקות במטרה העבריינית במהלך המילוט ושיבוש הליכי משפט, כל אלה יחד מביאים למסקנה כי מסוכנותו הנה כה גדולה עד שאין לשחררו למרות שמשפטו לא הסתיים בתוך התקופה הקבועה בחוק וספק רב אם יסתיים גם בתוך ההארכה זו.

עניינו של המשיב 2 שונה. נאשם זה היה אמור ללוות את אחיו, המשיב 1, בדרכו חזרה ולוודא כי אין מכשולים בנתיב נסיעתו. חלקו בביצוע העבירה לכאורה קטן. הוא לא קשר את הקשרים "העסקיים" עם הגורם הלבנוני שסיפק סמים, הוא גם לא העביר את התמורה, לא העסיק בלדרים ולא נשא את הסם. הוא גם לא ניסה להימלט ממחסומים משטרתיים בפרעות ותוך גילויי זלזול בחיי אדם. אכן, המשיב 2 היה חלק מן הקשר שיזם אחיו, הוא פעל בתאום עמו ואף נטל חלק בניסיון לבדות גרסת אליבי ולשבש את הליכי משפט. כמו כן לחובתו עבר פלילי בתחום הסמים ואף עונש מאסר מותנה. חרף האמור משחלפו תשעת החודשים ומשפטו לא הסתיים ואף אינו צפוי להסתיים בעתיד הקרוב, אני סבור שמסוכנותו של המשיב 2 אינה מצדיקה המשך מעצרו, ובלבד שתמצא לו חלופת מעצר ראויה וייקבעו תנאי שחרור להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי.

לפיכך, אני מאריך את מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים נוספים החל מיום ה-29 ביולי או עד למתן פסק דין במשפט, לפי המוקדם. כמו כן, אני מעריך את מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים החל מיום ה-17 לאוגוסט או עד למתן פסק דין במשפט, לפי המוקדם. חרף האמור, המשיב 2 יוכל להשתחרר קודם למועד זה לחלופת מעצר בתנאים ובהגבלות כפי שייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בו מתנהל ההליך.