בש"פ 6763/14 מדינת ישראל נ. עלי אמטיראת

לפני בקשה להארכת מעצר שלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 53758-07-13, לפי המוקדם מבין המועדים.

תמצית כתב האישום

1.

ביום 29.7.2013 הוגש כתב אישום כנגד המשיבים. על-פי עובדות כתב האישום, המשיב 1 (להלן: עלי ) נישא ל-ע' כשש שנים טרם למועד הגשת כתב האישום ונולדו להם שתי בנות, בשנים 2009 ו-2011 (להלן: הבנות ). כמו כן, לעלי ששה ילדים קטינים נוספים מגרושתו – ר' – ובזמנים הרלוונטיים לכתב האישום התגוררו ר' וילדיה בבית סמוך לביתו של עלי. במועד שאינו ידוע, וככל הנראה בחודשים מרץ או אפריל 2011, עזבה ע' את ביתו של עלי, לקחה עמה את הבנות ועברה להתגורר בבית הוריה בכפר עזריה. זאת, בעקבות התנהגותו האלימה של עלי.

2.

על-פי עובדות האישום הראשון, לאחר עזיבתה של ע', התקשר עלי אליה ולבני משפחתה במספר רב של מועדים והגיע לבית הוריה. עלי איים כי ירצח את ע', את אחיה (להלן: המתלונן ) ואת אחותה, וכן כי יחטוף את אחותה הקטינה. כל זאת, על-מנת לאלץ את ע' לשוב לביתו. במועד שאינו ידוע, קשר עלי קשר עם המשיב 2 (להלן: אחמד ) וכן עם אחרים (אברהים, חמיד, חליל ונוספים שזהותם אינה ידועה), לחטוף את המתלונן ועל-ידי כך לאלץ את ע' להחזיר את הבנות למשמורתו. ביום 21.6.2011 או בסמוך לכך, לאחר ששכנע עלי את המתלונן וחברו – ו' – להתלוות אליו לנסיעה בקרבת כיכר מעלה אדומים, עצר עלי את הרכב ואליו נכנסו אחמד וחליל. לאחר מכן, החל עלי בנסיעה מהירה לכיוון אזור נבי מוסא ונלקחו הטלפונים הסולאריים של המתלונן וחברו. בהגיעם לאזור מדברי, קשר עלי את ידי המתלונן באמצעות שרוכי נעליו ובהמשך, בסמוך לשעה 23:30, הסיע עלי את החמישה לאזור מדברי אחר, אז עזב חליל את המקום והחלו צועדים עלי, אחמד, המתלונן ו-ו' שעות ארוכות, עד שהגיעו לבאר שבע, בסמוך לשעה 07:00 ביום שלמחרת. בשלב זה הגיע חמיד והסיע את כולם לאזור מדברי אחר. עלי וחמיד נסעו מהמקום ואילו אחמד נותר לשמור על המתלונן וחברו. בהמשך, סמוך לשעה 18:00 חזרו עלי וחמיד, העלו את ו' לרכבם ונסעו, יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה, לתחנת דלק באזור ים המלח, שם הותירו את ו'. בסמוך לשעה 23:00 אספו אברהים וחמיד את המתלונן ואת אחמד ולאחר נסיעה שנמשכה מספר שעות, בה החליפו רכבים, שוחרר המתלונן בתחנת הדלק "אלמוג". אברהים וחמיד הורו למתלונן למסור לבני משפחתו כי חטפו אותו וכי בפעם הבאה "יעשו משהו יותר מסוכן". בשלב כלשהו יצר עלי קשר טלפוני עם ע' ואמר לה שהמתלונן נמצא עמו ו"אם היא אוהבת אותו [את המתלונן] ורוצה אותו חי, עליה לתת לו את הבנות". ע' סירבה בתחילה אך בהמשך, ולאחר שעלי התקשר אליה מספר פעמים, הסכימה להעביר לו את הבנות. כך, בשעות הערב שלפני שחרורו של המתלונן, הגיע חמיד יחד עם אחר לעזריה ולקח את הבנות מע'.

3.

על-פי עובדות כתב האישום השני, המיוחס לעלי בלבד, לאחר האירועים המתוארים באישום הראשון התגוררו הבנות בביתה של ר', שהיא, כאמור, גרושתו של עלי. ע', אשר התקשתה לשאת את נטל פרידתה מבנותיה, פנתה לעזרת ר' ואחיינם של עלי, אחמד, אברהים וחמיד (להלן: המתלונן 2 ). בסיועם, וללא ידיעתו של עלי, פגשה ע' את בנותיה מספר פעמים ושוחחה עמן בטלפון. במועד שאינו ידוע, קשר עלי קשר עם חמיד ואברהים לחטוף את המתלונן 2 ולכלוא אותו בביתו. זאת, בשל מעורבותו במפגשים הסודיים. ביום 16.5.2013 הגיעו עלי ואברהים אל בית סבו וסבתו של המתלונן 2. אברהים נכנס לבית כאשר הוא אוחז בסכין גדולה והורה למתלונן 2 לצאת מהבית ולהכנס לרכב. עלי ואברהים לקחו את הטלפון הסלולארי של המתלונן 2 והסיעוהו לשטח פתוח הסמוך לצומת חתרורים, שם היכוהו. בהמשך, קשר עלי חבל סביב צווארו של המתלונן 2 וגרר אותו על-גבי הקרקע. לאחר מכן, הסיעו השניים את המתלונן 2 לביתו של עלי ומנעו ממנו לצאת עד ליום 17.5.2013 בסמוך לשעה 01:00, אז שחררו את המתלונן 2 והורו לו לשוב בשעה 08:00. עלי איים על המתלונן 2 כי אם לא ישוב לביתו הוא "ירצח אותו". המתלונן 2 שב לביתו של עלי ונכלא למשך יומיים נוספים למעט מספר שעות מדי לילה, במהלכן אפשרו השניים למתלונן 2 ללכת לביתו, תחת איומים פן לא יחזור. ביום 18.5.2013 שחרר עלי את המתלונן 2 והורה לו לשוב לביתו. למחרת, קרא עלי, באמצעות אחרים, את המתלונן 2 אליו. המתלונן 2 הגיע אל ה"שיג" של עלי ונשאר שם למשך מספר שעות, וכך גם ביום למחרת. לאחר מכן, הגיע אברהים אל ביתו של המתלונן 2 והורה לו לבוא עמו לביתו של עלי. המתלונן 2 סירב ובעקבות זאת, הכה אותו אברהים, נשך אותו בידו ונגח בפניו. המתלונן 2 הצליח להמלט מביתו והלך ברגל עד לתחנת המשטרה בערד, שם נשאר עד יום המחר.

4.

על-פי עובדות כתב האישום השלישי, המיוחס לעלי בלבד, במספר מועדים התקשר עלי לע' ולאחיה ואיים כי ירצח את בנותיו וכי "תהיה שחיטה... שהדם יישפך, כך אני רוצה לעשות" ובמקרה אחר "יהיה טבח... אני רוצה שיהיה טבח". זאת, נוכח הבנתו כי אין בכוונתה של ע' לשוב ולחיות עמו ולאור חשדותיו כי היא מנהלת קשרים עם גברים אחרים. ביום 20.5.2013 אף איים עלי על ביתו הקטנה ואמר לה "אני הכנתי לך ולאחיות שלך הקטנות קבר". למחרת היום, ביקש עלי מבנו כי יביא אליו את בנותיו אשר שהו באותה עת בביתה של ר', גרושתו. עלי הכניס את הבנות לביתו. בביתו, חנק עלי את בנותיו ולאחר מכן תלה אותן בחבלים מתקרת ביתו. כך הותירן, תלויות באוויר.

5.

על-פי עובדות האישום הרביעי, המיוחס לאחמד בלבד, מיד לאחר האירוע המתואר באישום השלישי, נמלט עלי והסתתר במקומות שונים. בין התאריכים 30.6.2013-18.6.2013 סייעו אחמד ואחד נוסף – עטווה – לעלי להסתתר מפני המשטרה בכך שסיפקו לו צרכי מחייה שונים באזור מסתורו. כל זאת, כאשר אחמד מודע לעובדה שעלי נמלט מהמשטרה לאחר שרצח את בנותיו.

תמצית ההליכים בבית המשפט המחוזי

6.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של עלי ואחמד עד תום ההליכים. ביום 9.9.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של אחמד והורה על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו. ביום 7.10.2013 הוגש התסקיר שירות המבחן. שירות המבחן העריך כי רמת הסיכון להישנות מעורבותו של אחמד בפלילים הינה גבוהה מאוד ונמנע מליתן המלצה בעניינו. ביום 8.10.2013 הורה בית המשפט על מעצרו של אחמד עד לתום ההליכים. ביום 11.9.2013, בהסכמתו של עלי, הורה בית המשפט גם על מעצרו עד לתום ההליכים.

7.

ביום 27.4.2014, בהסכמתם של עלי ואחמד, הורה בית משפט זה (השופט א' שהם ) על הארכת מעצרם של עלי ואחמד ב-90 ימים נוספים, וכך גם ביום 21.7.2014. עד לאותו מועד, התקיימו שמונה ישיבות הוכחות, במהלכן העידו ארבעה מילדיו הקטינים של עלי, גרושתו וכן עד נוסף. כן היו קבועים באותו מועד 15 מועדים נוספים לשמיעת הוכחות.

8.

מאז הוארך מעצרם של עלי ואחמד בשנית, התקיימו שני מועדי הוכחות – ביום 21.9.2014 וביום 5.10.2014 – בהם העידו ארבעה עדים נוספים וכן המתלונן, אשר החל להיחקר בחקירה נגדית. כך, נכון להיום קבועים לדיון 13 מועדים נוספים, מתוכם 7 צפויים להתקיים עד לסוף חודש דצמבר ו-6 עד לסוף חודש ינואר 2015.

תמצית נימוקי הבקשה

9.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד דפנה שמול – מסוכנותו של עלי נלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום. כן נטען כי העובדה שנמלט מרשויות החוק מלמדת על החשש משיבוש הליכי המשפט והתחמקות מהליכי שפיטה. בנוסף, טוענת המבקשת כי מסוכנותו של אחמד עולה מהעובדה שהיה שותף לחטיפתו של המתלונן וחברו, כאשר מטרת החטיפה היתה לגרום להעברת הבנות מחזקת אימן לחזקתו של עלי, כפי שאכן קרה. בנוסף, נטען כי מסוכנותו של אחמד עולה הן מתסקיר שירות המבחן בעניינו – אשר, כאמור, העריך כי רמת הסיכון להישנות מעורבותו בפלילים גבוהה מאוד – והן מעברו הפלילי המכביד, הכולל שש הרשעות קודמות בעבירות שונות, ביניהן עבירות אלימות, בגינן ריצה בעבר עונש מאסר. כמו-כן, לטענת המבקשת, גם בעניינו של אחמד קיים חשש לשיבוש הליכי המשפט ולהתחמקות מהליכי שפיטה. זאת, מן הטעם שנמלט גם הוא מהמשטרה, חרף שידע כי הוא מבוקש לחקירה וכן כי סייע לעלי בהימלטותו, בכך שסיפק לו צרכי מחיה, כאמור. לפיכך, לגישת המבקשת, לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופת מעצר ויש להורות על הארכת מעצרם של עלי ואחמד ב-90 ימים נוספים.

תמצית תגובת המשיבים

10.

בא כוחו של עלי – עו"ד תומר אורינוב – הבהיר כי לא קיבל ממרשו הנחיות כיצד לטעון לפני. הוא ביקש לאפשר למרשו לשאת דברים לפני בית המשפט וזאת איפשרתי. מדבריו הלא ברורים של עלי עולה כי הוא מוכן להארכת מעצרו אך מבקש שיתאפשר לו לנהל חקירה בעניינו (לרבות פתיחת קבריהן של בנותיו, שתעיד – כך משתמע מדבריו – שהן לא נרצחו על-ידו).

11.

בא כוחו של אחמד – עו"ד אלי בניה – טען לפני כי המעשים המיוחסים לאחמד אינם חמורים כאלו המיוחסים לעלי, משהואשם אך בנוגע למעורבותו באירוע החטיפה, המתואר באישום הראשון, ובנוגע לכך שסייע לעלי להסתתר מפני המשטרה, בכך שסיפק לו צרכי מחייה שונים באזור מסתורו, כמתואר באישום הרביעי. כמו כן, עמד בא כוחו של אחמד על העובדה כי הוא שוהה במעצר משך למעלה משנה, זאת בעוד שהעונש המקסימאלי בגין מעורבותו באישום הרביעי הוא ששה חודשי מאסר. בנוגע לאישום הראשון, צוין כי התקיים הליך מקביל לגבי שלושה מהמעורבים האחרים בחטיפה, אשר הודו במעשים שיוחסו להם בכתבי האישום, וכי מתחם הענישה אשר נקבע להם נע בין 14 ל-22 חודשי מאסר בפועל. זאת, בגין מעורבותם בשני אירועי החטיפה. נטען לפני כי אחמד היה מעורב אך באירוע החטיפה הראשון וכי חליל, שהיה מעורב גם הוא בחטיפות, זוכה מהאישומים שיוחסו לו. לפיכך, לגישתו של אחמד, הארכת מעצרו פעם נוספת עשויה להביא לכך שישהה במעצר זמן רב יותר מאשר משך זמן המאסר אשר צפוי להיות מושת עליו, אם יורשע.

12.

עוד טען לפני בא כוחו של אחמד בנוגע לחולשתן של הראיות לכאורה לאשמתו. באשר לאישום הרביעי; נטען כי ראיות המבקשת נסמכות על שיחת טלפון שהוקלטה, במהלכה נשמע אדם – אשר קולו לא זוהה במעבדה אלא על-ידי יחידת הסיגינט – אומר דברים בנוגע לאספקה של פריטים שונים לאדם אחר, אשר גם הוא אינו מזוהה ושמו לא נקלט. עוד נטען כי בשיחת הטלפון נשמעים קולותיהם של אנשים רבים נוספים, לרבות קולותיהם של אחיותיהם ואחיהם של המשיבים. לגישתו של אחמד, יש בעובדה שלא הוגש כתב אישום כנגד האחרים, בגין מעשיהם הדומים, כדי להקים לו טענת הגנה מן הצדק בדבר אכיפה סלקטיבית. צוין כי בית המשפט המחוזי קבע כי טענה זו תידון במסגרת ההליך העיקרי. באשר לאישום הראשון; נטען כי חומר הראיות מלמד שקיים קושי להוכיח שחטיפת המתלונן התבצעה על-מנת להפעיל לחץ על ע', כדי שתעביר את הבנות המנוחות למשמורתו של עלי. לפיכך, לגישתו של אחמד, אין כל קשר בין האישום הראשון – החטיפה – ובין האישום השלישי (בו מואשם עלי בלבד) – הרצח. לפיכך, נטען כי יש להפריד את עניינו של אחמד מעניינו של עלי וממילא, כך נטען, כל העדים שנשמעו עד לעת הזו היו רלוונטיים אך בנוגע לאישום השלישי.

13.

בהתחשב בכל אלו, נטען כי יש לשקול את שחרורו של אחמד לחלופת מעצר, הגם שתסקיר שירות המבחן העריך כי מסוכנותו היא גבוהה.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובנספחים לה והאזנתי בקשב רב לטענות הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצרם של המשיבים להתקבל.

15.

ככלל, ישוחרר נאשם המצוי במעצר בחלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו אם טרם הסתיים ההליך המשפטי בעניינו. עם זאת, החריג לכלל הוא כי בסמכותו של בית משפט זה להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים ב-90 ימים, בכל פעם. בבוא בית משפט זה לבחון בקשה להארכת מעצרו של נאשם על-פי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לשקול את הפגיעה המתמשכת בחירות הנאשם, את הצורך בשמירה על שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך המשפטי בעניינו של הנאשם, ולאזן בין אלו. כך, לצורך בחינתם של השיקולים דנן על בית המשפט להביא בחשבון: את משך מעצרו של הנאשם; מידת המסוכנות הנשקפת ממנו; עברו הפלילי; חומרת המעשים המיוחסים לו; החשש מפני שיבוש הליכי המשפט; וכן קצב התקדמות ההליך המשפטי בעניינו [ראו למשל: בש"פ 3468/14 מדינת ישראל נ' אדגה

(22.5.2014), פסקה 9 והאסמכתאות הנזכרות שם].

16.

בדיון שלפני הקדיש בא כוחו של אחמד חלק ניכר מטיעונו לטענה לפיה אין ראיות לכאורה לאשמתו. ואולם, בית משפט זה אינו נדרש לשאלת קיומן של ראיות לכאורה במסגרת בקשה להארכת מעצר, אלא מתייחס כאמור, בין השאר, לנסיבות הנוגעות להמשכות ההליכים, המסוכנות הצפויה משחרורו של הנאשם והחשש לתקינותו של ההליך הפלילי. במסגרת בקשה להארכת מעצר ב-90 ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, אין זה מתפקידו של בית משפט זה לדון בטענות הנמצאות בליבתו של ההליך העיקרי ושעל הערכאה הדיונית לתת עליהן את הדעת [ראו למשל: בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני

(26.1.2012), פסקה 18; בש"פ 689/12

מדינת ישראל נ' פיקדו

(29.1.2012), פסקה 13].

17.

מקובלת עלי עמדת המבקשת כי מסוכנותם של המשיבים עולה מן המעשים החמורים המיוחסים להם בכתב האישום וכן מתסקיר שירות המבחן, ואין בידי לקבל את הטענה כי מעורבותו של אחמד באירועים המתוארים היא מינורית בלבד. מכתב האישום עולה כי מעורבותו של אחמד באישום הראשון אינה זניחה וכי הוא היה שותף לכל שלביו של אירוע החטיפה, מתחילתו ועד סופו. כך גם מקובלת עלי עמדת המבקשת כי נוכח המעשים המתוארים באישום הרביעי, לפיהם סייע אחמד לעלי להסתתר מפני המשטרה המחפשת אחריו, עולה חשש שמא ימלטו המשיבים מאימת הדין ומהליכי המשפט בעניינם. מסקנה זו מתחזקת בעקבות הערכת שירות המבחן כי ההליך הפלילי אינו משמש הרתעה עבור אחמד וכי קיימת רמת סיכון גבוהה מאוד להישנות מעורבותו בפלילים. משכך, נותרה לגישתי מסוכנותם של המשיבים גבוהה כשהייתה ואיני סבור כי יש אפשרות לאיינה בחלופת מעצר.

18.

בנוסף, אני סבור כי יש בעובדה שהחלה שמיעת הראיות בתיק וצפויים להתקיים 13 דיוני הוכחות נוספים בשלושת החודשים הקרובים, כדי ללמד כי ההליך בעניינם של המשיבים עתיד להתנהל בקצב משביע רצון.

19.

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים יוארך ב-90 ימים נוספים, החל מיום 25.10.2014 או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם מבין המועדים.