בש"פ 6764/14 מדינת ישראל נ. איברהים אלסראיעה

לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב 2 (להלן: המשיב ) בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) החל מיום 24.10.2014 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 55669-10-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מבין המועדים.

כתב האישום

1.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של הריגה לפי סעיף 298 בנסיבות סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 בנסיבות סעיף 29 לחוק; וכן עבירות בנשק לפי סעיף 144(ב) בנסיבות סעיף 29 לחוק.

עובדות כתב האישום והפרשה המתוארת בו פורטו בהרחבה בהחלטותי בבש"פ 6767/14 מדינת ישראל נ' פלוני , סעיף 1 (13.10.2014) (להלן: עניין פלוני ) ובבש"פ 6681/14 מדינת ישראל נ' מעבאדה , פסקאות 3-1 (21.10.2014) (להלן: עניין מעבאדה ). בתמצית אציין כי חבורת אנשים, ביניהם שניים מאחיו של המשיב, קשרו קשר במטרה לפרק ולגנוב מחפרים מאתר בניה. חלק מהקושרים הגיעו לאתר הבניה אך שבו על עקבותיהם כשהבחינו בשומרים. למחרת הגיעו הקושרים פעם נוספת לאתר הבניה והפעם הגיעו לחניית המחפרים וגנבו חלקי מחשב בשווי עשרות אלפי שקלים. לאחר מכן קשרו חלק מהקושרים קשר לחזור לאזור חניית המחפרים ולירות בשומרים. בשלב זה הצטרף לקושרים גם המשיב. בהתאם הגיעו המשיב ושלושה אחרים לאזור עמדת השמירה שבאתר הבניה, שם ישנו שניים מהשומרים ברכבם. הארבעה ניפצו את חלונות הרכב באמצעות מקלות ואבנים. אחד מהם התקרב לדלת הנהג וירה לעבר השומרים מספר כדורים. כתוצאה מן הירי נהרג אחד השומרים והאחר נפצע ונחבל ונגרמו לו פצעי ירי בירך שמאל, ירך ימין, בפרינאום ובעכוז שמאל.

2.

יצוין כי כתב האישום בעניינו של המשיב מתייחס לשלושה נאשמים נוספים, ובמקביל לכתב אישום זה הוגש כתב אישום נוסף המופנה כנגד המעורבים האחרים בפרשה.

הליכי המעצר

3.

בד ובד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים. בהחלטתו מיום 19.1.2014 קבע בית המשפט המחוזי (השופט י' ליפשיץ ) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב במעשים המיוחסים לו וכי קיימת עילה למעצרו. אמנם, בית המשפט קבע כי אין קיימות ראיות לכאורה המוכיחות ברמה מספקת כי המשיב ידע כי הנאשם אשר החזיק באקדח מתכוון לעשות בו שימוש. אולם, חרף מסקנה זו קבע בית המשפט כי המשיב היה קשור לאירוע בו מצא המנוח את מותו ובו נפגע המתלונן השני, וכי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, לכל הפחות, בעבירת אלימות קשה. בית המשפט המשיך וציין כי למשיב אין עבר פלילי וקבע כי בשלב זה ראוי להפנותו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר אשר יבחן את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

4.

בתסקיר אשר נערך בעניינו של המשיב התקשה שירות המבחן להעריך את רמת הסיכון הנשקפת ממנו, וזאת לנוכח תפקודו היציב והאחראי במסגרת בית הספר והעבודה מחד, והחומרה היתרה הטמונה בעבירות בהן הואשם, מאידך. שירות המבחן אף נמנע מלהעריך האם יש בחלופת המעצר המוצעת כדי להפחית ממסוכנותו של המשיב, וזאת, בין היתר, נוכח קרבתה של חלופת המעצר המוצעת למגורי משפחות הנפגעים. שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר. למסקנות דומות הגיע שירות המבחן גם בתסקיר משלים אשר ערך בעניינו של המשיב.

5.

ביום 20.3.2014 קבע בית המשפט המחוזי כי אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט ציין כי לוּ מסוכנות המשיב הייתה העילה היחידה למעצרו, ייתכן שהיה מורה על שחרורו. אולם, לנוכח החשש מפני שיבוש הליכי המשפט בדרך של השפעת המשיב על עדי תביעה, הורה בית המשפט על מעצר המשיב עד לשמיעת עדויות שלושה מן העדים המרכזיים בתיק. לאחר מועד זה הגיש המשיב מספר בקשות בהן עתר לשחרורו לחלופת מעצר. בית המשפט דחה בקשות אלה ובהחלטתו האחרונה אשר ניתנה ביום 15.7.2014 קבע כי נוכח העובדה כי אחד מעדי התביעה אשר נזכרו בהחלטה מיום 20.3.2014 טרם העיד, לא בשלה העת לשקול את שחרורו של המשיב.

6.

בתיק העיקרי קבועים ארבעה מועדי הוכחות, לימים 30.10.2014, 4.11.2014, 5.11.2014 ו-10.12.2014.

טענות הצדדים

7.

המבקשת – באמצעות באת כוחה עו"ד שרית משגב – טוענת כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו. כן מציינת המבקשת כי שירות המבחן נמנע מלהמליץ של שחרור המשיב לחלופת מעצר. לשיטתה, מסוכנות ניכרת זו אינה ניתנת להפחתה אלא בדרך של מעצר מאחורי סורג ובריח. כן מציינת המבקשת כי אחד מעדי התביעה המרכזיים טרם העיד, ועל כן לא פחת החשש לשיבוש הליכי המשפט על ידי המשיב. עוד טוענת המבקשת כי משפטו של המשיב מתנהל בקצב סביר, וזאת בהתחשב, בין היתר, בהיקפו של התיק, בעובדה כי כתב האישום מופנה כלפי ארבעה נאשמים וכן בעובדה כי חלק מהמעורבים בפרשה עומדים לדין במסגרת הליך נפרד. המבקשת מוסיפה וטוענת כי חלק מן העיכובים שחלו בשמיעת התיק מקורם בהתנהלות ההגנה, אשר ויתרה על העדתם של חלק מעדי התביעה רק בפתחם של ימי הדיונים, ובכך גרמה לאי ניצולם המלא של ימי דיונים שנקבעו.

8.

המשיב – באמצעות באת כוחו עו"ד שלומית עדיקה – טען בדיון לפני כי עניינו שונה מעניינם של יתר המעורבים בפרשה, באופן המצדיק הוראה על שחרורו ממעצר, חרף מעצרם של המעורבים האחרים. המשיב מזכיר כי הוא נעדר עבר פלילי וכי בית המשפט המחוזי מצא להפנותו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר. עוד מציין המשיב כי בית המשפט הביע נכונות לשחררו לחלופת מעצר, לאחר שתישמע עדותם של העדים המרכזיים בפרשה. המשיב טוען כי חרף העובדה כי אחד מעדים אלו טרם נשמע בהליך המקביל, עדותם של שלושת העדים המרכזיים האמורים בעניינו של המשיב כבר נשמעה, ובתיק במסגרתו הוא עומד לדין לא צפויה העדה נוספת של עדים אלו. עוד טוען המשיב כי התארכות ההליכים בתיק אינה רובצת לפתחו, ומציין כי בא כוחו ויתר על חקירתם של כ-30 עדים במטרה לזרז את ההליך.

דיון והכרעה

9.

כידוע, הערכים בהם נדרש בית המשפט להתחשב בגדרה של החלטה בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הם חירות המשיב, הנהנה מחזקת החפות, אל מול האינטרס שבניהול תקין של המשפט ובהגנה על שלום הציבור. בעת עריכת האיזון בין ערכים אלה נדרש בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לפרק הזמן בו מצוי המשיב במעצר; לקצב התנהלות התיק; לצפי לסיומו; וכן למידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ולמידת החשש מפני שיבוש הליכי המשפט [ראו למשל: בש"פ 3421/14 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 7 (18.5.2014); בש"פ 1946/14 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 12 (20.3.2014)].

10.

במקרה דנן מדובר במשיב אשר נשקפת ממנו מסוכנות ניכרת, הנלמדת בראש ובראשונה מחומרת העבירות המיוחסות לו, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית [סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים]. כמו כן, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטותיו, קיים חשש של ממש שמא שחרור המשיב לחלופת מעצר יביא לשיבוש הליכי המשפט בדרך של השפעה על חלק מן העדים המרכזיים בפרשה.

11.

יתרה מכך, מדובר בהליך פלילי מורכב המערב ארבעה נאשמים ומקיף חומר רב ושורה ארוכה של עדים, אשר לצידו מתנהל הליך מקביל בעניינם של מעורבים נוספים בפרשה. לנוכח מורכבותו הניכרת של ההליך הרי שלא ניתן לומר כי הוא אינו מתנהל בקצב סביר [ראו גם החלטותי בעניין פלוני , פסקה 14 ובעניין מעבאדה , פסקה 11]. הגם שהמשיב מצוי במעצר מאחורי סורג ובריח מזה זמן רב ולמרות ששמיעת התיק אינה צפויה להסתיים במועד קרוב, אין מקום לעת הזו לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. ואולם, לאחר שתסתיים שמיעת עדותו של העד המרכזי הנזכר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.7.2014 בהליך המקביל, תיפחת עוצמתה של עילת המעצר שעניינה החשש מפני שיבוש הליכי המשפט. בשלב זה יוכל המשיב לפנות לבית המשפט בבקשה כי יעיין בשנית בהחלטת המעצר, בהתאם להחלטה מיום 20.3.2014.

12.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.