בש"פ 6769/12 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (מ"ת 31030-09-12, כבוד השופט א' כהן ) מיום 12.9.2012, שבה הוחלט על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

נגד המשיבים הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום המייחס להם עבירה של חבלה חמורה, ובנוסף לכך מיוחסת במסגרתו למשיבים 3-2 עבירה של גניבה. לפי הנטען בכתב האישום, השתתפו ניבי אתיאס (להלן: ניבי ), איליה רוסינוב (להלן: איליה ) ו-א.ט. (להלן: המתלונן ) באירוע מטעם עבודתם באזור תלפיות בירושלים. משחשה ניבי ברע, התנדבו איליה והמתלונן ללוות אותה לביתה ברכבו של איליה. בהגיעם אל הרחוב שבו מתגוררת ניבי, בסמוך לחצות, עצר איליה את הרכב והמתלונן וניבי יצאו ממנו. או אז, הגיעו המשיבים ושאלו את השלושה באשר למעשיהם באזור. השלושה ביקשו מהם שיניחו להם, ואיליה פנה כדי לסייע לניבי להיכנס אל הרכב, ובו בזמן התפתח ויכוח בין המשיבים למתלונן, שבמהלכו, המשיב 3 אף סתר למתלונן. איליה קרא למתלונן שייכנס לרכב, וכשעשה כן הם נסעו מן המקום לכיוון ביתה של ניבי. כשהגיעו השלושה אל ביתה של ניבי, הרים אותה המתלונן בעוד איליה חיפש חניה, ולאחר מכן החלו השניים ללוות אותה לביתה. בשלב זה הגיעו המשיבים אל השלושה והקיפו את המתלונן תוך שבודדו ממנו את איליה וניבי. אחד מהמשיבים שאל את איליה אם המתלונן ערבי, וכשקיבל תשובה חיובית, לפי הטענה, הוא אמר: "ערבי לא יהיה פה". בשלב זה החלו המשיבים להכות את המתלונן, כשבמהלך התקיפה נפל ארנקו. המשיב 2 הרים אותו ולקח מתוכו סכום של 350 ש"ח ו-200 דולר ולאחר מכן התחלק בסכומים הנ"ל עם המשיב 3. כתוצאה מהתקיפה האמורה, נגרמו למתלונן שבר בקרסול שמאל שחייב את אשפוזו לצורך קיבוע ניתוחי, שפשופים במרפק שמאל ומכות יבשות בכל חלקי גופו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. ביום 12.9.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי אומנם בנסיבות רגילות היה מקום להורות על קבלת תסקיר שירות מבחן לעניין המעצר, אך בשל החגים תסקיר כאמור לא יוגש לפני יום 24.9.2012. לפיכך, הוחלט להורות על שחרורם של המשיבים בו ביום בתנאים כדלהלן: מעצר בית מלא בבית הוריהם בערבותם של שני ההורים על סך 10,000 ש"ח כל אחד, כאשר ביחס למשיבים 2-1 יכול אחד האחים לחתום במקום אחד ההורים. עוד, הורה בית המשפט על הפקדה כספית בסך של 2,500 ש"ח ואסר על יצירת קשר בין המשיבים לבין עצמם ובינם לבין יתר המעורבים בתיק. עוד הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן.

מכאן הערר שלפניי.

העוררת טוענת כי לא היה מקום להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר מבלי שהונח לפני בית המשפט תסקיר מטעם שירות המבחן ומבלי שנחקרו המפקחים המוצעים. עוד טוענת העוררת כי טעה בית המשפט עת הורה על השבת המשיבים לבתיהם באותה שכונת מגורים שבה

ביצעו את העבירה. לעמדתה, מעשיהם של המשיבים מעידים על המסוכנות הנשקפת מהם, והיא מתחזקת אף יותר לנוכח המניע גזעני-לאומני שעמד בבסיס התקיפה. על כן, סוברת העוררת, שלנוכח מסוכנותם זו היה על בית המשפט להחליט בנוגע לשחרורם כשלפניו מונח תסקיר שירות מבחן. עוד טוענת העוררת כי יש ליתן משקל מופחת יותר לעובדת היותם של המשיבים קטינים ונעדרי עבר פלילי, וזאת על רקע חומרת המעשים המיוחסים להם. כך, למצער, בשלב מוקדם זה ובטרם שנתקבל תסקיר שירות מבחן בעניינם.

לאחר ששמעתי את טענות באי כוח המשיבים לפניי, הגעתי למסקנה כי עיקר טענותיהם זהה, ועל כן אציג אותן יחדיו, וככל שהועלו טענות הנוגעות למי מהמשיבים באופן ספציפי, אציין זאת במפורש.

לטענת המשיבים, בית המשפט המחוזי ערך איזון ראוי בין השיקולים השונים. נטען כי יש לתת משקל לעובדת היותם קטינים שגילאיהם נעים בין 14 ל-16 שנים, כשעברם נקי. עוד טענו המשיבים כי אין להמתין עד לקבלת תסקיר שירות המבחן כדי לדון בחלופת המעצר בעניינם, וזאת לנוכח העובדה שתסקיר כאמור לא יוגש עד ליום 24.9.2012, כך שייאלצו להישאר במעצר כשבועיים מבלי שיש לטעמם הצדקה לכך. נוסף על כן, נטען כי מעצר בית בביתם של ההורים הוא תוצאה מתבקשת בנסיבות העניין לנוכח גילם הצעיר . עוד מפנים המשיבים לאירוע אחר, הדומה במאפייניו הכללים, ולדידם חמור יותר מהמקרה דנן, שהתרחש בכיכר ציון בירושלים מספר שבועות עובר למקרה מושא הליך זה, שבו שוחררו חלק מהמשתתפים באירוע לחלופת מעצר. כך, טוענים המשיבים, רוב הסיכויים שהתסקירים יהיו חיובים בעניינם ובית המשפט יורה על חלופת מעצר. עוד נאמר בהקשר זה כי גם אם יוגש תסקיר שלילי בעניין חלק מהמשיבים, אפשר שבית המשפט יחליט בכל זאת להורות על חלופת מעצר. הם טוענים כי אכן נדרש תסקיר מבחן מתוקף היותם קטינים והשאלה בהקשר זה היא באילו תנאים הם ישהו בשלב הביניים עד שיוגש תסקיר כאמור. לדידם, הפיתרון שאליו הגיע בית המשפט המחוזי הוא הפיתרון הנכון בנסיבות המקרה. באשר למסוכנות הנשקפת מהם, טענו המשיבים כי ניתן ללמוד עליה מההיסטוריה שלהם ומהיעדר הרשעות פליליות כלשהן בעברם. הם מדגישים שבית המשפט הטיל עליהם תנאים מכבידים בתקופה הזו ועד לקבלת התסקיר. על כן, הם סוברים כי אינטרס הציבור לא ייפגע אם תיוותר החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.

באשר למשיב 6 נטען כי במקרה שלו קיימות נסיבות מיוחדות שכן במהלך שהותו בבית הספר שבו למד (שנסגר זה מכבר על ידי משרד החינוך) הוא עבר חוויות טראומטיות לנוכח מכות שקיבל ממורים.

דיון

לא אכחד כי התלבטתי רבות בשאלה שמעלה הערר שלפניי והאם יש מקום להלך בדרך המלך, כך שההחלטה על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר תינתן רק לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינם ועל יסודו; או שמא יש מקום במקרה זה לבכר את השיקול בדבר גילם הצעיר של המשיבים, בייחוד על רקע תקופת החגים הקרבה, ונוכח העובדה שסד הזמנים מאפשר קבלת תסקיר רק ביום 24.9.2012.

בהקשר זה לא למותר לציין שחומרת העבירה המיוחסת למשיבים ונסיבות ביצועה, לרבות המניע לה כפי שעולה מכתב האישום, מוסיפים רבות להתלבטותי בשאלות שהצגתי לעיל. אודה ואתוודה כי השילוב בין חומרת המעשים הנטענים לבין גילם הצעיר של המשיבים מעורר בליבי דאגה בדבר הנתיב שאנו כחברה מהלכים בו. מקום בו צעירים בני 16-14 שנים מפגינים (לכאורה) התנהגות שיש בה מן הדחייה המוחלטת למה שהם תופסים על פי הגדרות צרות – שבצער רב הורגלנו לקבל כמובנות מאליהן – כ"אחר", הוא מקום שאל לנו כחברה, כאזרחים וכשופטים להסכין עמו. אין גם להסכין עם הגורמים שהביאו ילדים צעירים לפעול על פי תפיסת עולם שמדירה ופוסלת על יסוד לאומני, ומוטלת עלינו האחריות לאתרם ולטפל בהם לבל יחלחלו ויתרבו. אל לנו לקבל מרחבים נפרדים של יהודים וערבים, מקום שבו ניתן להשיג אחווה ושיתוף בין שני העמים. זאת בעיקר בירושלים – עיר הקודש עבור שלוש הדתות המונוטואיסטיות – הנקרעת בשל סכסוך רב שנים ועקוב מדם. תושבי העיר צריכים להוות דוגמא ומופת ליכולת שני העמים לחיות זה לצד זה וזה בשיתוף עם זה. על החינוך שלו זוכים ילדינו לשקף את התכלית האמורה, ואולי באמצעותו תצליח החברה הישראלית למגר מקרים כדוגמת זה שלפניי.

כאמור ההתלבטות היא קשה, אך לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הערר במובן זה שלא היה מקום לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר מבלי שניתנה הזדמנות לשירות המבחן לערוך תסקיר, ולוּ

ראשוני, אשר יתייחס לשחרורם לחלופת המעצר כפי שזו נקבעה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

נסיבות המקרה שלפניי הן אכן ייחודיות. מחד גיסא, איני רואה לנכון להאריך את מעצרם של המשיבים עד לקבלת התסקיר ביום 24.9.2012 כפי שצוין בהחלטת בית המשפט מושא ערר זה, ומאידך גיסא, אין בידי לקבל את ההנחות שעליהם נשען בית המשפט בהחלטתו לשחרר את המשיבים מבלי שנדרש כלל לחוות דעת הגורמים המקצועיים. אשר על כן, שירות המבחן מתבקש אפוא, באופן חריג, להכין תסקיר ראשוני, שיתייחס בין היתר לאפשרות לשחרר את המשיבים לחלופה בדמות של מעצר בית וליכולתם של הוריהם לשמש כמפקחים ראויים. תסקיר זה יוגש לבית המשפט המחוזי עד ליום א' 16.9.2012.

עותק מההחלטה יועבר עוד היום לשירות המבחן ולבית המשפט המחוזי בירושלים.

מעצרם של המשיבים מוארך בזאת עד להחלטה אחרת בעניינם בבית המשפט המחוזי.

שירות המבחן מתבקש לעשות את מירב המאמצים כדי להכין את התסקירים כאמור לעיל עד ליום 16.9.2012, וזאת למרות שמדובר בערב שבת ובערב ראש השנה.

אשר על כן, התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי אשר מתבקש לקבוע דיון בפניו ביום 16.9.2012 לקראת השעה 12:00 שבו יבחן את התסקירים של שירות המבחן ואת המפקחים שיוצעו על ידי המשיבים וייתן את החלטתו לפי שיקול דעתו.