בש"פ 677/05 סאמר תלחמי נ. מדינת ישראל

א.זה ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בב"ש 94162/04 (כבוד השופטת נגה אהד) מיום 9.1.05, לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

ב.כנגד העורר (ועמו אחר-מר עווד רמדאן אבו צעלוק, שעררו נידון בפני ביום 20.1.05 בבש"פ 590/05) הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"פ 40368/04), בו יוחסה להם עבירת שוד בנסיבות מחמירות ביום 21.12.04. בהתאם לכתב האישום, אחז נאשם 1 (העורר בענייננו) בגרונו של המתלונן ושלף סכין בידו השניה והצמידה לגרונו, בעוד הנאשם 2 נטל מן המתלונן סכום של כ-1,000 ש"ח, מכשיר טלפון נייד וקופסת סיגריות.

ג.העורר הוא בן 23, משתמש בסמים. כנגדו תלויים ועומדים שלושה מאסרים על תנאי בני הפעלה. במאי 2004 נגזר דינו לתשעה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי.

ד.בבית המשפט קמא הביע העורר את רצונו להיגמל מסמים, וציין כי לא השתתף במסגרת כלשהי לגמילה מסמים בעבר. בית המשפט קמא קבע, כי אין מקום לקבל בשלב זה תסקיר מעצר, שכן העיתוי לקבלת טיפולי גמילה אינו ככלל בשלב המעצר עד תום ההליכים, אלא לאחר הרשעה וטרם טיעונים לעונש.

ה.העורר מבקש להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי, ועל קבלת תסקיר מאת שירות המבחן שיבחן את התאמתו לגמילה מסמים במסגרת נעולה, כחלופת מעצר.

ו.באת כוח העורר שטחה בדיון את משאלתו לתסקיר מעצר כדי לבחון אפשרות גמילה, בהדגישה כי העורר מצוי בקיום עלוב חסר בית, ברחובה של עיר, בנתק ממשפחתו, ומעולם לא ניתנה לו הזדמנות להליך גמילה. עבירתו הנוכחית אירעה על רקע צריכת סמים, וכך גם עבירותיו בעבר. גמילתו היא עצמה אינטרס ציבורי.

ז.באת כוח המדינה התנגדה, סברה כי יש לייחס את המוטיבציה שמגלה העורר עתה למצבו במעצר, והפנתה לגליון הרשעותיו הקודמות ולמאסר על תנאי בר הפעלה.

ח.גליון ההרשעות הקודמות של העורר הוצג, והוא כולל עבירות של התפרצות, בריחה ממעצר חוקי, פריצה לרכב וסמים, החל משנת 1998, מגיל 17.

ט.אין בידי להעתר לבקשה. לטווח הרחוק ניתן להבין את משאלתה של באת כוח העורר, כדי שחייו ייצאו מן המסלול האפל שאליו נקלעו אל מרחבים של תקווה; זאת, גם אם ניעור העורר לעניין הגמילה בלהט החרב המתהפכת של התיק הנוכחי. ואולם, חוששני כי הפתיח לכך לגביו צריך להיות בשלב הקשור אם לגזירת העונש - אם יורשע, כמובן - ואם לריצויו. אין זה מן המקרים שבהם תינתן אפשרות להליך גמילה במסגרת מעצר. לעת הזאת, בהתחשב בעברו הפלילי, ובעבירה הנוכחית המקימה את חזקת המסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, חובתו הראשונה של בית המשפט היא הגנה על הציבור, ביטחונו ושלומו. לכן אין מקום לעת הזאת לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר. ראו האמור בהחלטה בבש"פ 590/05 הנזכר, שכוחו יפה גם כאן. אין בכך כדי לזנוח חובה אחרת של החברה, לנסות לפעול לשיקומו של העורר, בשעה ובשלב המתאימים, וגם העורר אל ייוואש מכך.

לפיכך איני רואה מקום לקבלת תסקיר מעצר לעת הזאת, ולא אוכל להעתר לערר.