בש"פ 6773/02 גרשון שימשילשוילי נ. מדינת ישראל

העורר מואשם יחד עם שני אחרים בבית-המשפט המחוזי בנצרת בהחזקת 21.813 ק"ג חשיש. מתיק החקירה עולה, כי הסם נתפס ברשות השלושה. העורר וחבריו נסעו במשאית שבבעלות העורר משדרות, בה הם מתגוררים, לחצור הגלילית, שם קיבלו את הסם, ונלכדו בדרכם חזרה על-ידי אנשי המשטרה שעקבו אחריהם על-יסוד מידע מודיעיני.

השלושה נעצרו עד תום הליכי המשפט בשל חזקת המסוכנות המתבקשת מעצם החזקת הסמים בכמות גדולה המלמדת, כי הנאשמים הם סוחרי סמים ועשויים להמשיך בפעילותם הפלילית אם לא יעצרו.

ראשון הגיש אחד השותפים, יהודה קבסה, ערר על החלטה זו. הדיון הוחזר, בהסכמה, לבית-המשפט המחוזי, למען ישמע טענות בדבר אפשרות לחלופת מעצר. לאחר שמיעת הטענות חזר בית-המשפט וקבע, כי אין מקום לחלופת מעצר. ערר על החלטה זו נדחה בהחלטה שניתנה מפי השופט אליעזר ריבלין, שמצא כי חלופות המעצר שהוצעו אינן מסירות את החשש העולה מאופי העבירה. שכן, בנסיבות המקרה לא ניתן לתת אמון בעורר עצמו.

השאלה היא, איפוא, בערר שבפניי, בגידרו המליץ שירות-המבחן על חלופת מעצר, אם ניתן לסמוך על העורר כי יקיים את תנאיה.

העורר הוא כבן 40, נשוי ואב לשני ילדים. כאמור, המשאית היא בבעלותו, והעורר מתפרנס מביצוע הובלות. אין לעורר עבר פלילי משמעותי, ולצורך הדיון שבפניי ניתן לומר כי הוא בעל עבר נקי. הגם שאין מחלוקת, כי קיים חומר ראיות בעל עוצמה מספקת למעצר, העורר - המכחיש את האשמה - טוען, כי מלכתחילה לא ידע ששותפיו ביקשו אותו לעסוק בהובלת סמים. תימוכין מסוימים לטענה זו יש בשיחה בין העורר לאחד משותפיו שהוקלטה ללא ידיעתם.

בנסיבות אלו הגעתי לכלל-דעה, כי יש להיעתר לערר ולשחרר את העורר בתנאים מגבילים.

שירות המבחן לא פירט בתסקירו במידה מספקת את החלופה המוצעת. אשר-על-כן, התיק מוחזר לבית-המשפט המחוזי לקביעת חלופת מעצר.

העורר יישאר במעצר עד לקביעת התנאים על-ידי בית-המשפט המחוזי ומילוי התנאים על-ידיו.