בש"פ 6777/01 אחמד סריס נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בעכו באשמת ביצוע עבירות של תקיפה ואיומים. על פי הכתוב בכתב האישום פרץ ביום 31.7.01 ויכוח בין העורר לבין אשתו, ובעקבותיו הכה העורר את אשתו, סתר לה, משך בשערותיה, בעט בה וגרם לה חבלות של ממש. באותו מעמד הוא איים עליה, שאם תתלונן במשטרה, הוא יהרוג אותה.

עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו. בית משפט השלום מיאן להיעתר לבקשת המדינה, אף שמצא כי יש בחומר הראיות כדי להביא לכאורה להרשעתו של העורר, וכי קמה, במקרה זה, גם חזקת מסוכנות. עם זאת, בשל שהעורר נעצר כשבועיים לאחר מעשה התקיפה, סבר בית משפט השלום כי יש בכך כדי להקהות מעוקצה של המסוכנות. לפיכך, הורה על שחרורו של העורר בערבות וציווה עליו לשהות ב"תנאי מעצר בית מלא" שלא בבית מגוריו.

ערר שהוגש מטעם המדינה לבית המשפט המחוזי נתקבל. בית המשפט המחוזי מצא כי אין זו הפעם הראשונה שהמשיב תקף את אשתו, וכי כבר תלויים ועומדים נגדו 6 חודשי מאסר מותנה, שהוא בר-הפעלה היום, אם יורשע. העובדה שהדבר לא הרתיע את העורר מלחזור לסורו מלמדת, לדעת בית המשפט המחוזי, על הסכנה שבשחרור העורר. בית המשפט המחוזי הורה, עם זאת, כי אם לא יוכרע דינו של העורר בתוך 3 חודשים, יוכל לפנות בבקשה מחודשת לשחרורו מן המעצר.

כנגד החלטה זו מופנה הערר. העורר שב וטוען כנגד הראיות העומדות לחובתו. הוא מצביע על כך שהמתלוננת חזרה בה מתלונתה כעבור מספר ימים, והוא סבור כי אין המדובר באלימות חמורה, המקימה חזקת מסוכנות.

דין הערר להדחות.

הראיות העומדות לחובתו של העורר נבחנו בשתי ערכאות. גם העובדה שהמתלוננת חזרה בה מתלונתה אינה משנה מן העובדה שקיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, והיא יכולה אך לאשש את החששות שמביעה המדינה, ושהביע בית המשפט המחוזי, מפני שחרורו. מן הטעמים שקבע בית המשפט המחוזי, יש לדחות את הערר.

בינתיים שיגר העורר הודעה לבית המשפט, על פיה לא נפתח משפטו במועד. מבלי לקבוע עמדה בענין זה, מן הראוי שכל טענה שיש בפיו בהקשר זה, תועלה בבית המשפט המוסמך.