פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
678/12
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
מקסים קוריאצ'י
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
א' בשבט התשע"ב
(25.1.2012)
בשם המבקשת:
עו"ד אבי וסטרמן
בשם המשיב:
עו"ד שמשון וייס
החלטה
לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), מיום מתן ההחלטה או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 47619-02-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.
כבר עתה יצויין כי עניינו של אחד מהמעורבים הנוספים בפרשה דנן, אלירן דרי, נדון לפני [בש"פ 663/12 מדינת ישראל נ' דרי
(טרם פורסם, 26.1.2012) (להלן: עניין דרי ) ]
יחד עם עניינו של המשיב, אשר אף לגביו הוגשה בקשה לתיקון צו המעצר ולחלופין להארכת מעצרו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.
רקע עובדתי
1.
ביום 26.1.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום כנגד המשיב שעניינו אישום אחד בלבד (להלן: כתב האישום הראשון ). ביום 23.2.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום כנגד המשיב ונאשמים נוספים ובעקבות הגשתו בוטל כתב האישום הראשון. ביום 27.4.2011 הוגש כתב אישום מתוקן כנגד המשיב ותשעה נאשמים נוספים (להלן: הנאשמים הנוספים ), המייחס להם ביצוע עבירות במסגרת ארגון פשיעה. בכתב האישום מיוחסות למשיב 18 עבירות, וביניהן: שש עבירות של סחיטה באיומים במסגרת פעילות של ארגון פשיעה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) בצירוף סעיף 3 לחוק למאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה ); נשיאת נשק במסגרת פעילות של ארגון פשיעה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; וארגון משחק אסור במסגרת פעילות של ארגון פשיעה לפי סעיף 225 לחוק העונשין בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
2.
לפי כתב האישום, חבר המשיב לנאשמים הנוספים למטרות פליליות, שעיקרן הפעלת רשת הלוואות כספיות. הנאשמים הלוו למספר גדול של לווים מאות אלפי שקלים בריבית גבוהה והשתמשו באיומים ולעיתים אף באלימות בכדי לגבות את הכספים מהלווים. המשיב ונאשם אחר עמדו בראש "קו הלוואות" באזור נתניה והצפון בהיקף של לא פחות מ-400 אלף שקלים.
3.
בנוסף לאישומים הנוגעים לפעילות במסגרת ארגון הפשיעה, ביום 5.10.2011 הוגש לבית המשפט השלום בירושלים כתב אישום כנגד המשיב וארבעה נאשמים נוספים המייחס להם התפרעות בדיון בבית המשפט המחוזי (להלן: כתב האישום בנוגע להתפרעות ).
ההליכים המשפטיים עד כה
4.
בד בבד עם הגשת כתב האישום המתוקן הוגשה בקשה לעצור את המשיב ואת הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים נגדם. בבקשה טענה המאשימה כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם וכי קמה כנגדם עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים עקב החשש שהנאשמים יסכנו את ביטחון הציבור. כן נטען כי קיים חשש ששחרור הנאשמים יביא לשיבוש הליכי משפט נוכח העובדה כי חלק מן העבירות בוצעו באלימות רבה ומשכך קמה אף עילת מעצר נוספת לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים.
ביום 24.2.2011 התקיים דיון ראשון בבקשת המעצר עד תום ההליכים המשפטיים בבית המשפט המחוזי, שהורה על מעצרם של המשיב ושל שבעה מהנאשמים הנוספים עד למתן החלטה אחרת. לאחר שנדחה מסיבות שונות, התקיים ביום 4.9.2011 דיון לגופו של עניין בנוגע למעצרו של המשיב. ביום 5.9.2011 התקיים דיון המשך בעניינו של המשיב, במסגרתו חלק על קיומן של ראיות לכאורה בנוגע למרבית האישומים, וביחס לשניים מהאישומים טען לכרסום בראיות. המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בנוגע לאישומים 30-28 (המתייחסים בעיקרם לארגון משחקים אסורים במסגרת פעילות של ארגון פשיעה וכן לעבירות מס והלבנת הון) אך טען כי ראיות לכאורה אלה כשלעצמן אינן מקימות עילות מעצר. התיק נדחה לעיון ומתן החלטה.
5.
במהלך תשעת חודשי מעצרו הראשונים התקיימה הקראה של כתב האישום נגד המשיב, אך המשך הדיון התעכב. זאת, לטענת המבקשת, עקב הצורך להסדיר את ייצוגם של חלק מהנאשמים, ביניהם המשיב, ועקב עיכוב בהוצאת תעודת חיסיון. עיכוב נוסף נגרם עקב התפרעות שאירעה בדיון שהתקיים ביום 6.7.2011, בגינה הוגש נגד המשיב כתב האישום בנוגע להתפרעות. משלא הסתיים משפטו של המשיב תוך תקופה זו נעתר בית משפט זה (השופט ח' מלצר ) ביום 25.10.2011 לבקשת המבקשת, לה הסכים המשיב, להאריך את מעצרו מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (להלן: ההחלטה בעניין
הארכת המעצר ) "עד לתום ארבעה עשר יום מהמועד שבו תינתן החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים בבקשה לעוצרו עד תום ההליכים ובכפוף לה, או עד למתן פס"ד בעניינו".
לאחר עיכובים נוספים בהוצאת תעודת חיסיון, הורה בית המשפט המחוזי כי היא תוגש לא יאוחר מיום 15.12.2011, וזו נחתמה לבסוף ביום 4.12.2011. הדיון בעניינו של המשיב ונאשמים אחרים נדחה ליום 22.2.2012.
6.
תוקפו של צו המעצר שניתן יחד עם ההחלטה בעניין הארכת המעצר פג ביום 24.1.2012. ביום 23.1.2012 הוריתי על הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת של בית משפט זה.
מכאן הבקשה שלפני.
נימוקי הבקשה
7.
המבקשת – באמצעות בא כוחה, עו"ד אבי וסטרמן – טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב, ובהן מעורבות מתמשכת בסחיטה ובאיומים תוך תכנון קפדני, התארגנות מוקדמת והיררכיה ברורה, מעידות על מסוכנותו. המבקשת טוענת גם כי נוכח אופיו של ארגון הפשיעה אליו משתייך המשיב קיים חשש להימלטותו מפני אימת הדין ואף לשיבוש מהלכי משפט. המבקשת מציינת בהקשר זה את עברו הפלילי של המשיב המצביע לטענתה על מסוכנותו וכן את כתב האישום שהוגש נגדו בנוגע להתפרעות.
המבקשת מוסיפה וטוענת כי למשיב צפוי עונש חמור אם יורשע בעבירות המיוחסות לו ומכאן קם חשש מובנה להימלטותו מפני אימת הדין, חשש המצדיק את המשך מעצרו עד תום משפטו. המבקשת טוענת עוד כי אכן טרם התקיימו ישיבות הוכחות בהליך העיקרי, אך התקיימו בו ישיבות רבות אחרות, והעיכוב בבירור התיק נובע ממורכבותו, מחילופי סנגורים ומהקשיים שהיו כרוכים בהוצאת תעודת חיסיון. המבקשת מציינת כי אמנם קיים קושי בהארכת המעצר נוכח העובדה שבית המשפט המחוזי טרם קיבל החלטה בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אך טענה כי בסופו של יום ההליך מתקדם ובהקשר זה ציינה כי כבר הוצאה תעודת חיסיון בתיק. נוכח כל זאת עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב כאמור לעיל.
תגובת המשיב
8.
המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד שמשון וייס – טוען כי הליך המעצר בעניינו התארך באופן בלתי סביר. המשיב מוסיף בהקשר זה כי "חלפו חמישה חודשים מאז הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בנוגע למעצרו עד תום ההליכים וטרם ניתנה החלטה", וזאת למרות שביום 2.12.2011 הגיש בקשה לקבלת החלטה, וזהו מצב בלתי נסבל לטענתו. המשיב טוען עוד כי מקרה זה הוא חריג ביותר בו חלפה כשנה מאז מעצרו וטרם התקבלה החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים. המשיב גורס כי גם ההליך העיקרי בעניינו אינו מתקדם, ועובדה זו מטה את הכף לעבר שחרורו לחלופת מעצר.
המשיב מוסיף וטוען כי אין מחלוקת על כך שהיה לכל היותר "חייל" בארגון הפשע העומד במרכזו של כתב האישום ולאור תפקידו השולי בפרשה לא ניתן להמשיך ולהחזיקו במעצר במשך פרק זמן כה ארוך, בלא שניתנה החלטה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו וכאשר הוא חולק על עצם קיומן של ראיות לכאורה. בהתייחס לכתב האישום בנוגע להתפרעות, ציין המשיב כי הוא מכחיש מכל וכל את מעורבותו בפרשה וכי אין להתייחס אליה במניין השיקולים שאותם ישקול בית משפט זה בדונו בבקשה שלפניו. נוכח כך טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה ולשחררו לחלופת מעצר לאלתר, כפי שנעשה במקרים קודמים בהם הועמד לדין.
דיון והכרעה
9.
לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שלפני, החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי ולהאריך את מעצרו של המשיב ב-60 ימים נוספים בלבד החל ביום 26.1.2012 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 47619-02-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.
10.
כפי שציינתי בהחלטתי בבקשה דומה שנדונה בפני המתייחסת לנאשם אחר באותה פרשה ( עניין דרי ), סעיף 62 לחוק המעצרים מהווה מקור סמכות מפורש המאפשר לבית משפט זה להיעתר לבקשה שלפני. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה הבקשה מעוררת קושי מהותי, באשר היא בקשה שנייה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
המוגשת לבית משפט זה בטרם התקבלה החלטה בעניין מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. קרי, המשיב נמצא במעצר כבר קרוב לשנה בלא שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו.
11.
כפי שציינתי בעניין דרי , הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים היא החריג ולא הכלל, ובית משפט זה יקבל בקשה לפי סעיף זה תוך שקילת שני שיקולים מרכזיים: הראשון , חלוף הזמן מאז הוגש כתב האישום כנגד הנאשם, קצב ניהול המשפט, אופן התקדמותו והצפי לסיומו. השני, המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והכבדה על ניהול ההליכים המשפטיים כמו גם החשש מפני הימלטות מפני אימת הדין. במקרה דנא, לא ניתן לחלוק על חומרתן של העבירות המיוחסות למשיב שהן ברף הגבוה של המדרג הפלילי [ראו למשל בש"פ 4120/11 דדוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.6.2011)]. נסיבות ביצוע העבירות כפי שמשתקפות מכתב האישום הן חמורות ומעידות על מסוכנותו של המשיב ואף על החשש הקיים בדבר שיבוש מהלכי משפט על ידו והימלטותו מפני אימת הדין כנטען על ידי המבקשת, המתעצם נוכח העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום בנוגע להתפרעות. לצד זאת, קצב התקדמות ההליכים בתיק העיקרי אינו משביע רצון כלל ועיקר, זאת אף מבלי להתייחס לעיכוב שחל במתן ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים. אכן, הדבר נובע בין השאר ממורכבותו של התיק, מהצורך להוציא תעודת חיסיון ומהצורך להסדיר את ייצוגם של חלק מהנאשמים בפרשה, ובכלל זאת המשיב. עם זאת, העובדה כי טרם ניתנה הכרעה בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ובמסגרת זאת טרם נקבע האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, יוצרת מצב בלתי רצוי בעליל בלשון המעטה.
12.
ברם, נוכח חזקת המסוכנות הקמה במקרה דנן בשים לב לעבירות המיוחסות למשיב והחשש כי שחרורו ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט כמו גם לאור החשש להימלטותו מפני אימת הדין, מתקשה אני לראות כיצד ניתן לשחררו ממעצר בשלב זה. לא זאת אף זאת, נוכח העובדה כי תעודת חיסיון הוצאה בתיק וכעת אין מניעה של ממש להאיץ את קצב התקדמות ההליכים, הן במתן ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים והן בשמיעת ההוכחות בהליך העיקרי, החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהאריך את מעצרו של המשיב ב-60 ימים נוספים בלבד החל מיום 26.1.2012 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 47619-02-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם, כאשר מודע אני לכך שאין כל סיכוי שיינתן פסק דין בעניינו של המשיב במסגרת ארכה זו.
13.
אשר על כן, הבקשה התקבלה חלקית כאמור בסעיף 9 לעיל.
ניתנה היום, ב' בשבט התשע"ב (26.1.2012).
ש ו פ ט