בש"פ 6787/01 אילן אדנה נ. מדינת ישראל

כתב האישום מייחס לעורר עבירה של שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע.

על פי הכתוב בכתב האישום, נטל העורר חלק בשוד של בנק בעפולה. חלקו בשוד בא לכלל ביטוי בכך ששמר מחוץ לבנק, כדי למנוע מאחרים מלהפריע לשודד או לשודדים לבצע את זממם. בתום השוד נמלט אחד מן השודדים מן הבנק, ומסר לאחר מעשה לעורר את חלקו בשלל השוד.

העורר נתפס והודה בכך ששמר מחוץ לסניף הבנק, ושהתחלק בשלל השוד, אך על פי גרסתו נקלע למקום באקראי, ונענה לפניית השודד, שהגיע למקום, לסייע לו בביצוע השוד, ובשל כך גם נענה לפנייתו להתחלק בשלל.

באת כוח העורר סבורה כי הגרסה היא תמוהה ומעידה על כך שהראיות העומדות לחובתו של העורר הן ראיות מסופקות. גם נציגת התביעה סבורה כי הגרסה איננה אמינה, והמסקנה שהיא מבקשת להסיק היא, שהעורר משקר ביחס לחלקו במעשה השוד.

חיזוק לעצם העובדה שהעורר השתתף בשוד, מוצאת באת כוח המדינה בכך שהעורר ידע לספר פרטים מוכמנים הקשורים למעשה השוד.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט הווארי) סבר, כי אף שקיימות ראיות לכאורה, והמעשה מעיד על מסוכנות העושה, ראוי לבחור בחלופת מעצר. החלופה שהוצעה בפני מותב אחר של בית המשפט (כבוד השופט זועבי), לאמור, שהעורר ישהה בבית הוריו בעפולה, נדחתה על-ידי בית המשפט.

כנגד החלטה זו מופנה הערר.

העורר טוען כי בית המשפט לא שקל כלל את החלופה המוצעת ודחה אותה על הסף. טענה זו אין לקבל, שכן בית המשפט דחה את עצם ההצעה כי העורר ישהה בביתו, וממילא לא היה צורך, כטענת העורר, לחקור את הוריו על דבר החלופה הזו.

המדינה לא ערערה על עצם ההחלטה לשחרר את העורר בחלופה, והיא מסבירה זאת, בין השאר, בכך שתור הערר טרם בא עד שלא תמומש ההחלטה בדבר שחרור כאמור. ספק בליבי אם אכן כך הדבר. נראה כי במקום בו קיימת הפרדה בין השלב בו מחליט בית המשפט כי העורר ישוחרר, לבין השלב בו נבחנות החלופות המוצעות, ומקום בו התביעה סבורה כי עצם השחרור לחלופת מעצר, תהא אשר תהא, הוא שגוי, אין טעם בהמתנה לבחינה המדוקדקת של החלופות השונות. אלא שלא זה המצב כאן, והתביעה אינה שוללת מראש כל חלופה. התביעה סבורה כי מקום בו קיים חשד שהעורר מחפה על שותפיו, ומקום שאלה מהלכים חופשי בעיר מגוריו, לא היה מקום לבחור בחלופה למעצר על פיה ישהה בבית הוריו, ממנו יצא למעשה השוד, ובעיר מגוריו.

בטענה זו יש ממש, ולפיכך לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. משתוצע חלופה שונה למעצר, היא תובא בפני בית המשפט המחוזי, על מנת שיבחן אותה ויחליט בהתאם.

הערר נדחה.