בש"פ 6791/01 יעקב מורדי נ. מדינת ישראל

כתב האישום מייחס לעורר עבירות של הדחה בעדות והפרת הוראה חוקית, על שהפר החלטת בית משפט לפיה שוחרר בערובה בתנאי שלא יצא מפתח ביתה של בתו בגבעתיים, ועל שבא לדירתה של המתלוננת, המשמשת עדת תביעה נגדו בתיק פלילי המתברר עתה, בערעור, בבית המשפט המחוזי.

על פי האמור בכתב האישום אמר העורר למתלוננת, בעת שנכנס לביתה, את אלה המילים: "עשית ממני פושע, תגידי מה אני נגעתי בך בכלל". המתלוננת אז אמרה לו: "בסדר בסדר נפלתי" ואו אז אמר לה העורר, שתלך ותאמר דברים אלה בבית המשפט ובאזני עורך דינו.

העורר הובא לבית משפט השלום, והמדינה ביקשה להורות על מעצרו עד תום משפטו, אך בית המשפט סירב להיעתר לה, וקבע כי העורר ישוב וישהה בבית בתו בגבעתיים, בלא שיצא משם, ובתנאי נוסף שיימצא עמו תמיד אדם נוסף.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, מטעם המדינה, התקבל. בית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו בשל ההפרה הבוטה, כלשונו, של תנאי השחרור, עת נכנס לביתה של המתלוננת וניסה להדיחה לפנות לבית המשפט ולטעון שתלונתה אינה כצעקתה.

מכתב האישום ומההחלטות השונות שניתנו בעניינו של העורר לא עולות שתי עובדות, אשר אין מחלוקת לגביהן: האחת, כי ביתה של המתלוננת, אליה בא העורר, הוא גם ביתו שלו, ועל פי גרסתו הוא בא לבית על מנת למשוך מכתבים שהגיעו עבורו. נציג המדינה, בהגינותו, גם ציין כי אין טענה בפי התביעה כאילו בא העורר בכוונה לפגוש את המתלוננת, וכי הנסיבות מלמדות כי באקראי פגש בה, ואף היה מופתע לראותה במקום. ממילא לא בא, לכאורה, מתוך כוונה תחילה להדיחה.

על טיב הדברים שאמר העורר למתלוננת יתקיים דיון בערכאה המתאימה, אך מכלל נסיבות המקרה נראה לי, כי ראוי להעדיף את החלטת בית משפט השלום על פני ההחלטה המבטלת אותה. העורר הוא אדם מבוגר, עברו נקי בעיקרו, ובנסיבות אלה ראוי היה לבחור בחלופת מעצר.

הערר מתקבל, והחלטת בית משפט השלום בדבר שחרור העורר בערובה ובתנאים, תשוב לתקפה. לתנאים שנקבעו לשחרורו יתווסף תנאי נוסף: בתו של העורר, שבביתה יימצא, תחתום על ערבות בסכום של 50,000 ש"ח, להבטחת קיום תנאי השחרור ולהבטחת התייצבותו של העורר במשפט.