בש"פ 6792/04 יוסף קדוש נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בב"ש 20719/04 (כב' השופטת ש' דברת) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים במשפטו.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, שוד בחבורה, קבלת דבר במרמה ושימוש בכרטיס חיוב. על-פי הנטען בכתב האישום, העורר ונאשם נוסף שדדו את תיקה של עוברת אורח, שנחבלה במהלך השוד, והשתמשו בכרטיס האשראי שהיה בתיקה של הנשדדת על מנת לרכוש מוצרים בסופר מרקט.

3.בדיון בבקשת המעצר בפני בית המשפט המחוזי, הסכימו העורר והמשיב השני כי קיימות ראיות לכאורה וכן קיימת עילה למעצר, אך טענו לגבי חלופת המעצר. בית המשפט קמא הורה על הכנת תסקיר מעצר. מהתסקיר עולה כי העורר מכור לסמים קשים מזה כ-18 שנים, וכי טיפולי הגמילה אותם ניסה לעבור נכשלו. שירות המבחן התרשם כי לאור כשלונותיו הקודמים של העורר בגמילה ספק אם יוכל להפיק תועלת ממסגרת פתוחה. שירות המבחן בדק עם העורר את האפשרות להשתלבותו במסגרת סגורה של קהילה טיפולית, אך העורר התנגד לפתרון זה וציין כי יתקשה לשהות בקהילה סגורה ולהתנתק מבני משפחתו. במקום זה הציע העורר כי יעבור את השלב הבא של טיפולי הגמילה במסגרת פתוחה של מרכז יום תוך שהוא שוהה בבית אחותו. לאור כך, ציין שירות המבחן בתסקיר שיש לו ספק אם העורר יוכל להתמיד בטיפול גם במסגרת סגורה וקיים סיכוי כי במידה ויתחיל שם בטיפול הוא ינשור לאחר תקופה קצרה. חרף דברים אלה, ציין שירות המבחן שייתכן ובחוויית המעצר יהא כדי לסייע לעורר לגייס כוחות כדי להצליח בתהליך הגמילה. לפיכך, שירות המבחן המליץ כי בשלב ראשון העורר יישלח לבדיקות לצורך השלמת הליכים לקראת שילובו באישפוזית, אשר החלו טרם מעצרו, ולאחר מכן לאפשר את שילובו באשפוזית.

4.בית המשפט המחוזי דחה את המלצת שירות המבחן, לאור כישלונות העבר של העורר לעבור גמילה במסגרת פתוחה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עם זאת, מההחלטה עולה שדחית הבקשה לשחרור בחלופת מעצר לטיפול גמילה נבעה מסירובו של העורר לעבור את הטיפול במסגרת סגורה. בנסיבות אלה קבע בית המשפט קמא, שכאשר שלב הגמילה הנפשית הינו ארוך וקשה יותר מאשר הגמילה הפיזית ואין חלופה ראויה לטיפול גמילה לאחר תום השלב הפיזי של הגמילה, כלל אין טעם להתחיל בטיפולי גמילה.

5.בדיון לפני הסכים העורר לעבור את טיפולי הגמילה שלאחר השלב הפיזי גם במסגרת סגורה.

6.באת-כוח המשיבה חזרה בדיון על העמדה ששחרורו של העורר לחלופת מעצר בהשגחת אחותו לאחר הטיפול באישפוזית איננו מהווה חלופה ראויה.

7.לאור הסכמתו של העורר כיום לעבור את הטיפול הנפשי גם בקהילה סגורה, בהתחשב בכך שלעורר אין עבר פלילי והוא החל בהליכים לקראת השתלבות באישפוזית טרם האירוע וכן לאור המלצת שירות המבחן, אני סבור שיש לאפשר לו להשתחרר בחלופת מעצר לצורך גמילה ובלבד ששלב הטיפול שלאחר תום הטיפול באישפוזית ייעשה אף הוא במסגרת סגורה.

8.לאור האמור, אני מורה כדלקמן: העורר יישאר במעצר, אך יתאפשר לו לצאת בליווי להמשך הליכי שילובו באישפוזית. אם העורר יעבור את ועדת הקבלה ויתקבל לאישפוזית, הוא ישוחרר בחלופת מעצר לטיפולי גמילה באישפוזית, והוא ישהה בתקופה זו אך ורק באשפוזית. להבטחת תנאי השחרור יפקיד העורר בקופת בית המשפט הפקדה כספית בסכום של 10,000 ₪ וערבות אישית שלו ושל שני ערבים, שיניחו את דעתו של בית המשפט המחוזי, בסכום של 50,000 ₪. בסמוך לסיום הטיפול באישפוזית, יוכן בעניינו של העורר תסקיר מעצר נוסף שיבחן את המשך טיפולי הגמילה בחלופת מעצר, ובית המשפט המחוזי יקיים עיון חוזר בבקשת המעצר עד תום ההליכים כדי לקבוע אם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר לצורך המשך טיפולי הגמילה ובאלו תנאים. אם לא תתאפשר, מסיבה כלשהי, העברתו של העורר להמשך טיפולי הגמילה בחלופת מעצר מיד לאחר תום הטיפול באישפוזית, יוחזר העורר למעצר, אלא אם בית המשפט המחוזי יחליט אחרת.