בש"פ 6792/06 מדינת ישראל נ. בן גיגי אמיל

א.ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט יעקב) מיום 20.8.06 בב"ש 21448/06, בה נדחה ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופט טהר-לב) מיום 17.8.06 בב"ש 6830/06, שכללה שחרורו של המשיב למעצר בית.

ב.ביום 26.7.06 הוגש לבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום כנגד המשיב וכנגד אחותו, המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ג) לחוק ואיומים לפי סעיף 192 לחוק זה.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 20.7.06 הגיעו המשיב ואחותו לבית אמה של המתלוננת כדי לשכנעה להפיל את עוברה. במהלך הפגישה סטר המשיב למתלוננת, היכה באגרופיו בבטנה עד שהקיאה ואיים עליה כי ייקח את ילדיה. בסמוך לכך בעטה בה האחות בבטנה.

כנטען, בתאריך 19.7.06 תקף המשיב את המתלוננת בכך שתפס אותה בפניה וביד השניה הכה אותה בראשה, והפיל אותה לרצפה. כתוצאה ממעשים אלו נגרם לה סימן חבלה בזרוע שמאל. עוד נטען, כי בשתי הזדמנויות קודמות בעט המשיב בבטנה של המתלוננת, וכתוצאה מכך נגרמו לה כאבים בבטנה והיא נזקקה לטיפול רפואי. בהזדמנות אחרת, כנטען, סובב המשיב את יד שמאל של המתלוננת ובידו השניה נתן לה מכה במרפק. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת כאבים חזקים וידה גובסה (לא היה כנראה שבר).

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 30.7.06 התקיים דיון בבקשת המעצר, שבמהלכו טען בא כוח המשיב לכרסום בתשתית הראייתית. בתום הדיון הורה בית המשפט (השופט רוזין) על קבלת תסקיר מעצר לבחינת אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, וזאת מבלי לדון (בהסכמת הסנגור) בשלב זה בעוצמת הראיות.

ג.בהחלטתו מיום 17.8.06 קבע בית משפט השלום (השופט טהר-לב) כי "יש כרסום מסוים בראיות הלכאוריות", ופירט: אין בתעודות הרפואיות אינדיקציה פיזיולוגית לאלימות מסוג זה שטענה לו המתלוננת (בעיטות בבטנה); באירוע האחרון בו נטען כי המשיב סטר לה בפניה, עת היו הוריה נוכחים בבית, לא ראה אף אחד מהם את הסטירה; ולבסוף, הרקע לתלונה, לטענת המשיב, הוא רצונו להתגרש מן המתלוננת, אשר מסרה לקצינת המבחן כי נושא הגירושין מעולם לא עלה בשיחות ביניהם, בעוד בהודעתה במשטרה מסרה כי "אמיל ואחותו אתי באו לבית של אמא שלי כדי לסיים את הגירושים יפה. אמרתי שאני רוצה להתגרש...". בית המשפט קבע כי המפקח שהוצע, רב מביתר עילית, הוא בעל רצון ויכולת לפקח על המשיב, וכי על אף עברו הפלילי (שאינו מכביד ועיקרו רחוק), יש במעצר בית תחת השגחתו להוות חלופה הולמת. זאת בין היתר, עקב הקשר בין הרב למשיב, והמרחק הגדול בין ביתו לבית המתלוננת. יצוין (כפי שיפורט להלן) כי שירות המבחן המליץ לא על חלופה זו, אלא על חלופה בבית אמו של המשיב.

הוחלט על שחרור המשיב למעצר בית בבית הרב תוך יציאה לישיבה במושב מטע ושיבה לשם, בתנאים הבאים: ערבות אישית בסך 50,000 ₪, הפקדת ערבון בסך 3,000 ₪, ערבויות צד ג' של אחי המשיב ושל הרב בסך 40,000 ₪ כל אחד, ואי יצירת קשר עם המתלוננת בין באופן ישיר ובין באופן עקיף.

ד.בית המשפט המחוזי דחה את ערר המדינה, וקבע כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום, המאזנת בין האינטרסים הרלבנטיים השונים. נקבע שוב כי קיים כרסום בתשתית הראייתית, שכן בתעודות הרפואיות שהוגשו לא באה לידי ביטוי תלונתה של המתלוננת לפיה מכאוביה מקורם בפעולה אלימה, והוריה אינם מאשרים את דבריה כי המשיב סטר לה.

ה.לטענת המדינה בערר ובדיון, מכלול הראיות בתיק מבסס קיומן של ראיות לכאורה, וספק אם היה העורר משוחרר אילולא התרשמותם של שני בתי המשפט מכרסום הראיות. נטען כי הראיות בתיק מתבססות על הודעותיה של המתלוננת, סימני החבלה שנמצאו על גופה שתיעדה שוטרת, תעודות רפואיות וראיות נוספות בתיק. כנטען, קיומן של התעודות הרפואיות המתעדות את הגעתה לבית החולים בשל כאבים בבטנה מחזק את גרסתה, ואין בכך שאינן מציינות קיומן של סימני חבלה כדי לשלול את מהימנותה. נטען גם, כי אמירתם של הורי המתלוננת שלא היו עדים לתקיפתה על ידי המשיב, מוסברת בכך שבמהלך האירוע נכנסה האם אל החדר ועל כן לא הייתה עדה לכל ההתרחשות. כך גם בכל האמור לאבי המתלוננת, אשר סיפר בהודעתו כי היתה התגוששות, אך לא ראה בדיוק את שארע, בין היתר, בשל היותו עיוור בעין אחת. נטען כי עיון במכלול הודעותיה של המתלוננת מלמד שמדובר במקרה טיפוסי של קרבן לאלימות במשפחה, אשה אשר במשך זמן נמנעה מהגשת תלונה מחשש לפגיעה בבתה וחשש מפני המשיב. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בכך שהורה על שחרורו של המשיב בתנאים, וזאת חרף המסוכנות הגבוהה הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו ומהאיומים שהשמיע כלפי המתלוננת, ואשר מטרתם למנוע ממנה להגיש תלונה. נתבקש גם ליתן משקל לעברו הפלילי המכביד של המשיב.

ו.בדיון טען מנגד בא כוח המשיב בהתאם להחלטות בתי המשפט הקודמים באשר לכרסום בראיות. הודגש כי הרקע לתלונותיה של המתלוננת הוא הליך הגירושין המתנהל בין השניים. עוד נטען כי לא נבדקה טענת האליבי. לבסוף נטען, כי המשיב שב לדרך הישר, משנת 1996 לא היה מעורב בפלילים, ומעצרו עשוי לגרום להידרדרותו חזרה לעולם העבריינות.

ז.עיינתי בחומר הראיות. בסופו של יום הרושם המצטבר הוא שישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים, אלא שישנם גם סימני שאלה לגבי פרטים בהן, בעקבות מערכת יחסים מורכבת בין שני בני זוג, שהפרש הגיל ביניהם גדול – 26 שנים – ושהסכסוכים ביניהם, על פי הראיות, ראשיתם בדברים של מה בכך. כידוע, יש לבחון "תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 149-148 מפי הנשיא ברק), ועוד יש לבחון, "אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי יתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" ( שם, עמ' 149). בענייננו מסרה המתלוננת הודעות בהן תיארה מעשי אלימות שנקט כלפיה המשיב, וכן את חששותיה מהגשת תלונה במשטרה; ראו הודעותיה מ-20.7.06 ו-24.7.06 (האחרונה באזהרה בחקירתה שלה בדבר תקיפת בן-זוג ואיום). מצטרפים לכך סימני חבלה מסוימים (ראו הערת החוקר בהודעת המתלוננת מיום 23.7.06 שורה 42), מזכר השוטרת בואהרון מ- 20.7.06 ותיעוד בכיה של המתלוננת במהלך מסירתן של התלונות, והודעת אם המתלוננת מ-23.7.06. מאידך גיסא, ביקשה המתלוננת לבטל את התלונה (22.7.06), ייחסה מכות לגיסתה ולא לבעלה, וכן מקובלים עלי סימני השאלה שהציב בית משפט השלום כאמור, שיש להם משמעות בהחלטה. כפי שיפורט להלן, וכעולה מתסקיר שירות המבחן, אמרה המתלוננת גם דברים שעיקרם רצונה בשיקום הזוגיות וברצון בקשר עם המשיב אבי בתה. פרטים בראיות, איפוא, אינם נטולי קושי.

ח.מכל מקום, בהינתן ראיות לכאורה, קמו עילות מעצר של מסוכנות (סעיף 21(א)(1)(א)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות חקירה-מעצרים) תשנ"ו-1996), ובנסיבות גם חשש משיבוש הליכי משפט (סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים), בקשר לאיום המשיב כי אם תתלונן יילקחו ממנה ילדיה. בהודעתה של אם המתלוננת מיום 23.7.06 מתארת היא כי פלוני, חבר ילדות של המשיב, הגיע אל המתלוננת וביקש לשוחח עמה לבקשת קרוב משפחה של המשיב, ביחס למעצרו של המשיב, וביקש שהמתלוננת תבוא עמו לשוחח עם הקרוב ועם אחי המשיב.

ט.ואולם, האם נוכח שאלות שהועלו לעיל, "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים)? אמנם למשיב עבר פלילי מכביד, אם כי יחסית רחוק, אשר ראשיתו בגיל 18, הכולל בין היתר, הרשעות בעבירות רכוש, אלימות, איומים, בריחה ממשמורת חוקית, חבלה חמורה, שוד מזוין והחזקת נשק שלא כדין. הוא גם ריצה מאסרים לא קצרים - אמנם לאחרונה בשנת 2000 על עבירות מ-1996 - ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 4 חודשים בשל עבירת אלימות. כן תלוי ועומד נגדו כתב אישום נוסף בעבירות תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר ואיומים, בעבירות שבוצעו לכאורה ב-25.7.04, בהיותו בגילופין. בתי המשפט הקודמים סברו שחרף כל אלה, נוכח קשיים בראיות, יש מקום לחלופה. לא למותר לציין, כי שירות המבחן ציין בתסקירו שהמתלוננת היא בת 19.5 הנשואה למשיב שהוא בן 46 ואלה נישואיו השלישיים, ואילו היא אם לילד בן 3 מקשר קודם. שירות המבחן הטעים, כי לדברי המתלוננת המשיב הוא אב טוב, והיא הביעה רצון שישוחרר ממעצר ומערכת היחסים תשוקם באמצעות טיפול זוגי (אציין כי בדיון הוצג על-ידי הסניגור מכתב שכתבה למשיב למעצר, ובו נאמר "בבקשה ממך תתקשר, רק תגיד הלו ותתן לי לדבר, רק תקשיב בבקשה ממך"). ועוד נאמר בתסקיר, "אנו התרשמנו מבחורה תלותית, הנמצאת במצוקה, אשר לוקחת על עצמה את עיקר האחריות לקורה במערכת היחסים ונוטה לגונן על אמיל", וגם "התרשמנו ממערכת יחסים מורכבת ובעייתית אשר בשל מאפייני האישיות של בני הזוג קיימת רמת סיכון גבוהה להמשך התנהגות אלימה". השירות תיאר את התלבטותו ביחס למשיב, בין היתר כיוון שהמדובר במי "שמתקשה לבחון חלקים מכשילים בהתנהגותו ואשר מנהל מערכת יחסים מורכבת ובעייתית עם המתלוננת". עם זאת שקל השירות חלופה; בשלב זה, מהיעדר מידע, לא המליץ על החלופה שנבחרה (בית הרב) אלא על חלופה בבית אמו של המשיב, שגם המתלוננת ראתה אותה בחיוב. עינינו הרואות כי מורכבות היחסים מקשה על ההחלטה, שכן מחד גיסא הוגשו תלונות בדבר אלימות, ומאידך גיסא משאלת המתלוננת לשחרור המשיב והמלצת שירות המבחן בעיקרון על חלופה.

י.בסופו של יום, לאחר התלבטות, המאפיינת סיטואציות אנושיות מורכבות מעין אלה, החלטתי שלא להתערב בהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים שאישרו את החלופה שהוצעה. סבורני כי יש להעדיפה בנסיבות על חלופה בבית אמו של המשיב, שאינה רחוקה ממגורי המתלוננת. הרב גר בעיר בית"ר עילית, המרוחקת משמעותית מבאר שבע. זאת בכפוף לאלה: ההפקדה תוגדל לסך 10,000 ₪; בידי המשטרה לבדוק את קיומו של מעצר הבית, אם בבית הרב המפקח ואם בישיבה במושב מטע. לא תהא כל יציאה נוספת של המשיב

למעט לבית המשפט ופגישה עם הסניגור שתוסדר מראש בכתב (כפי שנקבע על-ידי בית משפט השלום). המשיב מוזהר שלא תהא כל חריגה מן האמור, ובאחריות המפקח לדווח מיידית למשטרה על כל חריגה חלילה. בנתון לאמור איני נעתר לערר.