בש"פ 6792/08 מדינת ישראל נ. סאלח בדוי

1.

ביום 13.11.2007 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח בכוונה תחילה וקשירת קשר לביצוע פשע (רצח). על פי המתואר בכתב האישום, ביום 13.6.2007 נפגש המשיב עם שניים אחרים בחורשה הסמוכה לקיבוץ געתון ובה קשרו קשר לרצוח את יוסף עלי (להלן: המנוח ) בשעות הערב של אותו יום. לפי הכתב האישום, הסיע אחד השותפים לעבירה – כמאל עוויד – את המנוח לחורשה הסמוכה לצומת כברי, שם המתין להם המשיב. אליהם הצטרף, כך לפי כתב האישום, השותף הנוסף – חמד זינאתי – והשלושה היכו את המנוח וחנקו אותו למוות. לאחר מכן, לפי כתב האישום, ביצעו השלושה פעולות לטשטוש מעשיהם כך שמותו של המנוח יחזה להיות מוות בתאונת דרכים. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות המפורטות לעיל. כנגד השניים האחרים הוגש כתב אישום נפרד ובו הם מואשמים באותן עבירות.

2.

המשיב נעצר עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 31.12.2007 לעצור את המשיב עד תום ההליכים, צוין כי בא כוחו של המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה באותו שלב. למרות היעדר המחלוקת בסוגיה זו, בחן בית המשפט המחוזי את חומר הראיות וקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב: "עיקר החומר הראייתי המסבך את המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום מבוסס על הודעותיו הוא שבהן הוא פירט את השלבים בהם בוצע הרצח ועל הודעותיו של שותפו לכאורה כמאל. תמיכה לעדויות אלה ניתן למצוא גם בהודעות שנמסרו ע"י המדובבים". בית המשפט המחוזי מציין כי המשיב הכחיש תחילה כל קשר למעורבות למעשים הנטענים בכתב האישום. בהמשך, בהודעותיו במשטרה מיום 26.7.2007 ומיום 28.10.2007, הוא מסר דברים מפורטים על האופן שבו בוצע הרצח וכן ביצע שחזור למעשים. בית המשפט המחוזי אף ציין כי אף אם "בסופו של יום יקבע כי חלקו של משיב זה היה ברמה של מסיע ושותף לקשר ולא כמבצע עיקרי... אין בכך כדי לשנות את המסקנה בכל הנוגע לעילת המעצר". בית המשפט המחוזי דחה את טענות בא כוחו של המשיב בדבר הפעלת לחץ מצד חוקריו ואת הטענה כי יש ליתן משקל לטענה שהמשיב היה שתוי בעת קרות האירועים – טענות שעלו לראשונה, כך קובע בית המשפט, בטיעוניו של הסניגור.

בית המשפט קבע כי מתקיימת חזקת מסוכנות שלא נסתרה, קיים חשש שהמשיב ינסה לשבש את הראיות ומתקיים חשש שהמשיב יימלט מאימת הדין לאור חומרת העבירה והעונש הצפוי לו באם יורשע. בית המשפט המחוזי קבע עוד שאין בנסיבותיו האישיות של המשיב (ובהן היעדר עבר פלילי) כדי להקהות ממסוכנותו והן אינן נסיבות המצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר.

3.

המדינה ציינה כי עד כה התקיימו בתיק העיקרי שלוש ישיבות הוכחות במסגרת פרשת התביעה והתיק קבוע להמשך שמיעת ההוכחות ביום 10.9.2008. במשפטם של שותפיו של המשיב, הסתיימה פרשת התביעה והחלה פרשת ההגנה. המדינה מבקשת להאריך את מעצרו מעבר לתשעה חודשים הראשונים, ומונה בנימוקי הבקשה את המסוכנות הרבה של המשיב, את החשש כי יימלט מאימת הדין ואת הקצב הסביר שבו מתקיים המשפט.

המשיב מתנגד לבקשה. עיקר טיעוניו של בא כוח המשיב נסבים על כך שבחלוף תשעה חודשי מעצר, נקודת האיזון משתנה, ולשיטתו, אין מקום להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים. בא כוח המשיב הוא מציין את עברו הפלילי הנקי של המשיב. כמו כן, הוא סבור שבמהלך המשפט הוכח שהודאותיו של המשיב במשטרה אינן הודאות אמת. לשיטתו, ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות שחרור לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

4.

לאחר שעיינתי בדברים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת הארכת המעצר בתשעים יום נוספים. העבירות שבהן מעורב המשיב הן מהחמורות בספר החוקים והמסוכנות העולה מהן גבוהה בנסיבות המקרה כפי שהן מתוארות בכתב האישום. המשיב הודה בחקירתו בביצוע המעשים ושיחזר אותם. להודאותיו יש תימוכין, כפי שציין בית המשפט המחוזי, בראיות נוספות. בנסיבות שבענייננו, אין לומר כי קצב ניהול המשפט – המצוי כעת בשלב ההוכחות כאמור – אינו משביע רצון במידה שיש בה כדי להטות את הכף לטובת שחרורו של המשיב, חרף מסוכנותו הגבוהה ביותר.

הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים יום נוספים החל ביום 14.8.2008 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 4064/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם שביניהם.