בש"פ 6801/02 שושן ברבי נ. מדינת ישראל

העורר, העומד לדין בבית-המשפט המחוזי בעבירת סחיטה ואיומים מאחד, יוסף צורי (להלן: צורי) שעסק בסרסרות, נעצר עד תום הליכי המשפט לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא שקיימות ראיות לכאורה מספיקות, וכי בנסיבות העניין לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. האישום מבוסס על דברי צורי שהפך לסוכן משטרתי ואשר הקליט את השיחות בינו לבין העורר שהסתיימו בתשלום כספים על-ידיו לעורר כדמי-חסות.

בערר שהוגש טענו סניגוריו, תוך התייחסות לפרטי פרטים של חומר הראיות, כי לא ניתן לסמוך על צורי, כי דבריו רצופים סתירות, האיש הוא עבריין, וכי, על-כל-פנים, וזאת טענתם העיקרית, התמלילים של השיחות שהוקלטו בינו לבין העורר, סותרים את גרסתו.

עיינתי בחלקים הרלוונטיים של התמלילים (עמ' 17-16) ולא מצאתי יסוד לטענה הזו. נהפוך הוא, התמלילים תואמים את דברי הסוכן בכללותם והסגנון האדנותי של העורר כלפי צורי אף מחזק את הדברים.

העורר גם לא הכחיש קבלת כספים מצורי וקיימת גם עדות אובייקטיבית של נהג מונית שהוביל את הכסף. בנוסף, הודה העורר באחת מחקירותיו במשטרה כי הוא מקבל דמי-חסות. כך לפחות נשמע מהשיחה המוקלטת. הסניגורים טוענים לפירוש אחר אך גם מבלי להתייחס לדברים כלליים אלה, מכלול הראיות הוא בעוצמה מספקת למעצר.

לעורר עבר פלילי מכביד, בעיקר בעבירות אלימות, ובנסיבות אלה נראה לי כי לא ניתן היה להסתפק בחלופת מעצר. אין איפוא מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, ואני דוחה את הערר.