בש"פ 6809/97 דוד נקש נ. מדינת ישראל

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של עיסקה בסם, בניגוד לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג1973 -, והחזקת סם, בניגוד לסעיף 7(ג) לפקודה. בית המשפט המחוזי בחיפה החליט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

החלטת בית המשפט המחוזי התבססה בעיקרה על הודעותיה המפלילות של אחת רימה אלפרייב (להלן: "רימה" ), אשר מהודעותיה במשטרה מיום 8.10.1997 ו9.10.1997- עולה כי היא רכשה מן העורר 400 כדורי " אקסטזי ". את מחצית התמורה עבור הכדורים העבירה לעורר במעטפה לבית קפה "הפנס", אותו נהג העורר לפקוד.

בית המשפט המחוזי עמד על כך שהעורר ניסה בהודעתו במשטרה מיום 13.10.1997 לתת הסבר "תמים" להעברת הכספים מרימה אליו:

"המשיב בהודעתו מה13/10/1997- סותר טענה זו. לטענתו ביקש מרימה להשיג לו בחורה שתטפל באימו , מאחר שאימו עיוורת ואביו אינו בין החיים. לטענתו מסר לרימה 5000 ש"ח כדי שתביא לאמו אישה שתטפל בה.

מאחר ורימה לא הצליחה להביא אף אחת החזירה לו חצי מהסכום, היינו, 2500 ש"ח, במעטפה במונית לבעל הפנס".

אולם, בית המשפט המחוזי כינה את גרסת העורר כתמוהה. לדעת בית המשפט קמא, "מקובל לשלם לעובד רק לאחר שיבצע את עבודתו ולא לפני שיודעים באם הוא מתאים לעבודה". "גם אם משלמים כסף, 5000 ש"ח זהו סכום גבוה שאינו עומד במבחן ההגיון בנסיבות הענין ". כן "נשאלת השאלה, מדוע לא מסר הנאשם באמרתו הראשונה מייד כשנעצר ע"י המשטרה על הקשר שלו עם רימה ? הרי אפשר לצפות שדבר פשוט כמו להשיג בחורה שתסייע לאימו

ייאמר מיד בתגובה להאשמות חמורות של סחר בסמים". ובנוסף לכך, "ממעקב אחר שיחות הפלאפון ... מגלים כי בתאריכים הרלבנטיים לביצוע עיסקת סחר בין המשיב לרימה היה רצף אינטנסיבי של שיחות ביניהם כולל שיחות לטלפון הציבורי המצוי בסמוך לביתה של רימה".

לפיכך, יש לדעת בית המשפט קמא "ראיות לכאורה שיש בהן כדי להצדיק את מעצרו של המשיב עד תום בירור דינו".

2.

לטענת באת כוחו המלומדת של העורר עולה מחומר החקירה כי העורר היה מעורב עם רימה בעסקים פליליים, שאינם קשורים כלל לעבירות הסמים בהן הוא מואשם. מדובר בעסקים פליליים הקשורים בנערות ליווי. על פי הטענה העלה העורר גירסה זו בפני חוקרי המשטרה עוד באותו היום שבו "המציא" את הגירסה בדבר העוזרת לאמו. גירסה זו באה לידי ביטוי בזכרון

דברים שרשם סנ"צ יצחק טיילר , ראש ימ"ר חיפה, בתאריך 13.10.1997, ולפיה:

"היום בתאריך 13/10/1997 בשעה 1700, בעת שהייתי בחדרו של פקד ברזילי בחקירה עם העצור דוד נקש, במהלך השאלות והתשובות שנשאל נקש לענין מתן ה5000- ש"ח לרימה אלפרייב , [טען נקש] שמקור הכסף כאילו בא מאימו , וכן שה2500- ש"ח שרימה שלחה לו במעטפה ע"י נהג מונית למסעדה "הפנס" בנהריה . אמרתי לחשוד כי בנושא זה אימו

תיחקר. הנ"ל אמר לי: 'תראה, טיילר , אמא שלי תגיד הכל מה שיאמרו לה, וחוץ מזה - נושא הכסף לרימה קשור בענין אחר פלילי, שאני כעת לא יכול לפרט, כי מעורבים אנשים אחרים. אבל במשפט במידה ולא תהיה לי ברירה, אז אני אפתח את הסיפור, ואני אביא עדים לבית המשפט'. אז פניתי לדוד נקש, ושאלתי אותו אז מה הטעם בחקירת אמו לענין הכסף. השיב החשוד: 'נכון. אין טעם לחקור את אמי בנושא'".

לחיזוק נוסף לגירסה זו מפנה באת כוח העורר לזכרון

דברים שרשם יום לפני כן, 12.10.1997, פקד אריה ברזילי, ובו נאמר:

"העצור אמר: '... מחר אחרי שאני אדבר עם עורך הדין, אני אמסור הכל, וזאת אחרי שעורך הדין צריך לדבר עם הבן-אדם [אשר] אני מפחד לסבך אותו, ואחרי שעורך הדין ידבר איתו , אני אענה על כל השאלות שתשאלו'".

יצויין כי באותו יום סירב העורר כלל לענות לשאלות חוקרו, פקד ברזילי. עוד יצויין כי בטיעוני באת-כוחו של העורר בפנינו התחוור כי האיש אותו לא היה מעוניין העורר לסבך הוא אחיו.

3.

אכן, בגירסה זו של העורר, אם תמצא אמינה, יש כדי לענות על התמיהות אותן מצא בית המשפט קמא לגבי גירסתו

הראשונה של העורר. היא מסבירה מדוע לא חשף אותה העורר כשנעצר; היא מסבירה גם את הקשר הטלפוני האינטנסיבי בין העורר לבין רימה, לרבות שיחות הטלפון לטלפון הציבורי שבקרבת ביתה (במסגרת עסקי נערות הליווי). כן יש בה כדי להחליש את התמיהות לגבי התשלום טרם שהתברר כי העובדת מתאימה לעבודה המיועדת לה, וגם לגבי גובה הסכום, שאולי מעורר ספקות לגבי שכירת עוזרת לאמו של העורר אך לא בהכרח לגבי עסקי נערות הליווי. ולא זו בלבד אלא שגירסתו של העורר בדבר מעורבותו עם רימה בעסקי נערות ליווי איננה תלושה מן המציאות, שהרי רימה עצמה מודה, בהודעתה במשטרה מיום 8.10.1997, בדבר מעורבותה הפעילה בעסקים אלו.

4.

באת כוח העורר טענה כנגד אמינותה של רימה, ועל כך כי הודעותיה במשטרה רצופות שקרים. כן טענה כי רימה קיבלה טובת הנאה מהמדינה, ולא הוגשו נגדה כתבי אישום בנוגע לעבירות בהן היתה מעורבת, כפי שעולה מהודעתה שלה (מתאריך 8.10.1997). לפיכך עדותה במשפטו של העורר תהא טעונה סיוע (סעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א1971 -).

5.

לדעתי אין בטענות העורר כדי להביא לקבלת עררו. מקריאת הודעותיה של רימה כמכלול אחד עולה כי חושפת היא בפני חוקריה מסכת של מעשים פליליים בהם היתה מעורבת. מבלי להביע עמדה בשלב מוקדם זה לגבי מהימנותן של ההודעות, הן של העורר והן של רימה, לא ניתן לומר כבר בשלב זה כי גירסתה

של רימה מתכרסמת במידה כזאת עד שספק הוא אם גירסתה תתקבל. כשם שלא ברור מחומר הראיות כי אכן קיבלה רימה טובת הנאה. על פני הדברים אין הגיון בכך שרימה תחשוף בצורה מפורטת את מעורבותה בעבירות הקשורות לנערות הליווי, תוך הפללת אחרים, אך תימנע בכוונה מלחשוף את העורר כמעורב בפרשיות אלו (כפי שעולה מגירסתו שלו). אין כל הסבר לקושי מדוע תעדיף רימה "לשבץ" את העורר דווקא כמעורב בעבירה אחרת, היא עבירת הסמים בה הוא מואשם, למרות שבה - לגירסתו - אין לו כל נגיעה, ולא תערב אותו בעבירות האחרות.

6.

פועל יוצא מכך שאין לקבל את טענתו של העורר כי המשיבה לא עמדה בנטל להביא ראיות לכאורה בדבר מעורבותו במעשים המיוחסים לו.

לפיכך, דינו של הערר להידחות.