בש"פ 6812/08 וורטאו טקלה נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש ביום 29.3.2008 כתב אישום הכולל את האישומים הבאים: ניסיון תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובר ציבור. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 26.6.2008, בסמוך לשעה 20:00, הגיע שוטר לקיבוץ עינת לאחר שנתקבלה קריאה כי אדם שיכור שוכב על דשא בחצר פרטית בקיבוץ. העורר, כך נטען, סירב להזדהות בפני השוטר. כאשר הובא העורר לתחנת המשטרה בראש העין, הוא אמר לשוטר אחר את הדברים הבאים: "מי אתה בכלל, אני לא מדבר אליך יא בן זונה". לפי הנטען, כאשר ניסה השוטר להוציא דבר מה חשוד מידו, ניסה העורר לנשוך אותו פעמיים.

בית משפט השלום בפתח תקווה, לאחר שקיבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר, קבע כי יש לעצרו עד לתום ההליכים כנגדו. בית משפט השלום מצא כי מתקיימת בענייננו עילת מסוכנות. זאת, לאור המיוחס לעורר בכתב האישום, לאור בעיית השכרות ממנה הוא סובל וכן לאור עברו הפלילי, הכולל, בין היתר, ביצוע עבירות אלימות בהיותו בגילופין. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי המדובר בדר רחוב אשר קיים חשש כי יימלט ולא יתייצב להמשך הדיון במשפטו. בית משפט השלום ציין כי העורר סירב לקבל טיפול במסגרת סגורה וארוכת טווח – כפי שהומלץ בתסקיר המבחן – וכי הוא מסכים לקבל טיפול במסגרת טיפולית פתוחה בלבד לאחר שישוחרר ממעצרו. לנוכח עילות המעצר ולאור היעדר חלופת מעצר כלשהי (ואף לא מקום מגורים שבו ישהה העורר), הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר.

בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהגיש העורר כנגד החלטה זו. בהחלטתו מיום 27.7.2008, קבע בית המשפט המחוזי כי:

חוששני, כי היעתרות לבקשתו, דהיינו לשחרר את העורר בערבות עצמית בלבד ולאפשר לו, לאחר שחרורו, להשתלב במסגרת פתוחה כלשהי, הנותרת כתעלומה בשלב הזה, היא שליחתו של העורר לגורלו, מבלי כל סיוע לו על ידי המערכת ומבלי לסייע לו להשתקם...

אילו היה עניין לנו למי שלא ביצע, לכאורה, מעשים של עבירה, הרי שיכול הוא לנהוג כחפצו, כולל להתקיים כדר רחוב, אף מבלי להיזקק לחסדיה של המערכת. אלא שלא זה המצב. המדובר במי שתלוי ועומד כנגדו כתב אישום וקיימות ראיות לכאורה כנגדו בביצוע לפחות עבירה אחת של אלימות. בעברו של העורר הרשעה של ממש בעבירה מן הסוג הזה, בגינה ריצה עונש מאסר ממשי בן כשנה. ניסיון לשקמו אז, לאחר ששוחרר מן המאסר, כשל.

בנסיבות האלה, אינני רואה כיצד אוכל להיעתר לערר. למעשה, לא הותיר העורר אפשרות כלשהי... כאשר דחה את היד המושטת לו באמצעות שירות המבחן...

אוסיף ואומר גם, כי אפילו ערבות ממשית כלשהי, מלבד ערבות עצמית, אין העורר יכול להציג. בנסיבות האלה אין בידי לקבל את הערר.

כנגד החלטה זו הגיש העורר את הערר המונח בפניי. העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום ועיקר טענותיו מופנות כנגד קיומן של עילות מעצר בעניינו. הוא סבור שבהתנהגות המיוחסת לו בכתב האישום הוא לא סיכן את שלומם של השוטרים "באופן משמעותי המקים עילת מעצר". העורר טוען כי העבירות שביצע בעבר, בוצעו על רקע מערכת היחסים שהיתה לו לפני כשלוש שנים עם בת זוגו, וכי העבירות שמיוחסות לו כעת בוצעו לקראת סוף תקופת המאסר המותנה, בעת שהוא היה שרוי בגילופין ולא יכול היה לקשור בין מעשיו לבין אפשרות הפעלת המאסר המותנה. הוא מציין כי הוא אינו מכור לסמים וכי לא ביצע עבירות רכוש לצורך מימון צריכת אלכוהול. כן הוא מדגיש את נסיבותיו האישיות הקשות. לשיטתו של העורר, ניתן להתגבר על הקושי בהמצאת הזמנות לדין, קושי הנובע מהיותו דר רחוב, אם ייקבע שעליו להתייצב בתחנת המשטרה אחת לשבוע. העורר טוען כי הליך המעצר לא נועד לשם הפעלת לחץ על עבריין להשתקם, אלא נועד לצורך איון עילת מעצר חוקית הקיימת כנגדו.

דין הערר להידחות. בדין קבעו בית משפט שלום ובית המשפט המחוזי כי מתקיימות בענייננו עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש מהימלטות מפני הדין. עילת המסוכנות היא הדומיננטית בענייננו. מהתנהלותו של העורר עד כה ניכר כי לבעיית ההתמכרות לאלכוהול שממנה הוא סובל מתווספת תופעה של אלימות בשכרות. מסוכנותו של העורר משתקפת בהתנהגות המיוחסת לו בכתב האישום, שלפיה בהיותו במצב של שכרות הוא לא היסס מלנסות לנשוך שוטר. בעיית האלימות של העורר עולה גם מעברו הפלילי. מעצרו של העורר לא נועד להפעיל עליו לחץ להסכים לגמילה במסגרת טיפולית סגורה. הגישה האוהדת שהפגינו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כלפי חלופת המעצר של מסגרת טיפולית סגורה נובעת מכך שמסגרת זו תפחית משמעותית ממסוכנותו של העורר – כיוון שלא יתאפשר לו לשתות לשוכרה ולהגיע למצב שבו קיים סיכון שינהג באלימות – וכן תצמצם את החשש שהוא יימלט מההליכים המשפטיים כנגדו. לא מצאתי מקום לשנות מהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. אם יסכים העורר להתחיל בתהליך גמילה במסגרת טיפולית סגורה ארוכת-טווח, יוכל הוא, בכל עת, להגיש לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר עד תום ההליכים. הוא יוכל לעשות כן – בכל מקרה – בתום חודשיים ימים מיום מתן ההחלטה הראשונה בבית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.