בש"פ 6812/13 חן קדושים נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט

צ' קאפח ) במ"ת 8926-09-13 מיום 7.10.2013, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע והליכים

1.

ביום 29.5.2013 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו שני אישומים בגין עבירות הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי המתואר בכתב האישום, העורר שוכר ומתגורר, מיום 15.11.2012, בדירה שבבעלותו של אדם בשם צ'ארלס שלום טייב, הממוקמת בקומת קרקע של בניין מגורים בהרצליה. ביום 26.8.2013 בשעה 21:50 או בסמוך לכך, הגיע העורר לחצר הבניין ושילח אש בחלון הדירה במטרה, לכאורה, להצית את תכולתה. עד ראייה שהיה במקום כיבה את האש. נטען כי זמן קצר לאחר מכן שב העורר לחצר הבניין ושילח אש בדירה בשנית, גרם לבעירה בתוך הדירה ונמלט מן המקום באמצעות אופנוע. האש כובתה על ידי כבאית שהוזעקה למקום.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 15.9.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר והורה על הכנת תסקיר מבחן בעניינו. בהחלטתו זו קבע בית המשפט כי קיימים שני עדי ראייה אשר הודעותיהם במשטרה משלימות זו את זו, כאשר העד הראשון שמתגורר בשכנות לעורר (להלן: סייאן ) ראה בבירור, לטענתו, את העורר מבצע את ההצתה הראשונה ואילו העד השני, שעובד כשומר במלון סמוך לזירת האירוע (להלן: רבינוביץ' ), הבחין בעורר עוזב את המקום כשהוא רכוב על אופנועו מסוג סוזוקי לאחר ההצתה השנייה. לעניין הסתירה לכאורה בין העדויות, שמתבטאת בכך שסייאן סיפר כי העורר לבש חולצה שחורה בעוד שרבינוביץ' תיאר אותו לבוש בחולצה לבנה, קבע בית המשפט כי המסקנה המתבקשת היא שהעורר החליף חולצה בזמן שבין ההצתה הראשונה לבין עזיבתו את המקום לאחר ההצתה השנייה בכדי למנוע את זיהויו. כמו כן, נקבע כי האליבי שבפי העורר, לפיו שהה בקיוסק שבבעלותו בשעת האירוע, אינו משכנע, שכן מעדות עובדת בקיוסק עולה כי הלה נעדר מהקיוסק בשעות ההתרחשות של ההצתות. כן קבע בית המשפט כי הוא אינו נדרש לבחון את שאלת המניע להצתה נוכח התשתית הראייתית האמורה.

3.

ביום 6.10.2013, הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר. מהתסקיר עולה כי העורר מוכר לשירות המבחן בשל מעורבותו הקודמת בפלילים משנת 2008. כיום, העורר בן 25 הינו ואב חד הורי לילד בן 5 אשר מתגורר אצלו במשמורת מלאה. מתואר כי אם בנו של העורר ניתקה עימו קשר במהלך ריצוי עונש מאסר קודם אשר הושת עליו בגין הרשעתו בעבירות מין ואלימות. על אף שלטענת העורר מאז שחרורו מהמאסר הקודם הוא מנהל אורח חיים תקין, נמצא כי תלויים ועומדים נגדו שני תיקים משנת 2012 המייחסים לו עבירות אלימות כלפי בת זוגו (עימה הוא מעוניין להינשא לטענתו), בעילה שלא בהסכמה ועבירות של מרמה וזיוף. על בסיס עברו הפלילי של העורר, התייחסותו למצבו וכן לעבירה מושא ערר זה (עליה הוא לא לוקח אחריות), קבע שירות המבחן כי קיים סיכוי גבוה להישנות התנהגות אלימה מצידו בעתיד, כשתוצאותיה עלולות להיות חמורות. כמו כן, נקבע כי אין בחלופת המעצר המוצעת על ידו כדי לאיין את מסוכנותו. מפגישות של שירות המבחן עם הוריו של העורר, המפקחים המוצעים לצורך חלופת המעצר, עולה כי על אף רצונם ליצור עבורו מסגרת סמכותית ומציבת גבולות, הללו מתקשים לבחון את מצבו והתנהגותו באופן ביקורתי ומציאותי ועמדתם כלפיו מתבטאת במגננת-יתר. על כן ההורים נמצאו בלתי מתאימים כמפקחים. כך גם נקבע לגבי בת זוגו אשר מנהלת עימו קשר שמאופיין בחוסר יציבות ותלות רגשית מצידה. משכך, לא מצא שירות המבחן להמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

4.

בהתבסס על התסקיר הורה בית המשפט המחוזי, ביום 7.10.2013, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. מעבר לאמור בתסקיר, קבע בית המשפט כי נוכח עברו הפלילי העשיר של העורר ומעורבותו במגוון של עבירות, וביניהן כאלו שמקימות חשש לשיבוש ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, כמו גם העובדה שריצה בעבר עונשי מאסר בלתי מבוטלים, לא יכול בית המשפט לתת בו את האמון הדרוש לשם שחרורו לחלופת מעצר, באשר היא.

מכאן הערר שלפניי.

טענות הצדדים

5.

בטענותיו משיג העורר על קביעת בית המשפט המחוזי כי קיימות נגדו ראיות לכאורה במידה מספקת לצורך מעצרו עד תום ההליכים. ראשית, נטען כי קיימת סתירה בין שתי ההודעות שמסר סייאן – הראשונה בזירת האירוע כפי שמתאר השוטר שטרן שחקר אותו, והשנייה בתחנת המשטרה מאוחר יותר. סתירה זו, כך נטען, מתבטאת בתיאור אופן ההצתה הראשונה וזיהוי העורר. העורר סבור כי הודעות אלו לא יכולות לדור בכפיפה אחת. זאת ועוד, נטען כי מתיאור האירוע ואופן ביצוע העבירה כפי שהוא עולה מהודעותיו של סייאן ניתן היה לצפות שימצאו במקום ראיות פורנזיות של בדים שרופים, אולם בבדיקות של זירת האירוע שנערכו על ידי חוקרים ואנשי מז"פ לא נמצאה כל ראייה להצתה. כך או כך, לפי הודעותיו של סייאן הוא כלל לא ראה את ההצתה השנייה, והעובדה שלטענתו זיהה את העורר כמי שביצע את ההצתה הראשונה אינה מלמדת דבר על מעורבותו של העורר בהצתה השנייה. שנית, הודעתו של רבינוביץ', לפיה ראה את העורר יוצא מכיוון הדירה ועוזב את המקום כ-10 דקות לפני פרוץ השרפה, אינה מהווה הוכחה או השלמה להודעתו של סייאן לעניין מעורבות העורר בהצתה השנייה. כן נטען כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלה שגיאה עובדתית בקובעו כי לפי הודעת רבינוביץ', בטרם עזיבתו של העורר את מקום האירוע על אופנוע הסוזוקי, עזב את המקום אדם, שזהותו אינה ידועה, רכוב על אופנוע מסוג טי-מקס, כשהוא נמלט במהירות מהמקום תוך קיפול לוחיות הרישוי של אופנועו. שגיאתו של בית המשפט נוגעת לזמני עזיבתם של העורר ונהג הטי-מקס וליחס ביניהם, שכן מהודעתו של רבינוביץ' עולה כי אותו נהג טי-מקס עזב את המקום עם פרוץ השרפה, ואילו העורר עזב את המקום עשר דקות

לפני כן , ולא לאחר מכן כפי שקבע בית המשפט. העורר סבור כי לשגיאה זו משמעות רבה לעניין התשתית הראייתית הקיימת נגדו, שכן הודעתו זו של רבינוביץ' קושרת את נהג הטי-מקס בקשר ישיר להצתה השנייה. כמו כן טוען בא כוח העורר כי התנהלותו הנינוחה של העורר המתוארת על ידי רבינוביץ' אינה התנהגות המאפיינת את מי ש"זה עתה" לקח חלק באירוע עברייני.

יתר על כן, בא כוח העורר מעלה בשנית את הסתירה בין הודעותיהם של עדי הראיה לעניין צבע החולצה שלבש העורר. לעמדתו, נתונים סותרים אלו, כמו גם קביעתו של בית המשפט המחוזי בניסיון ליישבם זה עם זה, אינם עולים בקנה אחד עם השכל הישר. זאת ועוד. העורר ממשיך לאחוז בטענת האליבי שהציג בחקירתו לפיה, כאמור, בשעות הרלוונטיות היה בקיוסק שבבעלותו, משם יצא עם קבלת שיחת טלפון משכנו (להלן: אהרון ) שהודיע לו כי דירתו נשרפה. העורר מטעים כי הוא הגיע מיוזמתו לזירת האירוע וכן בשלב מוקדם ביותר של החקירה "התחנן", כלשון בא כוחו, שיבדקו את מצלמות האבטחה בקיוסק. נוכח כל האמור סבור העורר כי לא הוכחה תשתית ראייתית מספקת לצורך מעצרו.

לבסוף, לעניין חלופת המעצר טוען העורר כי התסקיר "חוטא", כלשון בא כוחו, וכי חלק מן העבירות בהן התמקד שירות המבחן אירעו בשנת 2005, כאשר העורר היה עדיין קטין, ונידונו בבית משפט לנוער, ומכאן שאין לייחס להן משקל גבוה.

6.

לטענת המשיבה, התשתית הראייתית הלכאורית נגד העורר מבוססת דיה לצורך מעצרו. ראשית, הודעותיהם של שני עדי הראייה מציגות יחד לוח זמנים אשר מקיים תשתית ראייתית להוכחת ביצוע שתי ההצתות. הודעותיהם של סייאן ורבינוביץ' תואמות אחת את השנייה בפרטים מזהים של העורר כגון העובדה שלבש מכנסיים קצרים והרעש הייחודי של האופנוע של העורר אשר ככל הנראה שמעו שניהם באותה נקודת זמן. אשר להודעתו של רבינוביץ' לעניין אופנוע הטי-מקס, ניתן אולי להסיק כי לעורר היה שותף בביצוע העבירות, אולם אין בנוכחותו של אדם נוסף כדי לסתור את הראיות בדבר נוכחותו של העורר במקום, כך באת כוח המשיבה. לצד זה, נטען כי קיימות ראיות המפריכות את טענת האליבי של העורר. המשיבה מזכירה כי לטענתו הוא היה בקיוסק בזמנים הרלוונטיים, ועזב לכיוון זירת האירוע לאחר קבלת שיחת הטלפון מאהרון. בבדיקה שערכה המשיבה התברר כי מצלמות אבטחה שממוקמות בקיוסק תיעדו את הגעתו של העורר, בשעה 22:40, 25 דקות לאחר ההצתה השנייה, ועזב בשעה 22:53. כמו כן, העובדת שעבדה בקיוסק באותו יום אישרה את הגעתו של העורר שתועדה במצלמות. בנוסף, מפלט השיחות של העורר עולה כי אותו אהרון התקשר לעורר 7 דקות לאחר עזיבתו את הקיוסק שתועדה במצלמות. באת כוח המשיבה סבורה כי ראיות אלו מקעקעות את טענת האליבי ומחזקות את התשתית הראייתית שתוארה.

לעניין חלופת המעצר, מדגישה באת כוח המשיבה את חומרת העבירות אשר בוצעו בזו אחר זו, ובפרט כשמדובר בהצתת דירת מגורים שפוטנציאל הנזק בה הוא משמעותי. כן נטען כי עברו הפלילי של העורר חמור ביותר, וטיבן של העבירות בהן הורשע בעבר (כגון, הטרדת עד) מקים חשש לשיבוש הליכי משפט. כמו כן, תסקיר המעצר שנערך בעניינו של העורר הוא שלילי ונמצא כי רמת הסיכון להישנות העבירות מצידו היא גבוהה. גם באשר למפקחים ההתרשמות היא שלילית. משלא קיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהמלצה כה ברורה של שירות המבחן, אין מקום להסתפק בחלופת מעצר.

דיון והכרעה

7.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את חומר הראיות המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. כלל הוא כי בשלב זה, בעת בחינת תשתית ראייתית לכאורית, יבדוק בית המשפט האם הראיות הגולמיות שבידי התביעה מקימות סיכוי סביר להוכחת אשמתו של העורר לאחר קיום הליך הוכחות (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 147 (1996)). עקרון זה ילווני בבחינת התשתית הראייתית שהונחה לפניי.

8.

כמתואר בטענותיה של המשיבה, התשתית הראייתית הלכאורית שהוצגה מבוססת על שני אדנים – הראשון, הודעותיהם של שני עדי ראייה אשר מלמדות לכאורה על השתלשלות האירוע. סייאן מסר בהודעותיו כי ראה את העורר מבצע את ההצתה הראשונה, אשר לא צלחה, כשהוא מבחין בו מחוץ לבניין מבעד לחלון דירתו ומזהה אותו. לצד זה, קיימת הודעתו של רבינוביץ' אשר זיהה את העורר בעודו עוזב לכאורה את דירתו מספר דקות לפני פרוץ השרפה שנגרמה כתוצאה מההצתה השנייה. האדן השני עניינו בראיות המפריכות את טענת האליבי של העורר, ובהן צילומי האבטחה בקיוסק אשר תיעדו את רגע הגעתו ורגע עזיבתו של העורר בניגוד ללוח הזמנים הנטען על ידו, הודעתה של עובדת הקיוסק אשר נכחה בקיוסק באותו היום, וכן פלט השיחות המלמד על שעת שיחת הטלפון בין העורר לבין אהרון בעקבותיה יצא העורר לכיוון דירתו.

9.

לעמדתי, כמו שקבע גם בית המשפט המחוזי, יש באדנים אלו יחדיו כדי לבסס תשתית לכאורית מספקת לצורך מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עדי ראייה, כאמור, זיהו את העורר באופן ברור בזירת האירוע, בסיטואציות נפרדות ובזמנים שונים, כאשר אחד מהם מזהה את העורר כמי שמשלח אש בכיוון הדירה. זיהויים אלו מקבלים חזוק יתר נוכח היכרותם המוקדמת של העדים עם העורר. כמו כן קיימות ראיות אשר אם תוכח מהימנותן, יש בהן על פניו כדי להפריך את טענת האליבי של העורר. יוער כי בערר שלפניי לא העלה העורר טענות המנסות להזים את הראיות המפריכות לכאורה את טענת האליבי שבפיו.

10.

לצד זה, טענותיו של העורר אינן מביאות לכרסום בתשתית שנקבעה בבית המשפט המחוזי. ראשית לעניין עדי הראייה. כאמור, העורר טוען לסתירה בין הודעותיו של סייאן לגבי ההצתה הראשונה. בהודעתו במשטרה מסר סייאן כי בתחילה לא ראה את פניו של העורר מכיוון שהיה בחוץ חושך באותה עת, ולאחר שהדליק סמרטוט וניסה באמצעותו להדליק את חבלי הכביסה של הדירה, האש האירה את פניו והוא הצליח לזהותו. מנגד, טוען העורר כי בהודעתו הראשונה, אשר נגבתה ממנו בזירת האירוע על ידי השוטר שטרן, טען סייאן שראה את העורר מגיע עם "בקבוק תבערה" ומשליך אותו לתוך הדירה. מדו"ח הפעולה של השוטר שטרן שהוגש על ידי המשיבה עולה כי העורר זוהה כמי שהגיע למקום כשבידו סמרטוט ובקבוק ובהמשך נצפה כשהוא מצית את הסמרטוט וזורק אותו לתוך הדירה. בהודעה של סייאן מיום 27.8.2013 הוא מסר כי הוא ראה את העורר "עושה אש" בעזרת מצית ומקרב אותה לחלון הדירה, ובהודעה מיום 28.8.2013 מסר כי מקור האש היה חולצה בוערת מתחת לחלון הדירה (אותה הדליק העורר). בשתי הודעותיו של סייאן במשטרה הוא חוזר על כך שהבחין באש מתחת לחלון דירתו של העורר, אותה ניסה העורר לקרב לחלון הדירה במטרה, לכאורה, לגרום לשרפה. למרות שקיימים הבדלים בין ההודעות, דומה על פניו כי ליבת הדברים זהה. התיאור השונה במעט של השתלשלות האירוע טעון בחינה במסגרת ההליך העיקרי, אולם אין בכך כדי להשמיט את הקרקע מתחת להודעותיו של סייאן ולשלול את ערכן הראייתי. הודעה זו של עד הראייה אשר מכיר את העורר היכרות מוקדמת ואשר זיהה אותו מיד, באופן יזום לחלוטין, בהגעתו לזירת האירוע, מהווה ראייה לכאורה להוכחת ביצוע ההצתה הראשונה על ידי העורר. לעניין הודעתו של רבינוביץ', ראיתי מקום לקבל את טענת באת כוח המשיבה לפיה נוכחותו של נהג הטי-מקס בזירת האירוע והעובדה שעשוי להיות לו חלק בביצוע העבירות אינה שוללת את מעורבותו של העורר בעבירות. אעיר כי התנהגות העורר בעזיבתו את המקום, כפי שהיא מתוארת בהודעתו של רבינוביץ', אינה מלמדת בהכרח על אי-מעורבותו בהצתה כפי שטוען בא כוחו, שהרי מדובר בדירה בה מתגורר העורר ואין זה מפתיע שהוא אינו חושש להיראות בקרבתה ואינו חש צורך לנוס מהמקום מבלי שיבחינו בו והכל בטרם התפרצות השרפה. בהקשר זה יצוין כי דווקא התנהגותו הנינוחה של העורר בהגעתו לזירה לאחר כיבוי השרפה, המתוארת בחלקה האחרון של הודעתו של רבינוביץ', מעלה תמיהות שכן אינה הולמת את מי שזה עתה נשרפה דירתו.

11.

העורר מנסה להיתלות בפער בין הודעות עדי הראייה לעניין החולצה שלבש בערב האירוע, כאשר לפי הודעתו של סייאן ולפי מצלמות האבטחה בקיוסק בו צולם הוא לבש חולצה שחורה, בעוד שלפי הודעתו של רבינוביץ' אשר הבחין בעורר בעזבו את המקום לאחר ההצתה השנייה, כאמור, לבש העורר חולצה לבנה. פער זה אמנם דורש בדיקה, אולם בדיקה זו ראוי שתעשה במסגרת ההליך העיקרי, כמו גם טענות העורר בדבר מהלך החלפת הבגדים וההיגיון שעומד בבסיסו. לעניין ההליך דנן אין בנקודה זה כדי להחליש את התשתית הלכאורית שתוארה לעיל.

12.

זאת ועוד. גם טענותיו של העורר באשר לסוגיית האליבי לא מכרסמות בתשתית הלכאורית הקיימת. טענות העורר בעניין זה נראות לי לכאורה תמוהות, שכן מעבר לעובדה כי קיימות ראיות גולמיות משמעותיות להפרכת טענת האליבי, הכוללות בין היתר את תצלומי האבטחה מהקיוסק ועדותה של העובדת, הרי שגם ניכר חוסר אחידות בגרסתו של העורר, אשר מחד דומה כי אינו חולק על נוכחותו בזירה מספר דקות לפני ההצתה השנייה להודעתו של רבינוביץ', ומאידך עומד מאחורי טענת האליבי שמסר בשלב הראשון של חקירתו כי בשעת האירוע בכלל היה במקום אחר. כפי שתואר לעיל, בא כוח העורר טען רבות לעניין ציר הזמן הנוגע למועד עזיבתו של העורר את זירת האירוע לעומת מועד עזיבתו של נהג הטי-מקס ועל השגיאות, לכאורה, של בית המשפט בעניין זה. תמוהה בעיני העובדה שבא כוח העורר עשה מאמצים לשכנע את בית המשפט כי העורר עזב את זירת האירוע כעשר דקות לפני פרוץ השרפה שנגרמה כתוצאה מההצתה השנייה, כלומר בסביבות השעה 22:05 לפי ציר הזמנים עליו לא חלקו הצדדים (שכן ההצתה השנייה התרחשה בשעה 22:15), בעוד שהוא טוען באותה נשימה כי בזמן זה, ואף לפני כן, ועד לשעה 22:53, היה בקיוסק. מדובר על פניו בטענות עובדתיות סותרות אשר מחלישות לטעמי את גרסתו של העורר בכללותה.

לסיכום, לאור הניתוח האמור הגעתי למסקנה כי חומר הראיות הנוכחי מקים סיכוי סביר להרשעת העורר במיוחס לו.

13.

אשר לשאלת חלופת המעצר, בהתחשב בין היתר בעברו הפלילי של העורר על היקפו וטיבו, לא הוצגו לפניי נסיבות אשר מצדיקות סטייה מהמלצת תסקיר המעצר שנערך בעניינו של העורר. משכך, אין מקום לשחרורו של העותר לחלופת מעצר גם לא זו שהוצעה.

הערר, אפוא, נדחה.