בש"פ 6819/06 מדינת ישראל נ. משה איבגי

א.בקשה להארכת מעצר בתשעים ימים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, החל מיום 5.9.06 או עד למתן פסק הדין בת"פ 1167/05 בבית המשפט המחוזי בנצרת.

ב.כנגד המשיב ועוד שמונה אחרים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת. כתב האישום מייחס למשיב סחר בסם מסוכן והחזקת סם שלא לשימוש עצמי- עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973, קשירת קשר לביצוע פשע ואיומים- עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז- 1977, והסתייעות ברכב לביצוע פשע- עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961.

ג.בקצרה ייאמר, כי לפי הנטען בכתב האישום, ביום 14.11.05, בסמוך לחנות 'איקאה' בנתניה, רכשו הנאשמים 2-1 בכתב האישום סם מסוכן מסוג חשיש במשקל העולה על שלושים ושניים ק"ג, והכניסו את הסם לתא המטען של רכבם. לאחר מכן, כך נטען, הגיעו המשיב ונאשם נוסף למקום ברכב שכור, והנאשמים 2-1 מסרו להם סם מסוכן מסוג חשיש במשקל שישה ק"ג. כן נטען, כי לאחר מעצרו צעק המשיב על השוטרים ואיים עליהם. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים, ובכללם המשיב, עד לתום ההליכים (ב"ש 3237/05).

ד.בהחלטה מיום 2.1.06 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת נ' מוניץ) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. נקבע, כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום, אשר נמנו במפורט. כן נקבע, כי אופיין של העבירות המיוחסות למשיב מלמד על הסכנה הנשקפת ממנו לציבור, וכי נוכח חלקו הממשי בפרשה נשוא כתב האישום ונוכח עברו הפלילי, הכולל מספר הרשעות ובהן גם בעבירות סמים, לא ניתן להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

ה.המשיב הגיש ערר כנגד ההחלטה האמורה (בש"פ 748/06 איבגי נ' מדינת ישראל ). בהחלטת השופט ג'ובראן מיום 6.2.06 נקבע, כי כנגד המשיב אכן קיימות ראיות לכאורה לביצוע המיוחס לו בכתב האישום. כן עמד בית המשפט על חומרת העבירות הנטענות, על עברו הפלילי של המשיב, ועל כך שתלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בן שנים עשר חודשים. נוכח האמור, דחה בית המשפט את הערר.

ו.באשר לקצב ניהול המשפט; עד להגשת הבקשה התקיימו ארבע ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו עשרה עדי תביעה. נמסר, כי מספר מועדי הוכחות, שהיו קבועים – בוטלו, חלקם לבקשתה של באת כוח המשיב. נקבעו שלושה מועדי הוכחות בספטמבר 2006 (אחד מהם כבר חלף – 4.9.06), ונותרו למועד הבקשה כנטען עשרים ושלושה עדי תביעה. במקביל, עתר המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשות לגילוי ראיה חסויה ולקבלת חומר חקירה בתיק מח"ש שנפתח בעניינו.

ז.בבקשה נטען, כי נוכח מסוכנותו של המשיב, הנלמדת הן מהעבירות בהן הוא מואשם והן מעברו הפלילי, נוטה הכף להמשך מעצרו. צוין, כי עסקינן בתיק בו הואשמו תשעה נאשמים, ואשר חלק מן הזמן שנקבע לדיון הוקדש למאמצים להגיע בו להסדרי טיעון. מאמצים אלה נשאו פרי בעניינם של ארבעה מן הנאשמים. כן צוין, כי התארכות משפטו של המשיב נגרמה, בחלקה, בשל בקשות של באת כוח המשיב.

ח.באת כוח המשיב טענה בדיון כי יש מקום לשחרור המשיב לחלופה, כיוון שהזמן חלף במשא ומתן להסדרים עם נאשמים מרכזיים בתיק, ובחלקו בבקשות דחיה מטעם הפרקליטות. לשיטתה נותרו למעלה מארבעים עדי תביעה, מהם מהותיים, וכל הנאשמים שלא הגיעו להסדרי טיעון משוחררים לחלופה; יש איפוא מקום כי גם המשיב יושב במעצר בית.

ט.למשיב ארבע הרשעות קודמות בעבירות איומים, סמים (לרבות סחר בסמים), תקיפת שוטר והפרעת שוטר במילוי תפקידו. בין היתר נגזר עליו מאסר בפועל של 20 חודש באשר לעבירות הסחר בסמים. תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 6 חודשים על עבירות אלימות ואיומים, קרי, גם אחת העבירות הנוכחיות בתוכן. הן בית המשפט המחוזי (השופטת מוניץ ב-2.1.06) והן בית משפט זה (השופט ג'ובראן ב-6.2.06) קבעו כי חלקו של המשיב בעבירות לא היה שולי אלא ממשי ומשמעותי. לפיכך, ועל פי הגישה השיפוטית בעבירות סחר בסמים ובודאי לגבי מי שחזר לסורו, היה מקום למעצר עד תום ההליכים. השאלה היא, האם חל בתום תשעה חודשים שינוי בנקודת האיזון, לעבר זכויותיו של המשיב אל מול העילות שבהחלטת המעצר עד תום ההליכים. תפקידו של בית משפט זה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא הבקרה בעניין זה. הנאשמים המרכזיים בתיק נדונו ל-30 חודשי מאסר (מעבר להפעלת תנאי); נאשם אחר נדון ל-19 חודשי מאסר בפועל (פרוטוקול מיום 11.6.06). תיתכן דעה, כי עונשו של המשיב, אם יורשע ואף לא בגדרי הסדר - ופשיטא שאיני קובע כל מסמרות או דעה בעניין זה - לא יהיה גבוה משל הנאשמים המרכזיים. אין להתעלם גם מאפשרות זו. ואולם, במכלול סבורני כי טרם נעה לפי שעה נקודת האיזון עד כדי שחרורו של המשיב, נוכח המסוכנות הסטטוטורית והקונקרטית הנובעת מעברו בסחר בסמים ומהעבירות לכאורה דהאידנא בתחום זה, לחלופה. מנגד, דומה שעל פי מספרם הרב של העדים, בין לשיטת המדינה בין לשיטת הסניגורית המלומדת, שלוש ישיבות שנקבעו לחודש זה ספק אם יש בהן די, ויש מקום לכאורה לקביעת ישיבות נוספות בהקדם – ובית המשפט המחוזי בודאי ער לכך. לכן אני מאריך את המעצר ב-45 יום מיום 5.9.06. התביעה תפנה ללא דיחוי לבית המשפט המחוזי לקביעת ישיבות נוספות, אם לא עשתה כן עד כה. הבקשה מתקבלת איפוא חלקית על פי האמור.