בש"פ 682/02 עאמר ברכאת נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת מעצר שניתנה בבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הווארי). ביום 21.1.2002, הורה בית המשפט תחילה (בהעדר תובע) על שחרורו של העורר. בהמשך אותו יום הורה על מעצרו מחדש של העורר (בהעדר סניגורו) וקבע דיון למחרת היום במעמד הצדדים. הערר נסוב על ההחלטה השניה.

2.ביום 17.1.2002 הוגש לבית משפט השלום בטבריה כתב אישום נגד העורר המייחס לו עבירת התחזות לאחר, שהייה בלתי חוקית ועבירות על פקודת התעבורה. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית משפט השלום הורה על שחרורו של העורר בערובה בתנאים שנקבעו על ידו. התובע ביקש עיכוב ביצוע לצורך הגשת ערר ובית המשפט נעתר לבקשה והאריך את המעצר עד ה18.1.2002-. ביום 18.1.2002 (שהיה יום ו' בשבוע) הופיע התובע בבית המשפט המחוזי בנצרת. העורר נכח, וסניגורו נעדר. על פי הרשום בפרוטוקול הדיון מסר התובע לבית המשפט כי סיכם עם הסניגור שהמעצר יוארך בהסכמה, ושהדיון ייקבע ליום 20.1.2002 או 21.1.2002, שהיו ימים א' ו-ב' בשבוע. בית המשפט הורה בהסכמה על מעצר של העורר עד להחלטה בערר, וקבע את הדיון ליום 21.1.2002 בשעה 12:00.

3.ביום 21.1.2002, בשעה היעודה, הופיעה תובעת לדיון בבקשה. נמסר לה על ידי פקיד העזר כי הסניגור עו"ד מנסור הודיע כי יאחר. התובעת הודיעה לפקיד העזר כי היא מופיעה במקביל בדיון אחר במבנה בית המשפט, וביקשה שיאתרו אותה באותו הדיון כאשר יגיע הסניגור.

4.באותו היום בשעה 12:35 התייצב הסניגור (במעמד העורר). התובעת לא נכחה. עו"ד מנסור ביקש, על פי הרשום, למחוק את הערר. בית המשפט קבע בהחלטתו כי הדיון בערר נקבע לשעה 12:00, השעה בעת מתן ההחלטה היתה 12:35 ואין הופעה של התובע. על כן הורה בית המשפט למחוק את הערר ולשחרר את העורר בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום. בוצעו כל הליכי השחרור כולל החתמת ערבות והפקדת ערובה. נורמטיבית היה העורר משוחרר בערובה, אך טרם שוחרר פיזית.

5.בינתיים שבה לאולם התובעת (ככל הנראה בשעה 12:45) והסתבר לה כי העורר שוחרר כאמור. על כן הגישה בכתב יד בקשה שכותרתה היא "בקשה לביטול החלטה". בבקשה זו ציינה כי כששבה לאולם הסתבר לה מאנשי ליווי האסירים כי הערר נמחק בהעדר הופעה. נוכח עובדת התייצבותה בשעה היעודה ומסירת מידע לפקיד העזר היכן ניתן לאתרה, התבקש בית המשפט לבטל את החלטתו שניתנה זמן קצר קודם לכן, ולהורות על קיום דיון בערר לגופו של ענין. נעשה ניסיון לאתר את הסניגור, אך הטלפון הסלולרי שלו לא היה זמין. בית המשפט דן בבקשה, הפעם, בנוכחות התובעת והעורר אך בהעדר הסניגור. בית המשפט ביטל את החלטתו מאותו יום בענין מחיקת הערר וקבע דיון למחרת, ה22.1.2002- בשעה 11:00 במעמד הסניגור. עוד הורה בית המשפט כי העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה בערר. זוהי ההחלטה נשוא הערר בשפני.

6.אתמול, 22.1.2002, בשעות הבוקר המוקדמות הוגש הערר. הסניגור ביקש באמצעות המזכירות לקבוע דיון בערר להיום ה23.1.2002-. לבקשתו, קבעתי את הדיון להיום בשעה 10:00. כשקבעתי את הדיון נמסר לי על ידי המזכירות מפי עו"ד מנסור כי באותו יום (22.1.2002) קבוע דיון בבית המשפט המחוזי בנצרת. אלא שבא-כוח העורר ביקש בעקבות החלטתי זו מבית המשפט המחוזי בנצרת, לדחות

את הדיון שהיה קבוע אתמול, עד מתן החלטה בערר הנוכחי. נוכח בקשה זו קבע בית המשפט המחוזי אתמול, במעמד התובע ובמעמד העורר, ובהעדר הסניגור, כי אין מנוס מלדחות את הדיון בבקשה שהיתה קבועה בפניו. הוא קבע דיון למחר ה24.1.2002-, "הכל בכפוף להחלטת בית המשפט העליון".

7.לא למותר לציין כי גם לדיון בפני היום איחר בא-כוח העורר בכ20- דקות, כשהוא תולה את איחורו בהתארכות דיונים בבית המשפט השלום בירושלים בפניו הופיע.

8.בא-כוח העורר טען כי בית המשפט המחוזי בהחלטתו השניה מיום 21.1.2002, חרג מסמכותו בכך שביטל את ההחלטה הקודמת מאותו יום בו הורה על שחרור בערובה, ובפרט שכל תנאי השחרור בערובה כבר בוצעו והעורר היה משוחרר נורמטיבית. עוד טען שלא הוגשה בקשה פורמאלית לעיכוב הליכי שחרור, וודאי לא בכתב, ולא נמסרה כדין לעורר או לבא-כוחו.

9.מתיאור מהלך הדברים עולה כי בשעה שיועדה לדיון ביום 21.1.2002 התייצבה דווקא התובעת, והסניגור הוא שלא התייצב. מפרוטוקול הדיון או ההחלטה לא עולה שנמסר לשופט, באמצעות פקיד העזר, שהתובעת נמצאת בהליך אחר במבנה בית המשפט המחוזי בנצרת. יתכן והיה מקום להמתין לתובעת ולא להורות על מחיקת הערר בהעדרה, אף אם סבר בית המשפט שאין הצדקה להעדרותה. אחרי ככלות הכל גם הסניגור לא התייצב בשעה שהיתה קבועה לדיון. יהא הדבר אשר יהא, הבקשה שהגישה התובעת בכתב לבית המשפט אף שכותרתה איננה "בקשה לעיון חוזר", כאמור בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו1996-) - במהותה היא כזו. בית המשפט מוסמך היה לדון בבקשה זו בפני המשוחרר בערובה - העורר שבפני, כאמור בסעיף 57 לחוק האמור. לא ניתן היה לקיים את הדיון באותו מעמד בנוכחות הסניגור, שלא ניתן היה לאתרו. לכאורה מוטב היה, בנסיבות שתוארו, לקבוע דיון בבקשה במעמד הסניגור, התובע והמשוחרר בערובה בדחיפות עוד באותו יום עצמו, אך אין לומר כי בית המשפט פעל בחוסר סמכות כשהורה את אשר הורה.

10.קשה שלא להעיר שמוטב היה אילו הופיע הסניגור אתמול לדיון בבית המשפט המחוזי בנצרת, במקום לבקש מבית המשפט את דחיית

הדיון בשל כך שהערר נקבע בבית משפט זה להיום (על פי בקשתו). כך ניתן היה לקיים עוד אתמול דיון בבקשה ובית המשפט היה מחליט אם לשחרר את העורר או לעצרו. בנסיבות אחרות יתכן והייתי דנה היום בערר גופו, אך לבא-כוח העורר ניתנה הזדמנות לדיון לגופו של ענין עוד אתמול. בית המשפט המחוזי קבע דיון למחר (הכל בכפוף להחלטתו של בית משפט זה), ויפה עשה.

11.על כן מורה אני כי הדיון בערר גופו יישמע, כפי שנקבע, מחר בבית המשפט המחוזי. בית המשפט יעשה כחכמתו. אין צריך לומר כי הצדדים כולם נדרשים להתייצב בבית המשפט בשעה שנקבעה לדיון ולהישאר בו עד קיום דיון לגופו של ענין. אילו נכחו כולם במקום ובשעה שהיו צריכים להיות - היתה כל התקלה נמנעת.

12. הערר נדחה.