בש"פ 6822/08 ערן אוחיון נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר), לפיה ייעצר העורר עד תום ההליכים בעניינו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (יצוא יבוא ועסקה אחרת בסם מסוכן), יצוא יבוא ועסקה אחרת בסם מסוכן, וניסיון ליצוא ליבוא ולעשות עסקה אחרת בסם מסוכן. על-פי הנטען בכתב האישום, העורר, יוחאי רואימי (להלן: רואימי ), וסוזנה פרייר (להלן: פרייר ) – בת זוגו של רואימי – קשרו קשר לייצא מבלגיה כדורי אקסטזי המכילים MDMA

ולייבאם לאוסטרליה. לשם כך טסו השלושה במחצית השניה של חודש מרץ 2005 לבלגיה. בהגיעם לבלגיה, רכשו רואימי ופרייר כרטיסי טיסה לסידני, אוסטרליה. בסמוך לטיסה העביר רואימי לפרייר מזוודה ובה 40,113 כדורי אקסטזי מוסלקים במשקל של 12.7 ק"ג . ביום 31.3.2005 נחתו השניים בסידני, ועוכבו על-ידי קציני המכס. בעקבות זאת, פרייר הועמדה לדין באוסטרליה ונדונה לעונש מאסר, ואילו רואימי גורש מאוסטרליה.

בפרשה אחרת העורר מואשם כי בשנים 2002-2003 קשר קשר עם יקותיאל אפלוביץ' (להלן: אפלוביץ' ) לייצא מבלגיה כדורי אקסטזי ולייבאם לאוסטרליה. ביום 9.12.2003 שלח העורר, בעצמו או באמצעות אחרים, חבילה לאוסטליה ובה מסגרות עץ אשר מוסלקים בהן כ-30,000 כדורי אקסטזי. שירות המכס הבלגי עצר את משלוח החבילה, ושיגר אותה לדרכה באופן מבוקר לאחר שהוצאו ממנה מרבית הכדורים. כאשר הגיעה החבילה לאוסטרליה עקבה אחריה המשטרה האוסטרלית ולבסוף עצרה את אפלוביץ' שהחבילה ברשותו. אפלוביץ' הורשע במסגרת עסקת טיעון, ריצה עונש מאסר ושב לישראל.

2.

בא כוחו של המשיב הסכים בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי לקיומן של ראיות לכאורה באישום השני, ובאישום הראשון הסכים לראיות לכאורה כי העורר הוא מבצע בצוותא. המדינה מצידה הסכימה שיערך לעורר תסקיר מבחן, וזאת מבלי שהדבר יחייב אותה. בית המשפט המחוזי קיבל לבסוף את בקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

3.

עיקר טענתו של העורר מופנה כנגד השיהוי שנפל לדעתו בהגשת כתב האישום, ולכך שבית המשפט לא נתן משקל ראוי לעובדה שהוכר הצורך בהגשת תסקיר שרות המבחן בשלבים הראשונים של הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי. המדינה הציעה הסבר סביר למועד שבו הוגש כתב האישום, ולא שוכנעתי כי נפל פה שיהוי המצדיק את שחרורו של העורר.

אשר לעובדה כי לא היתה התנגדות מצד המדינה לקבלת תסקיר ולעובדה הנוספת שבית המשפט התיר את הדבר, אין בכך בנסיבות המקרה הזה כדי להביא לשינוי התוצאה. המדינה הדגישה בשעתו כי אין בהסכמתה להגשת תסקיר משום ויתור על עמדתה כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים. מכל מקום, אין באמור בתסקיר כדי לשמש שיקול יחיד או מכריע בהחלטת המעצר. בית המשפט המחוזי מצא כי המדובר בעבירות חמורות ביותר המיוחסות לעורר, ובצדק הדגיש כי מעורבות בסחר בסמים מסוכנים יש עמה מסוכנות רבה וכי רק בנסיבות חריגות ניתן להפיג את המסוכנות בחלופת מעצר. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי כי העובדה שהמפקחות שנבחנו בתסקיר לצורך פיקוח על העורר במקרה של שחרור לחלופת מעצר נמצאו אמינות אין בה די מקום בו מציין התסקיר במפורש כי אין לשלול את הסיכון הנובע מן העורר עצמו. בית המשפט מצא, אפוא, כי במקרה זה לא התקיימו נסיבות שיצדיקו סטייה מן הכלל הרגיל וכי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. במסקנה זו לא נפל פגם ולא קמה עילה להתערב בה.

אשר על כן, הערר נדחה.