בש"פ 6825/12 יאיר בלטי נ. מדינת ישראל

1.

בבית משפט השלום בראשון לציון מתנהל תיק פלילי נגד המבקש (ת"פ 19773-03-12), בגדרו הוגש ביום 12.3.2012 כתב אישום המייחס למבקש עבירות של הונאה בכרטיס אשראי וקבלת דבר במרמה. התיק קבוע בשלב זה להוכחות ליום 4.12.2012.

בקשר עם התיק הנ"ל הוגשה בקשה למעצר המבקש עד לתום ההליכים (מ"ת 19781-03-12). ביום 4.4.2012 החליט בית המשפט (כב' השופטת י' בלכר ), כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש וקיימות גם עילות למעצרו מחמת מסוכנות ומחמת חשש להימלטות מאימת הדין. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי למבקש הרשעות קודמות בעבירות רכוש ומרמה והוא ביצע את המיוחס לו בכתב האישום הנ"ל בעת שהיו תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים. עוד צוין, כי המבקש מסרב באופן שיטתי למסור את כתובת מגוריו ואף מסר כתובות שהתבררו כלא נכונות. כיוון שאותה עת ריצה המבקש עונש מאסר לתקופה של 15 חודש (בניכוי ימי מעצר), שהוטל עליו בת"פ 9940-04-11, מצא בית המשפט לנכון לקבוע כי מאסרו זה של המבקש יהיה בבחינת חלופה למעצרו עד לתום ההליכים. בית המשפט הוסיף, כי על שירות בתי הסוהר להודיע לרשויות התביעה מיד עם היוודע מועד שחרורו ממאסר של המבקש.

2.

בעקבות הליכים שונים בהם נקט המבקש, שמטרתם היתה לבחון אפשרות לשחרור מוקדם של המבקש ממאסרו הנ"ל, פנתה המשיבה ביום 27.8.2012 לבית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 4.4.2012, לפיה "שוחרר" המבקש לחלופת מעצר במסגרת המאסר אותו ריצה. בקשה זו נדונה ביום 30.8.2012 לפני כב' השופטת ר' שרון . בית המשפט החליט, כי די בקיומה של עילת המסוכנות, בעוצמה המצטיירת מההחלטה מיום 4.4.2012, כדי להגיע למסקנה שאין לאפשר שחרורו של המבקש לחלופת מעצר מבלי לקבל תחילה תסקיר מעצר. בית המשפט הורה, שככל שתינתן בעניינו של המבקש החלטה שמשמעותה שחרור מהמאסר שנגזר עליו בת"פ 9940-04-11, הוא ייעצר במסגרת ת"פ 19773-03-12 (מ"ת 19781-03-12) עד למתן החלטה אחרת. עוד הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר ועל קיום דיון נוסף ביום 24.9.2012.

3.

ביום 6.9.2012 התכנסה ועדת שחרורים לדון בבקשה לשחרורו המוקדם של המבקש מהמאסר אותו הוא מרצה מכוח גזר הדין בת"פ 9940-04-11. ועדת השחרורים הורתה על שחרור מוקדם, אך בשל החלטת בית המשפט מיום 30.8.2012 נדחה מועד השחרור עד ליום 10.9.2012. כאמור, ועדת השחרורים היתה מודעת להליך התלוי ועומד בבית משפט השלום בראשון לציון, אך עם זאת הוחלט על ידה, שבהעדר התנגדות של ועדת האלמ"ב לשחרורו המוקדם של המבקש ובהתחשב בכך שהתנהגותו בתחומי הכלא היתה חיובית, יש מקום לשחרורו המוקדם. יובהר, כי על-פי החלטת ועדת השחרורים, המבקש כבר אינו אסיר והוא נותר במעצר מכוח החלטת בית משפט השלום מיום 30.8.2012.

4.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז ערר על החלטת בית משפט השלום מיום 30.8.2012 (עמ"ת 19396-09-12). בית המשפט המחוזי (כב' השופטת הבכירה נ' אהד ) דחה ביום 11.9.2012 את הערר בקבעו כי לא מצא פסול בהחלטת בית משפט השלום לפיה יהא המבקש נתון במעצר עד להחלטה אחרת שתתקבל לאחר הגשת תסקיר המעצר. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי למקרא ההחלטה מיום 4.4.2012 ברור כי כוונת בית המשפט היתה להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים ורק בשל העובדה שריצה אותה עת מאסר בפועל, שאמור היה להימשך חודשים ארוכים, הורה את שהורה. בית המשפט המחוזי ציין, כי החלטת ועדת השחרורים "אינה רלוונטית כלל לעניין התיק נשוא ערר זה".

5.

על החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי מבקש המבקש רשות לערור לבית משפט זה. אף כי הבקשה נוסחה על-ידי המבקש עצמו, הרי שמדובר בבקשה מפורטת והטיעונים נטענו בה בצורה ראויה ומעמיקה. טענתו המרכזית של המבקש היא, שקיימת סתירה בין החלטת ועדת השחרורים לשחרורו לשחרור מוקדם, שפירושה שלא נשקפת ממנו סכנה, לבין החלטת בית משפט השלום לעצור אותו עד למתן החלטה אחרת בהתבסס, בין היתר, על עילת המסוכנות. המבקש טוען כי יש מקום ליתן לו רשות לערור, שכן עניינו מעלה שאלה משפטית בדבר הזיקה שבין החלטת ועדת השחרורים לבין מעצרו.

6.

אינני רואה לנכון ליתן למבקש רשות לערור. הדיון בעיון החוזר בעניין מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים, המתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון, עדיין לא הסתיים. בשלב זה הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר וקבע דיון המשך במועד קרוב (24.9.2012). במועד זה יוכל המבקש לשטוח בפני בית המשפט את מכלול טענותיו, לרבות אלו הנוגעות למשקלה של החלטת ועדת השחרורים. במובן זה אינני בטוח שאין כל רלוונטיות להחלטה האמורה, כנאמר על-ידי בית המשפט המחוזי, אם כי החלטה זו היא נתון אחד מבין שלל הנתונים שעל בית משפט השלום יהיה לשקול עת יגבש את עמדתו בענין הצורך בהותרת המבקש במעצר בפועל. גם אני סבור, כי לא היה מקום לשחרר את המבקש ממעצרו, ללא בדיקה מעמיקה של החלופות האפשרויות, רק נוכח החלטת ועדת השחרורים שמטבעה התייחסה אך לאספקטים מסוימים של המכלול, בעוד שבית משפט השלום אמור להידרש לשיקולים נוספים. מכל מקום, הסוגיה אותה מעלה המבקש עדיין לא זכתה להתייחסות של הערכאה הדיונית, אשר בשלב זה קיבלה אך "החלטת ביניים" עד לדיון המשלים בבקשת המשיבה לעיון חוזר. כאמור, על עצם ההחלטה להותיר בשלב זה את המבקש במעצר עד למתן החלטה בבקשה הנ"ל, אין מקום ליתן רשות לערור, הן משום שאין היא מעוררת סוגיה כללית שתצדיק זאת והן משום שלגופו של עניין אין להתערב בה בהיותה ראויה.

הבקשה נדחית.