בש"פ 6829/96 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. קדמי יעקב ואדית

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ו' אלשיך), שקיבל את ערעור המשיבים על החלטה שניתנה על-ידי ראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי".

1.המבקש פתח נגד המשיבים הליכי הוצאה לפועל על בסיס פסק דין. לאחר פתיחת ההליכים הסכים המבקש לקבל 32 שיקים מקרובת משפחתם של המשיבים. שיקים אלה היו אמורים להיפרע בתקופה של שנתיים וחצי. במכתבה של באת כחו של הבנק, שאישרה הסדר זה נכתב, בין היתר: "עם פרעונם בפועל של השיקים במועד הנקוב בהם יחשב החוב כמסולק. אי פרעון מי (!) מהשיקים יעמיד החוב כולו לפרעון מיידי כתום שבוע." 30 השיקים הראשונים נפרעו כסדרם. אולם שני השיקים האחרונים לא נפרעו. כעבור כשנה וחצי ממועד פרעונם של שיקים אלה קיבלו המשיבים אזהרות חוזרות מלשכת ההוצאה לפועל. בבירור שקיים בא-כחם עם באת כחו של המבקש הודיעה זו, כי נוכח אי-פרעונם של שיקים אלו חידשה את הליכי ההוצאה לפועל. בשלב זה שלחו המשיבים לבאת כחו של המבקש שיק בסכום שני השיקים שלא כובדו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. השיק נפדה אולם באת כחו של המשיב הודיעה, כי היא זוקפת אותו על חשבון החוב הקיים בתיק ההוצאה לפועל. לפיכך הגישו המשיבים בקשה ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו בטענת "פרעתי". ראש ההוצאה לפועל (הרשמת י' אחימן) קיבלה את מקצת טענותיהם של המשיבים (באשר לכך שבאת כחו של המבקש לא דיווחה ללשכת ההוצאה לפועל על ביצוע מספר תשלומים ) אך קבעה, כי משלא שולמו שני התשלומים האחרונים במועדם אין מקום לקבל את טענת "פרעתי". המשיבים ערערו על החלטה זו וטענו, כי משהושג ההסדר שפרטיו הובאו לעיל פקע פסק הדין שמכוחו נפתחו בראשונה הליכי ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע, כי יש לפרש לרעת המנסח את האמור במכתבה של ב"כ המבקש, לפיו "אי פרעון... יעמיד החוב כולו לפרעון מיידי" ולקבוע, כי משמעות "החוב כולו" היא "החוב מכח ההסכם שביטל את הליכי ההוצאה לפועל". לפיכך קיבל בית המשפט המחוזי את טענת "פרעתי" וקיבל את הערעור.

2.המבקש מבקש לערער על פסק דין זה לטענתו מעוררת בקשתו "שאלות משפטיות עקרוניות בעלות חשיבות כללית מכרעת". המבקש מוסיף וטוען, כי "הדברים מתייחסים לאשיות ההליך השיפוטי, לפיהם לא תותר הסטת הדיון מחוץ לתחום שתחמו הצדדים בבקשותיהם." לגוף הדברים, טוען המבקש, כי במסגרת הערעור לבית המשפט קמא העלו המשיבים טענות חדשות שלא נדונו בדיון בפני ראש ההוצאה לפועל, כי בית המשפט קמא ביסס את פסק דינו על טענות אלו וכי לפיכך לוקה פסק דינו של בית המשפט קמא באי-סבירות.

3.המשיבים טוענים, כי הדיון בפני בית המשפט קמא לא חרג ממסגרת הטיעונים שהועלו בפני ראש ההוצאה לפועל וכי המבקש לא הראה טעם של ממש לקיום דיון שלישי בהליך נשוא בקשת רשות ערעור.

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. חרף נסיונו של המבקש להציג את בקשתו כבקשה עקרונית ומהותית אין טיעוניו מעוררים כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ'

מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 ). בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתיר ערעור שני שכל עניינו הוא בטענות נגד שיקול דעתו של בית המשפט קמא.

הבקשה נדחית. בהתחשב בנסיבות אין צו להוצאות.