בש"פ 6836/02 תמם משה נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית-משפט השלום בעכו בגין עבירה של סחר בסמים מסוכנים. לעורר מספר ניכר של הרשעות בעבירות דומות ועונשי מאסר על-תנאי בגין עבירות סמים תלויים ועומדים נגדו.

בנסיבות אלו היה מוסכם על הכל, כי אם יימצאו ראיות לכאורה מספיקות, ראוי יהיה להיעתר לבקשת המדינה לעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים. בית-משפט השלום הגיע לכלל-דעה, כי הראיות אינן בעוצמה מספקת למעצר, שכן כנגד שלושת העדים - שניים מהם שוטרים סמויים והאחד סוכן סמוי - שרכשו מן העורר את הסמים ומסרו על-כך בהודעותיהם, עומדת קלטת שאמורה הייתה להקליט את העסקה, אך כלל לא נשמע בה קולו של העורר. אשר-על-כן, שוחרר העורר בתנאים מגבילים.

עררה של המדינה לבית-המשפט המחוזי התקבל. זאת, משום שבית-המשפט המחוזי הגיע לכלל-דעה כי די בעדויות שלושת העדים כדי להקים תשתית ראייתית בעוצמה מספקת למעצר.

מכאן הערר שבפניי, בגידרו תמך הסניגור את נימוקיו בהחלטת בית-משפט השלום.

אכן, הקלטת מחלישה במידה מסוימת את עדויות עדי התביעה, אלא שבנוסף לעדויות אלו, נתמכים דבריהם של העדים בסמים שרכשו מן העורר, אשר מודה כי נפגש עמם, אך מכחיש כי מכר להם סמים.

משכך, נראה לי כי הראיות המפלילות מספיקות למעצר.

הערר נדחה.