בש"פ 6838/04 מדינת ישראל נ. ראמי אלאסד

בפני ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט ס. הנשיא י' טימור) מיום 18.7.04 בתיק ב"ש 020752/04 (תיק עיקרי פ. 8146/04), לפיה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ביום 20.6.04 הוגש כתב אישום נגד המשיב ונאשם 2 בכתב האישום (להלן: נאשם 2), בו הוא מואשם בעבירות של החזקת נשק, החזקת רכוש גנוב, הובלת נשק, קשירת קשר לפשע והחזקת תחמושת.

על-פי עובדות כתב האישום, בסוף שנת 2003 הגיע לידי נאשם 2 רימון רסס צהלי. במועד שאינו ידוע לעוררת לאחר מכן, מסר נאשם 2 למשיב את הרימון. המשיב הוביל את הרימון והטמין אותו במערה הסמוכה לביתו. בסביבות התאריך 3.6.04 קשר הנאשם עם אחר (אוסמה מוחמד אבו חמד, להלן: הקונה") למכור לו נשק, בפרט סוכם שהמשיב ימכור לו 3 רימוני רסס תמורת 1,000 ש"ח לרימון. העסקה לא יצאה אל הפועל עקב מעצרו של המשיב. בנוסף לאמור מואשם המשיב, כי החזיק בביתו 18 כדורים חסרי קליע (כדורי "סרק") אותם קיבל מאחר (זיאד עבדלכרים אלאסד) קודם ליום 6.6.04.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה לעצור את המשיב ואת נאשם 2 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.ביום 18.7.04 הורה בית-המשפט על שחרורם של המשיב ושל נאשם 2. בית-המשפט ביסס את החלטתו על המלצת שירות המבחן, גילו של המשיב, העדר הרשעות קודמות וחולשה מסוימת בראיות שבידי העוררת אף שלכאורה המשיב עצמו מודה בעובדות.

מכאן הערר שבפניי.

בא-כוח העוררת טען, כי המשיב סחר בנשק ואף הודה בכך. כמו גם מפנה הוא מחד להתלבטויות בית-המשפט המחוזי עת שהחליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ומאידך לתסקיר שירות המבחן אשר מצביע על רמת מסוכנות בינונית של המשיב. לדבריו, היות שהמדובר הוא בנשק קטלני ביותר, הרי, שבכך לא ניתן להפיג את המסוכנות כלפי הציבור ועל כן יש להשאירו במעצר בבית האסורים.

מנגד, ביקש בא-כוח המשיב, לדחות את הערר. לטענתו, המקרה שבפנינו איננו נמנה עם אותם מקרים המצדיקים מעצר עד תום ההליכים, וזאת, על-פי ההלכה הנהוגה בבית-משפט זה. לא זו בלבד, אלא שהודאותיו של המשיב במשטרה לא נתפסו כדברים יצוקים בסלע וראייה לכך היא אי-הגשת כתב אישום שעניינו סחר באקדח ועוד. יתרה מכך, אותם מעורבים על-פי הודאת המשיב לא נחקרו במשטרה והדבר מדבר בעד עצמו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שבתיק, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.

בית-המשפט המחוזי, לאחר לבטים לא קלים תוך שהוא שם לנגד עיניו את גילו של המשיב ואת עובדת היותו ללא כל עבר פלילי, החליט לאמץ את המלצת שירות המבחן והורה על שחרור המשיב בתנאים מגבילים.

קביעותיו אלה של בית-המשפט המחוזי מקובלות עליי ולא מצאתי מקום להתערב בהן, ועל-כן אני דוחה את הערר.

יחד עם זאת אני מורה, כי התיק יוחזר לבית-המשפט המחוזי על מנת לקיים דיון בחלופת המעצר וזאת לאחר שבא-כוח המשיב יגיש תצהירים מטעם אביו, דודו ואחיו של המשיב אשר על-פיהם מתחייבים הם לפקח ולהשגיח עליו.

המשיב יישאר במעצר עד למתן החלטה כאמור לעיל על-ידי בית-המשפט המחוזי.