בש"פ 6849/06 קונסטנט שומסקי נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות: איומים, חבלה בכוונה מחמירה, מעשי פזיזות, חבלה בכוונה מחמירה, וכן עבירה לפי סעיף 18(ג)(1) בצירוף סעיף 11(ג) לחוק הסדרת הפיקוח על הכלבים, התשמ"ג-2002. במישור העובדתי נטען, כי בחודש ינואר 2006, בשעות הלילה, ועל רקע ויכוח של מה בכך, תקף העורר קטין שהחל נס על נפשו. אותו קטין נמלט כאשר העורר דולק בעקבותיו, וכאשר מעד ונפל, עט עליו כלבם של העורר ואחיו והחל נושך אותו בפניו ובידו. משהגיעו העורר ואחיו למקום, הם בעטו בפניו של הקטין ובגופו, והמשיכו במעשיהם עד אשר נשמעו צעקות של דיירי הסביבה. כתוצאה מהתקיפה נחבל הקטין ואושפז בבית חולים לקבלתו של טיפול רפואי, אשר כלל, בין היתר, תפרים רבים בפניו ובלחיו.

בחודש מרץ 2006, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו אזכר בית המשפט את דבריו של הסנגור בפניו, לאמור, העורר אכן רדף אחר הקטין ותקף אותו, אולם הכחיש כי היה זה ששיסה את הכלב בקורבן.

עיון בחומר הראיות ודבריו של הסנגור שכנעו את בית המשפט בדבר קיומן של ראיות לכאורה, וכי העורר ואחיו פעלו בצוותא חדא. נוכח חומרתה המופלגת של האלימות אותה הפגינו העורר ואחיו, הוסיף בית המשפט וקבע כי קמה עילת מעצר סטטוטורית. בהמשך נבחנה האפשרות לעשות שימוש בחלופת מעצר, ברם, זו שהוצעה לא נמצאה ראויה.

2.בחודש יולי 2006 ביקש העורר מבית המשפט המחוזי לשוב ולעיין בשאלת מעצרו. נטען, כי שמיעתן של הראיות החלה באיחור ניכר (יולי 2006), ומעדות הקטין וחברו עולה, לכאורה, כי שחרור הכלב לא נעשה על ידי העורר אלא על ידי אחיו. העורר הוסיף וטען, כי משמסרו הקטין וחברו את עדותם בבית המשפט, שוב לא נשקפת ממנו סכנה כי אם ישוחרר ישבש מהלכי משפט. בית משפט קמא לא מצא מקום להורות על שחרור העורר, ובהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

3.מקובלת עלי השקפתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא חל שינוי במשקלן הסגולי של ראיות המשיבה, ונדמה כי גם לאחר שהמתלונן וחברו העידו, קיימת סבירות גבוהה שהעורר יורשע בסופו של יום. ברם, השינוי מצוי בעניין אחר, וכוונתי לחודשים הרבים שחלפו מאז נעצר העורר (תחילת פברואר 2006). אפשר שלשיהוי זה תרמה לכידתו המאוחרת של אחי העורר. אולם, גם במצב זה, ונוכח מספרם המצומצם של עדי התביעה, נדמה כי ניתן היה להביא את ההליכים בעניינו של העורר לסיומם זה מכבר, או לפחות לקדמם באופן משמעותי. מכך מתבקשת מסקנה נוספת, היינו, אף שהמשפט עתיד להתחדש כבר בחודש ספטמבר 2006, ספק בעיני אם הכרעת הדין תינתן במועד קרוב, וסביר יותר כי עד אז יחלפו חודשים אחדים.

מעצר כה ממושך של אדם צעיר אשר עברו נקי מהרשעות, הינו משמעותי ביותר ועלולות להיות לו השלכות הרסניות ומרחיקות לכת. בנסיבות אלו נכון פסק בית המשפט המחוזי כאשר הנחה את העורר להביא בפניו הצעות לחלופות מעצר. אחת מהן (מעצר בביתה של דודתו בחיפה), נפסלה נוכח האמור בתסקירו של שירות המבחן. מאידך, החלופה הראשונה שהוצעה – מעצר בבית אמו של העורר ובפיקוחה - מעולם לא נבדקה על ידי שירות המבחן. לפיכך, סבורני כי ראוי לשוב ולבחון את אופציית האם, על כל השלכותיה, ובין היתר, על המתלונן.

אשר על כן, ובצד החלטתי לדחות את הערר, מתבקש שירות המבחן להכין במועד מוקדם ככל שניתן, ולהגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר בו תיבחן האפשרות שהעורר ישהה במעצר בבית אמו, וכן את יכולתה של האם לקיים פיקוח אפקטיבי על תנועותיו של בנה כדי לתת מענה הולם למסוכנותו. עם הגשתו של התסקיר מתבקש בית משפט קמא לשוב ולהידרש לעניין מעצרו של העורר.