בש"פ 6860/03 מחמוד עבד אלחלים נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות ביטחון, נעצר עד תום הליכי המשפט, והיה מקבל על עצמו את הדין אלמלא נקבע משפטו לשמיעה לחודש ינואר 2004, יומיים לפני תום תשעת החודשים, מועד שבו, על-פי מצוות החוק, היה על בית-המשפט לסיים את בירור המשפט וכתיבת פסק-הדין.

בית-המשפט המחוזי, בהתייחסו לטענה בדבר המועד המאוחר, סבר כי הדבר אומנם מצער, אך הוא פועל יוצא של העומס על שופטי בית-המשפט.

תשובה זו אינה מניחה את דעתי. שכן, קודם לכל, על בית-המשפט עצמו לקיים את אשר ציווה המחוקק, ולמצער, לעשות מאמצים למלא את הוראת החוק. קביעת תחילת המשפט לאחר עבור התקופה המרבית הקבועה בחוק, הופכת את החוק לאות מתה. אף אם, כמובן, לא זו כוונת בית-המשפט המחוזי, יש בה מעין התרסה, לאמור: מצוקת השופטים – ואני ערה למצוקה זו – קודמת. ולא היא.

נמסר לי, כי ב-4.8.03 הוגשה על-ידי המדינה בקשה בהסכמת הסניגורים להקדמת המועדים ואף הוצעו מועדי דיון. אלא שבקשה זו הוגשה רק לפני יומיים, בעוד שהקביעה לגבי מועדי דיוני ההוכחות, שאותם מבקשים להקדים, נעשתה כבר ביום 10.6.03, וראוי היה שהמדינה תגיב לדבר ללא שהות.

משכך, אני מקווה שאומנם הדיון יוקדם.

הערר נדחה.