בש"פ 6864/00 סאלח בלאלו נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט א. לוי) מיום 28.8.00 בת.פ. 1115/00 ב"ש 91897/00 לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

העורר הואשם בעבירות של אינוס, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים שנעברו, על פי הנטען, כלפי בת זוגו במשך תקופה של מספר חודשים מאז תחילת שנת 2000. על פי האישום נהג העורר לתקוף את בת זוגו המתלוננת, היכה אותה באגרופים, סטר לה, משך בשערה זרק עליה כלי מטבח וכתוצאה ממעשים אלה נגרמו לה חבלות גוף של ממש. במהלך אותה תקופה מיוחסים לו גם מעשי אינוס כלפי בת זוגו תוך שימוש בכח ומעשי אלימות. בעקבות ארועים אלה ברחה המתלוננת מבית בני הזוג וניתקה קשר עם העורר. הוא ניסה לשכנעה לחזור לביתם ומשסרבה איים עליה באיומים קשים כי יגרום לה נזק גופני כבד בכוונה להפחידה.

בית המשפט המחוזי החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו לאחר שהוסכם כי מצויות ראיות לכאורה כנגדו וכי מתקיימת עילת מעצר בעניינו. הוא מצא כי חלופת מעצר אינה הולמת במקרה זה על שום החשש הקיים לשלומה של מתלוננת וחיזוק לחשש זה מצא דוקא בעובדה כי היא בקשה בדיון לחזור בה מתלונתה ובית המשפט התרשם כי הדבר נעשה תחת מוראו ואיומיו של העורר.

בעררו מבקש העורר לשקול מחדש את חלופת המעצר בעניינו ולהורות לצורך כך על הגשת תסקיר מעצר אשר יתייחס למכלול ההיבטים הצריכים לענין.

שקלתי את נסיבות הענין על רקע טיעוני הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי יש לדחות את הערר ולאמץ את עמדת בית משפט קמא לפיה על העורר להשאר במעצר עד תום ההליכים. עובדות כתב האישום לגביהן ישנן ראיות לכאורה הן קשות ומצביעות על מסוכנותו הגדולה של העורר כלפי המתלוננת. אופי מעשי האלימות והאיומים ועבירות האינוס המיוחסים לו משקפים מציאות חיים רוויית מעשי כפייה ושימוש בכח המאפיינים את יחסי בני הזוג. מאחר שהקשר ביניהם לא נותק, קיים סיכון של ממש כי אם ישוחרר העורר הוא עלול לחזור ולסכן את שלומה של המתלוננת גם אם ישהה במעצר בית בנפרד ממנה, והחשש הקיים מהתפרצויות אלימות נוספות ובלתי נשלטות ביחסים המתמשכים של בני הזוג ימשיך ללוות פרשה זו גם אם תיקבע מסגרת שחרור הכפופה לתנאים.

אני מסכימה עם עמדת בית משפט קמא כי נסיונה של המתלוננת לחזור בה מגרסתה המפלילה את העורר כבר בדיון במעצרו עד תום ההליכים מעוררת חשד כי היא הובלה לעשות כן שלא מרצונה ונדרשה לכך על ידי העורר, וחיזוק לכך תשמשנה עדויות ממקורות אוביקטיביים של אנשים אשר נכחו בעת ביצוע מעשי אלימות של העורר כלפי המתלוננת ויכולים לאמת את תלונותיה המקוריות. הדבר מחמיר כמובן את החשש הקיים בלאו הכי כי אם ישוחרר עלול העורר לעשות כל שביכולתו על מנת לשבש את הליכי המשפט ולכפות על המתלוננת לחזור בה מגרסתה, עוד בטרם העידה במשפט ואת זאת אין להתיר. לכל אלה מצטרפת העובדה כי לעורר גליון הרשעות עשיר בעבירות חמורות וביניהן סמים, עבירות רכוש, שוד מזויין ועבירות אלימות והוא ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל.

סיכומו של דבר: מסוכנותו של העורר על רקע מערכת יחסיו עם בת זוגו נושאת אופי השולל את סבירותה של חלופת מעצר בעניינו. הדאגה לשלומה ולבטחונה של המתלוננת מחייבת להשאיר את העורר במעצר. במציאות דברים זו, העולה על פניה מהנתונים שהובאו לפנינו, אין טעם בהזמנת תסקיר מעצר, משהוא לא יקדם באופן יעיל את ענייננו.

לאור האמור, אני מחליטה לדחות את הערר ולהותיר את החלטת בית משפט קמא בעינה.