בש"פ 6865/02 מדינת ישראל נ. גיאורגי גיאורגדזה

המשיבים מואשמים בעבירה של הריגה בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. על-פי הנטען בכתב האישום, המנוח תקף את המשיב 1 בשבר בקבוק ופצע אותו בבטנו. בתגובה לכך דקר משיב זה את המנוח באולר. מאוחר יותר, קרא המשיב 1 לעזרת המשיב 2, אשר דקר את המנוח בדוקרן מספר פעמים, שעה שהמשיב 1 החזיק את המנוח. אחת הדקירות פגעה בליבו של המנוח וגרמה למותו.

החל מתאריך 17.5.01, מוחזקים המשיבים במעצר על-פי החלטת בית-המשפט המחוזי לעוצרם עד תום ההליכים. מעצר זה הוארך כבר פעמיים על-ידי בית-המשפט העליון. בהחלטה הראשונה להארכת המעצר, אשר ניתנה בתאריך 14.2.02, קבעה השופטת דורית ביניש, כי קיים סיכוי ממשי שהמשפט יסתיים בתקופת הארכה. ואולם, לא כך היה, ונדרשה הארכה נוספת.

בתאריך 16.5.02 נעתר השופט אשר גרוניס לבקשה השניה להארכת המעצר בתשעים ימים, בנמקו, כי נקבע המועד להכרעת הדין. כעת, חלפו תשעים הימים, נקבע מועד חדש למתן הכרעת הדין והמדינה הגישה בקשה שלישית להארכת המעצר, היא הבקשה שבפניי.

המדינה נימקה את הבקשה השלישית בנימוקים שהצדיקו את המעצר עד תום ההליכים, ושוב נאמר לי, כי נקבע מועד להכרעת הדין.

ברם, הגעתי לכלל דעה כי נימוקים אלו, תש כוחם.

המשיבים נתונים בכלא מזה 15 חודשים. שישה חודשים מעל לתקופה הקבועה בחוק, כאשר במשפטם נדרש היה לשמוע עדות של עדה מרכזית אחת בלבד, ולא היתה כל הצדקה להתמשכות כזו של ההליכים. מכל מקום, הסיכוי שהמשיבים יסתכנו בביצוע מעשי אלימות נוספים בעודם ממתינים להכרעת הדין אינו נראה לי בעוצמה מספיקה המצדיקה הארכת המעצר בשלישית.

המשיבים ישוחררו, איפוא, ממעצרם בתנאים הבאים:

1.המצאת ערבות צד ג' בסך של 50,000 ש"ח על-ידי כל אחד מהמשיבים, להנחת דעת רשם בית-המשפט המחוזי, ומתן ערבות אישית בסכום זהה.

2.ניתנים בזה צווים לעיכוב יציאת המשיבים מן הארץ. על המשיבים להפקיד דרכונם, אם ברשותם דרכון, במשטרה.

היה והמשיבים לא יעמדו בתנאים אלו, יוארך מעצרם בתשעים ימים החל מתאריך 16.8.02, או עד למתן פסק דין בת"פ 8050/01, הכל לפי המוקדם.