בש"פ 6867/00 יוסף אשכנזי נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית משפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת רות לב-הר שרון) מיום 17.9.00 בה הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בכך קבל בית המשפט המחוזי ערר של המדינה על החלטה קודמת של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט הרן פיינשטיין) מיום 10.9.00 לשחרר את העורר בתנאים מגבילים.

העורר הואשם בשתי עבירות תקיפה ושתי עבירות איומים כלפי בת זוגו המתלוננת. על פי האישום, בשנת 1990 תקף העורר את המתלוננת בכך שהיכה בפניה באגרופיו במשך כחצי שעה עד שאיבדה את הכרתה. מאז, כל אימת שרצתה להיפרד ממנו איים עליה כי יהרוג אותה כפי שהרג את אשתו הקודמת-עבירה שבגינה ריצה עונש מאסר ארוך.

בית משפט השלום, תוך היותו מודע לעובדה כי העורר הורשע בעבר ברצח אשתו, החליט לשחררו בתנאים מגבילים. בית המשפט המחוזי בערר שהוגש אליו בענין זה סטה מגישה זו. הוא מצא כי לגבי עיקרי האישומים ישנן ראיות לכאורה הנתמכות לא רק בהודעת המתלוננת אלא גם בהודעת אימה אשר היתה עדת ראייה להכאת העורר את בתה. הוא מצא עוד כי מתקיימת עילת מעצר בגין מסוכנות העורר, ושלל חלופת מעצר תוך התייחסות בין היתר להרשעתו הקודמת של העורר ברצח אשתו - עבירה בגינה נדון למאסר עולם.

בפני טען בא כוח העורר כי אין מקום להתייחס לעברו הפלילי הקודם של מרשו וכי יש להתמקד דוקא בתקופת ההווה שבה, פרט לאישומים שבפנינו, מקיים העורר חיים נורמטיביים של עבודה ללא רישום פלילי.

המדינה מתנגדת לשחרור העורר בטענה כי מסוכנותו העולה הן מהאישומים נשוא הליך זה והן על רקע עברו ברורה על פניה וחלופת מעצר לא תספק תשובה הולמת להשגת מטרת המעצר.

נתתי דעתי לנימוקי הערר ובאתי לידי מסקנה כי יש לדחותו.

מסוכנותו של העורר כלפי המתלוננת אכן עולה על פני הדברים. העבירות המיוחסות לו כלפיה הכוללות הן מעשי אלימות קשים והן איומים לאורך תקופה ארוכה מעלות חשש אמיתי ומיידי לשלומה של המתלוננת באם ישוחרר העורר ממעצרו. מתקבל הרושם כי מדובר במערכת יחסים בין בני הזוג שבה שולטת הכפייה, השימוש בכח והאיומים ואין בטחון כי העורר לא יחזור ויזקק למעשי אלימות כלפי המתלוננת באם ישוחרר, גם אם תיקבע לו חלופת מעצר במגורים נפרדים ואף מרוחקים מאלה של בת-זוגו. איש גם אינו ערב לכך שמעשי האלימות שביצע העורר בבת זוגו יסתכמו גם להבא בהכאתה, ואם אין זה חמור דיו, ניתן לצפות גם להתרחשות מצבים חמורים מכך. מגבירה את החשש האמור העובדה כי לעורר עבר פלילי בעבירת רצח אשתו הקודמת שהיא חמורה מכל. לנתונים אלה אין אלא להתייחס במלוא כובד הראש והאחריות משהם עשויים להצביע על נטייה מובנית אצל העורר להתפרצויות אלימות המקבלות גוון מסוכן וקיצוני ביותר כלפי בת זוגו. מציאות דברים זו מצביעה על כך שאין לקחת סיכון נוסף בשחרורו של העורר שהרי מדובר באדם מסוכן אשר שחרורו בחלופת מעצר לא יקנה את הבטחון וההגנה המינימליים להם זכאית המתלוננת המבקשת לשמור על גופה ונפשה.

לאור כל אלה אני דוחה את הערר.

העורר ישאר עצור עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.