בש"פ 6869/02 חן יגאל נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-משפט השלום בנתניה בשורה של עבירות רכוש שעניינם ביצוע רכישות באמצעות כרטיסי אשראי מזויפים, וחלק מן האישומים מתייחסים לאירועים שבהם נלכד העורר בעת שהוא מבצע את העבירות.

באשר לאישומים, המתייחסים לאירועים שבהם נלכד העורר, אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות למעצר. באישומים האחרים הראיות מורכבות יותר וחלקן נסיבתיות.

בית-משפט השלום בנתניה נענה לבקשת המדינה ועצר את העורר עד תום ההליכים, לאחר שהגיע לכלל דעה, כי מכלול הראיות מספיק למעצר, וכי אם העורר ישוחרר ממעצר, עשוי הוא להמשיך במעשיו הפליליים.

עררו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נדחה מאותם טעמים, ומכאן הערר שבפניי, שבגידרו חזר העורר על טענותיו.

אני סבורה, כי באותם אישומים המבוססים על ראיות ישירות יש כדי להצביע על מסוכנותו של העורר, שפעם אחר פעם נלכד בעת שימוש בכרטיסי אשראי מזויפים, והמשיך במעשיו גם לאחר שהחלה חקירה בפרשה אחת. למרבה הצער, אותה חקירה לא הרתיעה אותו.

עם זאת, ולנוכח עברו הנקי ואופי עבירותיו, ביקשתי לקבל משירות-המבחן תסקיר-מעצר, כדי לבחון אם ניתן יהיה לקבוע חלופת-מעצר בעניינו. למרבה הצער, הגם שנמצאה משפחה ראויה לפקח עליו, ההתרשמות הכללית ממנו הביאה לכך שלא ניתנה המלצה חיובית לגביו.

כידוע, חלופת-מעצר אינה מעצר ממש, וקיומה הוא בידיו של האיש עצמו. לנוכח תסקיר-המעצר והתנהלותו בפרשיות בגינן הוא עומד לדין, נראה לי, כי לא ניתן לתת בו את האמון הדרוש לקביעת חלופת-מעצר.

הערר נדחה איפוא.