בש"פ 6869/03 עופר מסיקה נ. מדינת ישראל

העורר הוא עבריין ולחובתו הרשעות קודמות מרובות. על-פי הנטען בכתב-האישום, כאשר בילה בפאב באשדוד, שבו היו באותה עת מספר שוטרים, בתגובה לבקשת שוטר כי יעזוב את המקום תקף הוא את השוטרים כולם. בסופו של האירוע נותר העורר לבדו חבול, נזקק לטיפול רפואי ואף הגיש תלונה במחלקה לחקירת שוטרים, שבירורה טרם הסתיים. העורר הואשם בתקיפת שוטר במילוי תפקידו ובהכשלת שוטר, ונעצר עד תום הליכי המשפט בבית-משפט השלום באשקלון, על-יסוד הודעות השוטרים, שבית-המשפט רואה בהן תשתית ראייתית המספקת למעצר. בהליכים נוספים, שהתקיימו בגדר שני עררים בבית-המשפט המחוזי ובקשה לעיון מחדש בבית-משפט השלום, סברו השופטים כי ראוי לבחון אפשרות לחלופת מעצר. ברם, לנוכח עמדת שירות-המבחן, ובהתחשב בעברו הפלילי של העורר ובאישיותו העבריינית, לא היה מוכן השירות להמליץ על חלופה והעורר נותר עצור.

מכאן הערר שבפני, בגדרו נטען, כי קלטת שנמסרה על-ידי בעל הפאב לשוטרים, בה צולמה התקרית כולה, נעלמה וכי בנסיבות אלה, אין לייחס להודעות השוטרים משקל סגולי הדרוש למעצר.

טענה זו מקובלת עלי.

במפגש בין עבריין לשוטר, שהסתיים בחבלות שספג העבריין, יש להתייחס בזהירות לגרסת השוטרים, במיוחד משהוגשה תלונה נגדם. במקרה כזה ראוי הוא, בטרם גיבוש עמדה, לברר את האישום בבית-המשפט. באין ראיות לכאורה, לא מתגבשת עילת מעצר. ומשכך, ככלל, גם אין לקבוע חלופת מעצר, היינו מעצר-בית. זהו הכלל, אך לנוכח עברו הפלילי המכביד של העורר, עניינו יוצא מכלל זה.

אשר-על-כן, אני מורה על שחרורו של העורר ממעצר בתנאים מגבילים, לרבות מעצר-בית. תנאי המעצר ייקבעו על-ידי בית-משפט השלום באשקלון, ועד לקביעת התנאים ומילוי אחריהם, יישאר העורר במעצר.